בעמל,
יזע ודמעות,
חומרים מליבי-לבנות
ודמי קניין מרובים.
בניתי לי בית
הינדסתי הקוצים
צבעתי ציפורים,
כתשתי פרחים
ליצירת ריח ספוג שושנים.
בניתי לי בית
תורה ועבודה
תוכי קירות עמוסים גמרא
קול הלימוד נשמע-
רצוף אל מרחקים.
בניתי לי בית
מקום ומושב
רווח לי המקום
ומה עכשיו,
עם זעקת א-ל שנותרה
עזובה,
לבדה-
בלי דירת רווח לעצמה.
.
בנינו לנו בית,
בית לעצמנו
אך מה עם שכינה
הנמצאת עמוק תוך עמנו,
וכי לא מגיע עבורה גג?
עד מתי תישאר כך עזובה,
{בלי מקדש}
נטושה לעד?

