שלום לכולם מקווה שתקראו את זה ותוכלו לעזור לי.
לאחרונה אני מרגישה שממש רע לי אני אפילו לא יודעת להסביר למה רע לי אני מרגישה מין תחושה כזאת שאני לא שווה כלום לא מוערכת סתם אדם שאף אחד לא אכפת לו, אני אדם עם מאוד חוש הומור ואם כמה שיש לי תמיד מלא חברות ואף פעם לא חסר לי חברות אני מרגישה כאילו אני סוג ב׳ מרגישה שאני לא כמו כולם אולי כי טני באה ממשפחה בעייתית ההורים שלי פרודים עוברים דירה כל שני וחמישי אבל יש לי עבודה מאוד נורמלית שכל החברות שלי עובדות בשער מינימום וגם בעבודה אני מרגישה שלא באמת מעריכים אותי שלא לוקחים אןתי ברצינות כל קשר שאני מתחילה לפתח ישר קולטים עלי שאני טיפשה למרות שאני מאוד חכמה!! ובוגרת. אף אחד לא לוקח אותי ברצינות לא מקבלים דברים שאני אומרת אולי זה בגלל שאני לא יודעת לתת רושם ראשוני, אני מרגישה ריקנית אני מרגישה הרבה פעמים שבאלי לבכות ואני לא יודעת איפה ועל מי, לפעמים באלי למצוא את האהבה שלי ולברוח זהו בנושא הזה גם כל קשר שאני מתחילה לפתח עם בנים גם לוקחים אותי לא ברצינות וכאל סתם מישי אני כאילו יוצאת טיפשה מכל משפט שיוצא לי מהפה אבל זה אני אני מלאת ציניות והומור פנימי שאף אחד לא מבין. אני טובה במלא דברים אבל אין לי את הביטחון לעמוד עם זה ההורים שלי אף פעם לא נתנו לי בטחון, ממש עכשיו באלי לבכות אוף אני לא יודעת להסביר לכם למה עצוב לי לפעמים סתם אני מתעצבנת על השמים רק בגלל שהם כחולים אני גם מאוד פגיעה לוקחת הכל ללב. אין לי חברות באמצ אמיתיות לשבת ולפתוח בפניהם למרות שאני נמצאת עם החברות הקרובות שלי ממש צחוקים לנו ביחד ואני מתפוצצת מצחוק וכיף לי. ואיך שאני עוזבת אותן פתאום באלי לבכות ממש לבכות כאילו כל אחת עכשיו חוזרת לחייים נורמלים ורק אני משחקת אותה שטוב לי אבל חוזרת לבדידות אני מרגישה ממש לבד אני בסך הכל צריכה מישהו שאני אוכל לבכות ולהתפרק עליו ושהוא יגיד לי שהכל בסדר שהוא מבין אותי. אני ממש נראת הכי שמחה בעולם ליד חברות ואף אחת לא חושבת שאני עצובה בתוך תוכי אני מרגישה רע רע.
לאחרונה אני מרגישה שממש רע לי אני אפילו לא יודעת להסביר למה רע לי אני מרגישה מין תחושה כזאת שאני לא שווה כלום לא מוערכת סתם אדם שאף אחד לא אכפת לו, אני אדם עם מאוד חוש הומור ואם כמה שיש לי תמיד מלא חברות ואף פעם לא חסר לי חברות אני מרגישה כאילו אני סוג ב׳ מרגישה שאני לא כמו כולם אולי כי טני באה ממשפחה בעייתית ההורים שלי פרודים עוברים דירה כל שני וחמישי אבל יש לי עבודה מאוד נורמלית שכל החברות שלי עובדות בשער מינימום וגם בעבודה אני מרגישה שלא באמת מעריכים אותי שלא לוקחים אןתי ברצינות כל קשר שאני מתחילה לפתח ישר קולטים עלי שאני טיפשה למרות שאני מאוד חכמה!! ובוגרת. אף אחד לא לוקח אותי ברצינות לא מקבלים דברים שאני אומרת אולי זה בגלל שאני לא יודעת לתת רושם ראשוני, אני מרגישה ריקנית אני מרגישה הרבה פעמים שבאלי לבכות ואני לא יודעת איפה ועל מי, לפעמים באלי למצוא את האהבה שלי ולברוח זהו בנושא הזה גם כל קשר שאני מתחילה לפתח עם בנים גם לוקחים אותי לא ברצינות וכאל סתם מישי אני כאילו יוצאת טיפשה מכל משפט שיוצא לי מהפה אבל זה אני אני מלאת ציניות והומור פנימי שאף אחד לא מבין. אני טובה במלא דברים אבל אין לי את הביטחון לעמוד עם זה ההורים שלי אף פעם לא נתנו לי בטחון, ממש עכשיו באלי לבכות אוף אני לא יודעת להסביר לכם למה עצוב לי לפעמים סתם אני מתעצבנת על השמים רק בגלל שהם כחולים אני גם מאוד פגיעה לוקחת הכל ללב. אין לי חברות באמצ אמיתיות לשבת ולפתוח בפניהם למרות שאני נמצאת עם החברות הקרובות שלי ממש צחוקים לנו ביחד ואני מתפוצצת מצחוק וכיף לי. ואיך שאני עוזבת אותן פתאום באלי לבכות ממש לבכות כאילו כל אחת עכשיו חוזרת לחייים נורמלים ורק אני משחקת אותה שטוב לי אבל חוזרת לבדידות אני מרגישה ממש לבד אני בסך הכל צריכה מישהו שאני אוכל לבכות ולהתפרק עליו ושהוא יגיד לי שהכל בסדר שהוא מבין אותי. אני ממש נראת הכי שמחה בעולם ליד חברות ואף אחת לא חושבת שאני עצובה בתוך תוכי אני מרגישה רע רע.
