שאלה- במידה וההורים שלכם עזרו לכם בסכום כסף לקניית דירה, האם הייתם מצפים שהסכום יהיה שווה בין האחים? האם הייתם נפגעים במידה והיו עוזרים לאח אחר בסכום גדול יותר (קנה דירה יקרה יותר)? והאם הייתם מדברים על זה עם ההורים (לא בקטע של תנו לנו עוד אלא יותר שיתוף)?
תודה רבה.
מבחינתנו המתנה שקיבלנו היתה מספיקה וסבבה. אבל עדיין אנחנו קצת פגועים וזה משפיע על היסים שהם מעט מרוחקים. לכן השאלה היא האם לשתף...
פשוט צריך "לבלוע את הצפערדע" וזהו.
זה מקומם, זה פוגע, אבל הרי לא תלכו ותגידו - אנחנו רוצים כמו שהם.
אז בשביל מה לשתף?
דוקא פה נמדדת הגדלות שלכם, אם אתם ממשיכים לשדר עיניינים כרגיל, למרות הפגיעה, ולכבד אותם כמו שאתם רגילים.
אני יכולה לספר לך על עצמינו שלבעלי יש שני אחים - אחד במצב כלכלי ממש טוב אבל עם שני ילדים קשים ובעיתיים, וההורים של בעלי נתנו להם לקניית דירה סכום של מאות אלפי שקלים. לנו לעומת זאת הם שומרים 50 אלף שח לכשנצטרך, וגם אם ירצו - אין להם לתת כי כבר נתנו הכל.
בעלי ממש נפגע מזה ואילו אני לקחתי את זה בשוויון נפש. בכל אופן אלו ההורים שלו... אבל דיברנו והגענו להסכמה שעדיף לא לעורר את העיניין ולהמשיך הכל כרגיל, כי שום דבר טוב לא יצא מזה.
האח השני - ופה דוקא אני זאת שקצת התקוממתי בגלל זה, במצב כלכלי בקרשים, הם לא עושים כלום כדי להרים את עצמם מבחינה כלכלית, לא הוא ולא אשתו, ותמיד היו לוקחים את האוטו שלנו כשהיו צריכים לנסוע לאנשהו.
יום אחד מכרנו את הרכב כדי לקנות רכב אחר, ובכמה שבועות האלו שהיינו בלי רכב - ההורים של בעלי קנו להם רכב, כי לא היה להם ממי לקחת, ואילו אנחנו, שעובדים קשה לצורך פרנסתנו - צריכים לקנות לבד.
לדעתי תמיד עדיף להתמקד בנו, בקן המשפחתי שבנינו, ולחשוב מה יצא לנו מכל דבר, לא לעשות עיניין ולא לפתוח נושא שלא יועיל. זה רק יגרור התנצלויות מצד ההורים (במקרה הטוב) או ויכוחים מיותרים ויעכיר את היחסים.
אנחנו לבינתיים ממשיכים לעבוד בשביל מה שאנחנו צריכים לעצמינו ולא מצפים מאף אחד לשום דבר.
אפילו אמרתי לבעלי שלא צריך את ה 50 אלף האלו ששומרים לנו, הכי כיף לתכנן הכל בעצמינו בלי להסתמך על אף אחד (חוץ מבורא עולם 
)
ג'סיקהתודה על המילים הטובות שלך 
ברוך השם שאנחנו מהנותנים ולא מהמקבלים... ועוד שני האחים האלה גדולים ממנו שאמורים כאילו לעזור לו... אבל זה ההפך.
וטוב שכך. אני אישית באמת יותר אוהבת להרגיש שמה ששלי באמת שלי, ולא שקיבלתי מעמל של אחרים כי נזקקתי לעזרה.
מהיכרות אישית של מקרה דומה
שלא תמיד יש הורים, לצערינו, בשלב מסוים בחיים... הם הולכים
ואז מי שכל החיים הסתדר לבד ממשיך להסתדר וטוב לו
ומי שלא, קורס לגמרי
מכירה משפחה כזו של חברה שלי, שהורהנפטר בפתאומיות ונשארו שתי אחים עם הלוואות להחזיר שהם בנו על ההורה והוא איננו והם פשוט לא יודעים איך להתמודד לבד עם החיים שלהם וזה ממש עצוב
איזה מסכנים...
האמת שגם אני בדיוק שמעתי על מקרה דומה!
ויש מצב שההורים והאח מבינים את זה לבד, אבל אף אחד לא מדבר על זה...
מיואשת******דרך אגב גם בעלי הרגיש שממש אוהבים יותר את אחים שלו, במיוחד שכשצריך משהו מבקשים ממנו ולא מהם.
אז חידדתי לו את הנקודה - שהוא משדר יותר חוזק ויציבות, והם יותר חלשים, אז אולי אפילו בוא נרחם עליהם.
לא יודעת איך זה אצלכם אבל אולי יש להורים נקודת רחמים גדולה יותר על האח הזה, שאין כלפייך ואולי זה לא קשור לאהבה.
