הכל עולה לי כמו בומים לראש.
אני מפחדת מאנשים.
אני רוצה שינתקו איתי קשר.
באלי להיות לבד בחדר שלי,במיטה עם הסדין התכלת והמדף מלמעלה.
החדר שלי מלא בציורים.קרוב לעשר או חמש עשרה.ובדיוק עכשיו הוא בא ותלה לי עוד ציור,שהוא צייר.ציור של מדרגות.
הוא אמר לי-"העתקתי מהמדרגות שאת ציירת.את מציירת כל כך יפה".
אני לא רוצה לצייר.
לא לצייר ולא לכתוב.
אני לא רוצה שאנשים יחמיאו.זה מפחיד.
באלי לחסום לעצמי שוב את היכולת לצייר או לכתוב.
אני רוצה שיכאב לי.שיכאב ככ.
אנשים לא מבינים מה כבה בי.
לאן נעלם לי הכל.
אני כבר לא אותו אדם של שנה שעברה.
הספקתי לשרוף לעצמי הרבה פעמים את הלב.
הספקתי לזלזל בנשמה.
הספקתי להרזות הרבה.
להרזות גם בחיוכים.אני לא מחייכת הרבה.
וגם אם כן,זה חיוך יפה עם עיניים שמשחקות.
וזהו.
אני לא רוצה שיגידו לי שאוהבים אותי או שישלחו לי חיבוק.אני לא רוצה את זה.
אני רוצה שימחקו אותי ואת המספר שלי מהעולם.
סליחה שכתבתי.
אני מפחדת מאנשים.
אני רוצה שינתקו איתי קשר.
באלי להיות לבד בחדר שלי,במיטה עם הסדין התכלת והמדף מלמעלה.
החדר שלי מלא בציורים.קרוב לעשר או חמש עשרה.ובדיוק עכשיו הוא בא ותלה לי עוד ציור,שהוא צייר.ציור של מדרגות.
הוא אמר לי-"העתקתי מהמדרגות שאת ציירת.את מציירת כל כך יפה".
אני לא רוצה לצייר.
לא לצייר ולא לכתוב.
אני לא רוצה שאנשים יחמיאו.זה מפחיד.
באלי לחסום לעצמי שוב את היכולת לצייר או לכתוב.
אני רוצה שיכאב לי.שיכאב ככ.
אנשים לא מבינים מה כבה בי.
לאן נעלם לי הכל.
אני כבר לא אותו אדם של שנה שעברה.
הספקתי לשרוף לעצמי הרבה פעמים את הלב.
הספקתי לזלזל בנשמה.
הספקתי להרזות הרבה.
להרזות גם בחיוכים.אני לא מחייכת הרבה.
וגם אם כן,זה חיוך יפה עם עיניים שמשחקות.
וזהו.
אני לא רוצה שיגידו לי שאוהבים אותי או שישלחו לי חיבוק.אני לא רוצה את זה.
אני רוצה שימחקו אותי ואת המספר שלי מהעולם.
סליחה שכתבתי.