שולחן שבת עם דיבורים של פוליטיקה ושמעת שהרב הזה הפסיק ללמד בחיידר.
למה?
כי לא נותנים פנסיה
אבל זה לא חוקי
אז מה
מה זאת אומרת, זה לא חוקי!
אז מה?!
אז יכולים לתבוע אותם
אף אחד לא יתבע
למה?
כי יעשו עליו פשקווילים.
חשבתם שפשקווילים זה מילה שעבר עליה הקלח, אז חשבתם.
מדינת חוק והלכה
ושסוגרים סמינר כאילו בגלל העירייה ובעיות איכלוס. אין שום בעיית איכלוס, הוא אומר. יש איזה פרענקינע אחת שאין לה מקום במכסה, אז הרבנים רצו מהר לרב חיים ואיזה אחד מהצד צילם אותם ביחד ויום אחרי זה היה מרוח בכל העיתונים שלנו כמובן, שרב חיים אומר שצריך להתחזק לשימור חומות הדת. עאלק.
איכ
פשקווילים ברחובות העיר ב2019, לא יאמן.
האנושות מטומטמת לחלוטין.
הם יוצאים מהבית, אני לבד עם הטלפונים שלהם. זה הזדמנות נדירה אולי אפילו חד פעמית אולי אפילו פעם בחיים וזהו.
בראש שלי רצים סרטים. שבת היום. אז מה. שבת. לא אכפת לי. שבת. מה יקרה. שבת. אז מה. שבת. אין לי כח. שבת. שבת שבת. ואז אני נזכרת שהוא אמר שזה יותר שווה כשמתאמצים אז התאמצתי
ולקחתי מהר את שירה גאולה ויצאתי איתה מהר מהר למרפסת ושקעתי בה ובי ובכלום.
ואחר כך הוא בא ושאל אם כואב לי הבטן, ולא עניתי לו, כי לא כואב לי הבטן, כואב לי הלב. בגללו והוא יודע, והוא יודע שאני יודעת שהוא יודע.
ואני כבר בת 20 תנו לי לחיות, ואולי די עם הלהכנס לי לחיים, ועם מי אני הולכת ולאן ומתי אני חוזרת ואיזה עגיל יש לי. בחייאת זה רק עגיל, בנאדם.
רוק כבד לה׳ יתברך. תגיד תודה שזאת הבת שלך, יכולתי להיות גרועה בהרבה. ולמה אני חושבת שאני גרועה. בוא נעשה חושבין.
אנשי חינוך עאלק. עושים לי בחילה.
חלמתי שהתארסתי והייתי מאושרת.
אפילו נתנו על זה חותמת באדום שכתוב מאושרת. ועל הטלפון מדבקה שחורה עם כיתוב לבן. מאושר.
מה מאושר בזה. לי זה נראה יותר סובל.
אחר כך קראתי את החיים משחק איתי הרבה של דויד גרוסמן, וקראתי צמרמורות בכל הגוף וצמח אחד קטן. ומשום מקום התנגן אצלי בראש
And our minds were meant to sail
Take a rest from our thoughts
Take a brake from this world
And we'll feel miles away
From the places that we used to be
במנגינה כל כך רגועה ומנוגדת בטירוף לטירוף של הספר
ויש לי בחילה ואני הולכת לישון ואני לא נכנסת למיטה שם אני נכנסת למיטה בחדר הישן ונרדמת תוך שניה כמו תינוקת ומתעוררת אחרי 4 שעות. ובודקת אם הלב שלי עובד עדיין, ונאנחת שרואה שכן. ושהוא דופק מהר מהר. כבר כמעט התרגלתי לזה. ונשבעת שמתחילה כושר היום. ויודעת שזה לא יקרה. זה לא קרה אגב. באמת.
ופותחת בננה ואוכלת והבחילה גואה בי ולא אכפת לי יותר כלום. שימות העולם היום אמן.
למה?
כי לא נותנים פנסיה
אבל זה לא חוקי
אז מה
מה זאת אומרת, זה לא חוקי!
אז מה?!
אז יכולים לתבוע אותם
אף אחד לא יתבע
למה?
כי יעשו עליו פשקווילים.
חשבתם שפשקווילים זה מילה שעבר עליה הקלח, אז חשבתם.
מדינת חוק והלכה
ושסוגרים סמינר כאילו בגלל העירייה ובעיות איכלוס. אין שום בעיית איכלוס, הוא אומר. יש איזה פרענקינע אחת שאין לה מקום במכסה, אז הרבנים רצו מהר לרב חיים ואיזה אחד מהצד צילם אותם ביחד ויום אחרי זה היה מרוח בכל העיתונים שלנו כמובן, שרב חיים אומר שצריך להתחזק לשימור חומות הדת. עאלק.
איכ
פשקווילים ברחובות העיר ב2019, לא יאמן.
האנושות מטומטמת לחלוטין.
הם יוצאים מהבית, אני לבד עם הטלפונים שלהם. זה הזדמנות נדירה אולי אפילו חד פעמית אולי אפילו פעם בחיים וזהו.
בראש שלי רצים סרטים. שבת היום. אז מה. שבת. לא אכפת לי. שבת. מה יקרה. שבת. אז מה. שבת. אין לי כח. שבת. שבת שבת. ואז אני נזכרת שהוא אמר שזה יותר שווה כשמתאמצים אז התאמצתי
ולקחתי מהר את שירה גאולה ויצאתי איתה מהר מהר למרפסת ושקעתי בה ובי ובכלום.
ואחר כך הוא בא ושאל אם כואב לי הבטן, ולא עניתי לו, כי לא כואב לי הבטן, כואב לי הלב. בגללו והוא יודע, והוא יודע שאני יודעת שהוא יודע.
ואני כבר בת 20 תנו לי לחיות, ואולי די עם הלהכנס לי לחיים, ועם מי אני הולכת ולאן ומתי אני חוזרת ואיזה עגיל יש לי. בחייאת זה רק עגיל, בנאדם.
רוק כבד לה׳ יתברך. תגיד תודה שזאת הבת שלך, יכולתי להיות גרועה בהרבה. ולמה אני חושבת שאני גרועה. בוא נעשה חושבין.
אנשי חינוך עאלק. עושים לי בחילה.
חלמתי שהתארסתי והייתי מאושרת.
אפילו נתנו על זה חותמת באדום שכתוב מאושרת. ועל הטלפון מדבקה שחורה עם כיתוב לבן. מאושר.
מה מאושר בזה. לי זה נראה יותר סובל.
אחר כך קראתי את החיים משחק איתי הרבה של דויד גרוסמן, וקראתי צמרמורות בכל הגוף וצמח אחד קטן. ומשום מקום התנגן אצלי בראש
And our minds were meant to sail
Take a rest from our thoughts
Take a brake from this world
And we'll feel miles away
From the places that we used to be
במנגינה כל כך רגועה ומנוגדת בטירוף לטירוף של הספר
ויש לי בחילה ואני הולכת לישון ואני לא נכנסת למיטה שם אני נכנסת למיטה בחדר הישן ונרדמת תוך שניה כמו תינוקת ומתעוררת אחרי 4 שעות. ובודקת אם הלב שלי עובד עדיין, ונאנחת שרואה שכן. ושהוא דופק מהר מהר. כבר כמעט התרגלתי לזה. ונשבעת שמתחילה כושר היום. ויודעת שזה לא יקרה. זה לא קרה אגב. באמת.
ופותחת בננה ואוכלת והבחילה גואה בי ולא אכפת לי יותר כלום. שימות העולם היום אמן.