אני ממש שיכנעתי את בעלי שההורים שלו פועלים מתוך רגש גדול של רחמים ופחות מתוך שכל, וזה עדיין לא אומר שהם אוהבים אותו פחות. ( למרות שזה מקומם כי זה מה שהם משדרים במעשים שלהם... ממש מבינה אותכם )
דבר נוסף, אם את הולכת לפתוח את זה מול האח,
אז אולי השאלה היותר גדולה היא מה את מתכננת לומר לו.
תחשבי טוב לפני זה איך להציג את הדברים עם פואנטה
ולא שזה יהפך להיות רק מקום לשחרר בו את הכעס.
יש לך משהו ספציפי לומר לו? את רוצה בעצם להסביר לו את סיבת הריחוק ומה את מרגישה כלפיו?
ממש לא יודעת כמה הצד השני עוזר?
מה מצבם בעוד דברים?
סוג התנהלות שלהם?
וכו'...
תגידי ב"ה שהם עזרו לך ומאחלת לך שלא תצטרכי לעזרה אלא שה' יתן לך שפע תמיד.
(אני בוודאות יודעת שאחי קיבלו יותר ואני גם מסכימה עם שיקול הדעת של הורי ושמחה על כך שידעו לא לחלק שווה בשווה - יש לי אח שפחות מסתדר בשוטף ובפחות חסך ורוצים שיהיה מסודר, אחים אחרים שהצד השני לא עזר כלל, אחות שהתחתנה צעירה יותר ולא הספיקה לחסוך וכו' )
נכון. אני מסכימה איתך לגמרי.
אבל לפי מה שאת כותבת גם את יודעת שלאחרים עזרו יותר אבל את יודעת את הסיבות ולכן זה מקל על ההרגשה של "אכפת להם יותר מהם..." ואת אפילו שמחה על כך כי הסיבות מוצדקות.
אבל לנו למרות שההורים שלו התחייבו ולא נתנו! לא דיברנו בכלל..
אבל כלא נתנו לאח אחר את ההתחיבות(כשנה וחצי אחרינו) בגלל שהוא נכנס בהם זה ממש צרם לי!!!
כאילו לי לא מגיע כי אני טובה??? כי אני מבינה שלא חייבים לי??
אבל אני סותמת.. אבל משום מה יש לי הרגשה שבאיזשהו שלב זה יתפוצץ לי... וזאת הבעייה..
הם לא חייבים כלום אבל הם התחייבו ועל סמך זה קנינו דירה לקחנו הלוואות שהם התחייבו להחזיר ובסוף התמודדנו עם הכל לבד..
כך ש5 שנים הצטמצמנו אפילו באוכל..
והגענו להוצל"פ פעם אחת.. הכל מאחורינו ב"ה. היה לנו הרבה ס"ד ואני מרגישה שזה בגלל שלא דיברנו וציערנו.
אבל עדין יש בי כעס על השנים הראשונות בזוגיות שלנו שרק עברנו מעבודה לעבודה..
אבל בתכלס נס שקנינו דירה אז לפני העלייה הנוספת במחירים!
בקיצור לא הייתי מדברת.. אבל זה היה יושב לי הלב!
כי נכנס בהם ולא הסכים לרדת מהם!!! עד שנתנו לו..
מבינה אותך אבל לגמרי מבינה את הפגיעה של אחיך...
ולדעתי פחות נכון שיש ילדים שיקבלו "יותר". כיבוד הורים זה משהו לא תלוי בכלום. ואם נכבד זה לא אומר שנקבל יותר. חוץ מזה מאמינה שלהורים יש רצון שכל ילדיהם ירגישו אהובים בצורה שווה ושהיחסים בין האחים יהיו תקינים ומגובשים. ךכן יש לנו את הרצון לשתף את האח ברגשות שלנו. לא כדי לתקוף. מאמינה שהרבה פעמים תוך כדי שיח ששומעים את הצד השני נופלות הרבה חומות...
אלא מעצבן שדווקא אלו שבעצם הכי מצערים בסוף מרוויחים!ֱ
גם באופן כללי..
פשוט מעצבן!
אבל זה לא רק בקטע של העזרה לדירה. אלא בכלל כל מה שהתחייבו לא נתנו!!!! זה סתם מעצבן!
בעלי הגיע כמו עני חוץ מהחליפה של החתונה וכמה חולצות חדשות..
והעיקר את החתונה והשבת חתן עשו כמו מליונרים!!
עניין של גישה..
שכתבה בדיוק הפוך ממך -"בנוסף אני יכולה לומר בברור שיש באמת ילדים שמן הראוי שיקבלו '' יותר'', אלה שדואגים, אלה שמכבדים, אלה שלא מבקשים ולא מצפים ולא אוהבים לקבל".
את כותבת שדווקא אלה שדורשים מקבלים יותר.
בקיצור כל מקרה לגופו.
אני לא בקטע של לדרוש. העניין הוא רק הקשר הדפוק שיצא כתוצאה מזה עם האח. זה מבאס אותנו. השאלה היא איך לדבר עם האח על העניין הנעימות. שיבין את המקום שלנו.
כפי שכתבתי הקשר עם ההורים רגיל.
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
