מבחינתנו המתנה שקיבלנו היתה מספיקה וסבבה. אבל עדיין אנחנו קצת פגועים וזה משפיע על היסים שהם מעט מרוחקים. לכן השאלה היא האם לשתף...

פשוט צריך "לבלוע את הצפערדע" וזהו. 

זה מקומם, זה פוגע, אבל הרי לא תלכו ותגידו - אנחנו רוצים כמו שהם.

אז בשביל מה לשתף?

דוקא פה נמדדת הגדלות שלכם, אם אתם ממשיכים לשדר עיניינים כרגיל, למרות הפגיעה, ולכבד אותם כמו שאתם רגילים.

אני יכולה לספר לך על עצמינו שלבעלי יש שני אחים - אחד במצב כלכלי ממש טוב אבל עם שני ילדים קשים ובעיתיים, וההורים של בעלי נתנו להם לקניית דירה סכום של מאות אלפי שקלים. לנו לעומת זאת הם שומרים 50 אלף שח לכשנצטרך, וגם אם ירצו - אין להם לתת כי כבר נתנו הכל.

בעלי ממש נפגע מזה ואילו אני לקחתי את זה בשוויון נפש. בכל אופן אלו ההורים שלו... אבל דיברנו והגענו להסכמה שעדיף לא לעורר את העיניין ולהמשיך הכל כרגיל, כי שום דבר טוב לא יצא מזה.

האח השני - ופה דוקא אני זאת שקצת התקוממתי בגלל זה, במצב כלכלי בקרשים, הם לא עושים כלום כדי להרים את עצמם מבחינה כלכלית, לא הוא ולא אשתו, ותמיד היו לוקחים את האוטו שלנו כשהיו צריכים לנסוע לאנשהו.

יום אחד מכרנו את הרכב כדי לקנות רכב אחר, ובכמה שבועות האלו שהיינו בלי רכב - ההורים של בעלי קנו להם רכב, כי לא היה להם ממי לקחת, ואילו אנחנו, שעובדים קשה לצורך פרנסתנו - צריכים לקנות לבד. 

לדעתי תמיד עדיף להתמקד בנו, בקן המשפחתי שבנינו, ולחשוב מה יצא לנו מכל דבר, לא לעשות עיניין ולא לפתוח נושא שלא יועיל. זה רק יגרור התנצלויות מצד ההורים (במקרה הטוב) או ויכוחים מיותרים ויעכיר את היחסים.

אנחנו לבינתיים ממשיכים לעבוד בשביל מה שאנחנו צריכים לעצמינו ולא מצפים מאף אחד לשום דבר. 

אפילו אמרתי לבעלי שלא צריך את ה 50 אלף האלו ששומרים לנו, הכי כיף לתכנן הכל בעצמינו בלי להסתמך על אף אחד (חוץ מבורא עולם )

תודה על המילים הטובות שלך 

ברוך השם שאנחנו מהנותנים ולא מהמקבלים... ועוד שני האחים האלה גדולים ממנו שאמורים כאילו לעזור לו... אבל זה ההפך.

וטוב שכך. אני אישית באמת יותר אוהבת להרגיש שמה ששלי באמת שלי, ולא שקיבלתי מעמל של אחרים כי נזקקתי לעזרה.

מהיכרות אישית של מקרה דומה

שלא תמיד יש הורים, לצערינו, בשלב מסוים בחיים... הם הולכים

ואז מי שכל החיים הסתדר לבד ממשיך להסתדר וטוב לו

ומי שלא, קורס לגמרי

מכירה משפחה כזו של חברה שלי, שהורהנפטר בפתאומיות ונשארו שתי אחים עם הלוואות להחזיר שהם בנו על ההורה והוא איננו והם פשוט לא יודעים איך להתמודד לבד עם החיים שלהם וזה ממש עצוב

איזה מסכנים... 

 האמת שגם אני בדיוק שמעתי על מקרה דומה!

ויש מצב שההורים והאח מבינים את זה לבד, אבל אף אחד לא מדבר על זה...

דרך אגב גם בעלי הרגיש שממש אוהבים יותר את אחים שלו, במיוחד שכשצריך משהו מבקשים ממנו ולא מהם.

אז חידדתי לו את הנקודה - שהוא משדר יותר חוזק ויציבות, והם יותר חלשים, אז אולי אפילו בוא נרחם עליהם.

לא יודעת איך זה אצלכם אבל אולי יש להורים נקודת רחמים גדולה יותר על האח הזה, שאין כלפייך ואולי זה לא קשור לאהבה.

אני ממש שיכנעתי את בעלי שההורים שלו פועלים מתוך רגש גדול של רחמים ופחות מתוך שכל, וזה עדיין לא אומר שהם אוהבים אותו פחות. ( למרות שזה מקומם כי זה מה שהם משדרים במעשים שלהם... ממש מבינה אותכם )

דבר נוסף,  אם את הולכת לפתוח את זה מול האח,

אז אולי השאלה היותר גדולה היא מה את מתכננת לומר לו.

