אני לא אוהב "תלויים בי". כלומר - אני מקבל באהבה ומשתדל לדאוג שיהיה אפשר לנתק תלויות כאלה.

לתת דחיפה ועידוד וכיוון לחיים.

להיות חברים שלי אתם תמיד מוזמנים (בלי הפרדה מגדרית).  אבל לא מריונטות.

זה לא יקרה רק מעצם היותה נקבה?

נקבה זה סבבה אם המטרה שלך היא ....

אם המטרה שלך היא לבנות משהו יותר מעמיק, זה פשוט לא מספיק.

ופגיע?

תסכים איתי שאם תראה נערה בוכה וחסרת אונים לצורך העניין, יתעוררו בך רגשות חמלה בעוצמה רבה יותר מאשר שבאותה סיטואציה יהיה נער.

מתיר עגונות.

בוודאי שהתופעה קיימת והיא לא נדירה, אבל אני לא חושב שהיא נפוצה מאוד. 

השאלה איפה הקושי מתבטא אצלך בדיוק ואיך אתה מתמודד איתו?

האם זה מקדם אותך או מרחיק אותך?

איך זה מסתדר עם הסביבה?

למגזר שממנו הגיעו.

אני לא חושבת שנכון לקשר בין רמה אמונית ודתית לבין אסונות.

השנה לא (או עדיין לא) התמודדתי עם הרגשות האלה.

כנראה הזמן עושה את שלו, ויותר ויותר ברור לי שהסליחות הן לא כלפי ה' או ביחס למצוות.

אני גם לא מאמינה במצוות או שמישהו בודק אותן, וכל הצ'ק ליסט הזה לא בשבילי ומרגיש לי קטנוני .

אם כבר אווירת סליחה אז יותר ביני לבין עצמי והסובבים אותי, לא כלפי אלוקים.