היא שאלה למה צמה, הרי יש לך שיער כל כך יפה. לא עניתי לה. גם לא תודה.
יש שאלות, שאלות קשות.
אוספת אותי אל עצמי שוזרת חוטים חוטים.
יש לי הרבה הרגלים, כאלה חדשים וכאלה ישנים ישנים, נגיד לא לצאת מירושלים בלי צמיד חדש, יהי מה.
פספסתי אוטובוס בשביל זה אפילו.
או לקרוא קריאת שמע פעמיים. לא משנה מה. מתוך שינה. פעם אחת לעצמי ופעם אחת למלאכי חבלה.
שהייתי ממש קטנה והייתי בחדר לבד, אז אחרי שכיבו לי האור ואחרי כמה מכות, הייתי אומרת מהר שמע ישראל ואז הייתי מתפללת חזק חזק את הברכה שסבתא היתה אומרת איתי כאילו זה מינימום כל נדרי ביום כיפור
והיא היתה אומרת
לילה טוב, שינה מתוקה, חלומות נעימים, תקומי בריאה וחזקה אמן. במנגינה כזאת של סבתות.
כל לילה הייתי מנגנת לי את זה בתוך האוזן. פעמיים. חובה. בלי זה אני לא נרדמת.
אחר כך, שכבר לא ממש התפללתי, הייתי אומרת רק את זה אפילו בלי שמע של על המיטה. תודה לאלוקים שיש סבתות בעולם ושיש למה להתגעגע.
עכשיו אני חושבת למה צמה. למה צמה באמת?!
אני צריכה מישהו שישב כאן לידי ואני יוכל להניח עליו את הראש ולתקוע מבט בשמיים אולי תצוץ משם איזה תשובה.
אני צריכה תשובות, אני ממש חייבת אותן.
נגיד, שהמשיח יבוא נזכה לראות אותו?
כי הוא כבר ממש כאן.
העולם הזה הולך ונחרב, הייתי בפורום של אנשי אדמה והם דיברו על זה שהתחילו לגדל ירקות באוויר ולא באדמה כי האדמה כבר לא מניבה כמו פעם. ואני חשבתי לי שהם כופרים כל כך חזק עד שהם אפילו לא שמים לב.
העולם הזה מזדקן, נקודה. אין לו כח יותר.
ואנחנו זה כבר ממש הסוף ועוד מעט, ממש תכף יהיה עולם חדש.
עולם של גאולה. של אור ושלווה ובית המקדש, ולווים ועבודת ה׳ זכה וטהורה.
לגדל באוויר אתם מדברים איתי?! תסתכלו לשמש בעיניים ותראו אותה, תראו אותנו.
זה הסוף. די כבר עם זה.
אז מה אתם אומרים, נזכה לראות את המשיח?
יש שאלות, שאלות קשות.
אוספת אותי אל עצמי שוזרת חוטים חוטים.
יש לי הרבה הרגלים, כאלה חדשים וכאלה ישנים ישנים, נגיד לא לצאת מירושלים בלי צמיד חדש, יהי מה.
פספסתי אוטובוס בשביל זה אפילו.
או לקרוא קריאת שמע פעמיים. לא משנה מה. מתוך שינה. פעם אחת לעצמי ופעם אחת למלאכי חבלה.
שהייתי ממש קטנה והייתי בחדר לבד, אז אחרי שכיבו לי האור ואחרי כמה מכות, הייתי אומרת מהר שמע ישראל ואז הייתי מתפללת חזק חזק את הברכה שסבתא היתה אומרת איתי כאילו זה מינימום כל נדרי ביום כיפור
והיא היתה אומרת
לילה טוב, שינה מתוקה, חלומות נעימים, תקומי בריאה וחזקה אמן. במנגינה כזאת של סבתות.
כל לילה הייתי מנגנת לי את זה בתוך האוזן. פעמיים. חובה. בלי זה אני לא נרדמת.
אחר כך, שכבר לא ממש התפללתי, הייתי אומרת רק את זה אפילו בלי שמע של על המיטה. תודה לאלוקים שיש סבתות בעולם ושיש למה להתגעגע.
עכשיו אני חושבת למה צמה. למה צמה באמת?!
אני צריכה מישהו שישב כאן לידי ואני יוכל להניח עליו את הראש ולתקוע מבט בשמיים אולי תצוץ משם איזה תשובה.
אני צריכה תשובות, אני ממש חייבת אותן.
נגיד, שהמשיח יבוא נזכה לראות אותו?
כי הוא כבר ממש כאן.
העולם הזה הולך ונחרב, הייתי בפורום של אנשי אדמה והם דיברו על זה שהתחילו לגדל ירקות באוויר ולא באדמה כי האדמה כבר לא מניבה כמו פעם. ואני חשבתי לי שהם כופרים כל כך חזק עד שהם אפילו לא שמים לב.
העולם הזה מזדקן, נקודה. אין לו כח יותר.
ואנחנו זה כבר ממש הסוף ועוד מעט, ממש תכף יהיה עולם חדש.
עולם של גאולה. של אור ושלווה ובית המקדש, ולווים ועבודת ה׳ זכה וטהורה.
לגדל באוויר אתם מדברים איתי?! תסתכלו לשמש בעיניים ותראו אותה, תראו אותנו.
זה הסוף. די כבר עם זה.
אז מה אתם אומרים, נזכה לראות את המשיח?