תחשבי טוב לפני זה איך להציג את הדברים עם פואנטה

ולא שזה יהפך להיות רק מקום לשחרר בו את הכעס.

יש לך משהו ספציפי לומר לו? את רוצה בעצם להסביר לו את סיבת הריחוק ומה את מרגישה כלפיו?

ממש לא יודעת כמה הצד השני עוזר?

מה מצבם בעוד דברים?

סוג התנהלות שלהם?

וכו'...

תגידי ב"ה שהם עזרו לך ומאחלת לך שלא תצטרכי לעזרה אלא שה' יתן לך שפע תמיד.

(אני בוודאות יודעת שאחי קיבלו יותר ואני גם מסכימה עם שיקול הדעת של הורי ושמחה על כך שידעו לא לחלק שווה בשווה - יש לי אח שפחות מסתדר בשוטף ובפחות חסך ורוצים שיהיה מסודר, אחים אחרים שהצד השני לא עזר כלל, אחות שהתחתנה צעירה יותר ולא הספיקה לחסוך וכו' )

נכון. אני מסכימה איתך לגמרי.

אבל לפי מה שאת כותבת גם את  יודעת שלאחרים עזרו יותר אבל את יודעת את הסיבות ולכן זה מקל על ההרגשה של "אכפת להם יותר מהם..." ואת אפילו שמחה על כך כי הסיבות מוצדקות. 

אבל לנו למרות שההורים שלו התחייבו ולא נתנו! לא דיברנו בכלל..

אבל כלא נתנו לאח אחר את ההתחיבות(כשנה וחצי אחרינו) בגלל שהוא נכנס בהם זה ממש צרם לי!!!

כאילו לי לא  מגיע כי אני טובה??? כי אני מבינה שלא חייבים לי??

אבל אני סותמת.. אבל משום מה יש לי הרגשה שבאיזשהו שלב זה יתפוצץ לי... וזאת הבעייה..

הם לא חייבים כלום אבל הם התחייבו ועל סמך זה קנינו דירה לקחנו הלוואות שהם התחייבו להחזיר ובסוף התמודדנו עם הכל לבד..

כך ש5 שנים הצטמצמנו אפילו באוכל..

והגענו להוצל"פ פעם אחת.. הכל מאחורינו ב"ה. היה לנו הרבה ס"ד ואני מרגישה שזה בגלל שלא דיברנו וציערנו.

אבל עדין יש בי כעס על השנים הראשונות בזוגיות שלנו שרק עברנו מעבודה לעבודה..

אבל בתכלס נס שקנינו דירה אז לפני העלייה הנוספת במחירים!

בקיצור לא הייתי מדברת.. אבל זה היה יושב לי הלב!

כי נכנס בהם ולא הסכים לרדת מהם!!! עד שנתנו לו..

מבינה אותך אבל לגמרי מבינה את הפגיעה של אחיך...

ולדעתי פחות נכון שיש ילדים שיקבלו "יותר". כיבוד הורים זה משהו לא תלוי בכלום. ואם נכבד זה לא אומר שנקבל יותר. חוץ מזה מאמינה שלהורים יש רצון שכל ילדיהם ירגישו אהובים בצורה שווה ושהיחסים בין האחים יהיו תקינים ומגובשים. ךכן יש לנו את הרצון לשתף את האח ברגשות שלנו. לא כדי לתקוף. מאמינה שהרבה פעמים תוך כדי שיח ששומעים את הצד השני נופלות הרבה חומות...

אלא מעצבן שדווקא אלו שבעצם הכי מצערים בסוף מרוויחים!ֱ

גם באופן כללי..

פשוט מעצבן!

אבל זה לא רק בקטע של העזרה לדירה. אלא בכלל כל מה שהתחייבו לא נתנו!!!! זה סתם מעצבן!

בעלי הגיע כמו עני חוץ מהחליפה של החתונה וכמה חולצות חדשות..

והעיקר את החתונה והשבת חתן עשו כמו מליונרים!!

עניין של גישה..

שכתבה בדיוק הפוך ממך -"בנוסף אני יכולה לומר בברור שיש באמת ילדים שמן הראוי שיקבלו '' יותר'', אלה שדואגים, אלה שמכבדים, אלה שלא מבקשים ולא מצפים ולא אוהבים לקבל".

את כותבת שדווקא אלה שדורשים מקבלים יותר.

בקיצור כל מקרה לגופו.

אני לא בקטע של לדרוש. העניין הוא רק הקשר הדפוק שיצא כתוצאה מזה עם האח. זה מבאס אותנו. השאלה היא איך לדבר עם האח על העניין הנעימות. שיבין את המקום שלנו.

כפי שכתבתי הקשר עם ההורים רגיל.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....