בכל מקרה, מפלגה תורנית לא יכולה לתמוך בדבר שכל פוסקי הדור קבעו שהוא לא אפשרי הלכתית.

אני משתדלת להאמין באמונה שלמה בביאת המשיח. בכל יום שיבוא.

אי אפשר להקריב קרבנות.

המקדש או המזבח אמורים להיבנות במקום בו נמצאת הכיפה.

אף אחד לא חושב שיש בכוחנו כרגע להרוס אותה בלי לסכן את קיומנו.

ממילא זה לא מעשי כרגע.

לא סובר שהוא סבר כמוך, ויש המון שגם היום סוברים כך, [גם הרב נבנצל]

שאת לא מחשיבה את המפלגה היחידה שכותבת על כך בהקדמה למצע שלה...

משעשע...

הוא כותב בספר

בעיות זה המשכורת הערבים הבריאות מה קשור בית מקדש עכשיו?

מדינת ישראל היא ראשית צמיחת גאולתנו. איפה הציפייה להמשך?

כל מי שלומד את הסוגיות יודע שבית המקדש זה לא סתם אבנים,
כמאמרם ז"ל "בית חרוב החרבת, בית שרוף שרפת".

בט"ב לא נחרב ביהמ"ק, הוא נחרב עוד קודם לכן, כשעמ"י ירד ממדריגתו הרוחנית.

המפלגות הנוכחיות עוסקות בהרמת הרוחניות של העם. בבניית הקומה הרוחנית ובית המקדש הפנימי שבלב.
("ושכנתי בתוכם").

אח"כ ממילא בעז"ה גם יבנה בית המקדש החיצוני.

לכל מי שבקיא במשנת הרצי"ה.

הדיוק בפסוק הוא שלי, וממילא ייתכן שטעיתי בפירוש הפסוק. אבל העיקרון עצמו מופיע בעוד כמה וכמה מקורות.

(למשל ברמב"ם- 3 מצוות נצטוו ישראל בכניסתם לארץ. למנות להם מלך, ואח"כ למחות זרעו של עמלק, ורק לבסוף בניין בית הבחירה).

ועיין עוד במאמרים בחוברות של "מקדשי תיראו". בטוח יש שם מאמר בעניין.

והמצוה העשרים היא, שציוונו לבנות בית עבודה. בו יהיה ההקרבה, והבערת האש תמיד. ואליו יהיה ההליכה, והעליה לרגל, והקבוץ בכל שנה. והוא אמרו יתעלה (ר"פ תרומה) ועשו לי מקדש.
(רמב"ם, ספר המצוות, מצות עשה כ)
מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות, וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה שנאמר ועשו לי מקדש... ואלו הן הדברים שהן עיקר בבנין הבית: עושין בו קֹדש, וקֹדש הקדשים, ויהיה לפני הקֹדש מקום אחד והוא הנקרא אולם, ושלשתן נקראין היכל. ועושין מחיצה אחרת סביב להיכל רחוקה ממנו, כעין קלעי החצר שהיו במדבר, וכל המוקף במחיצה זו שהוא כעין חצר אהל מועד הוא הנקרא עזרה, והכל נקרא מקדש...
ומצוה מן המובחר, לחזק את הבנין ולהגביהו כפי כח הציבור, שנאמר "ולרומם את בית אלוקינו". ומפארין אותו, ומייפין, כפי כחן. אם יכולין לטוח אותו בזהב, ולהגדיל במעשיו, ה"ז מצוה.
(רמב"ם, הלכות בית הבחירה, פרק א)

אפילו בטומאה
הכל נכנסים לבנות, ולתקן, ולהוציא את הטומאה. מצוה בכהנים. אין כהנים, נכנסין לוים. אין לוים, נכנסים ישראלים. מצוה בטהורים. אין טהורים, נכנסים טמאין. מצוה בתמימין. אין תמימין, נכנסין בעלי מומין. מצוה שיכנסו בתיבות. אין שם תיבות, נכנסין דרך פתחין.
(תוספתא, מסכת כלים, פרק א)
בשעה שנכנסין הבנאים לבנות ולתקן בהיכל, או להוציא משם את הטומאה, מצוה שיהיו הנכנסין כהנים תמימים. לא מצאו תמימים, יכנסו בעלי מומין. ואם אין שם כהנים, יכנסו לוים. לא מצאו לוים, יכנסו ישראל. מצוה בטהורים. לא מצאו טהורים, יכנסו טמאים.
(רמב"ם, הלכות בית הבחירה, פרק ז)

כל קרבן שקבוע לו זמן, בין קרבן ציבור, בין קרבן יחיד, דוחה את השבת, ודוחה את הטומאה... כל קרבנות הציבור קבוע זמנם, לפיכך כולן דוחין את השבת, ואת טומאת המת...
כיצד דוחה את הטומאה. הגיע זמנו של אותו קרבן, והיו רוב הקהל שמקריבין אותו טמאין למת, או שהיו הקהל טהורים, והיו הכהנים המקריבין טמאים למת, או שהיו אלו ואלו טהורין, והיו כלי השרת טמאים במת. הרי זה יעשה בטומאה, ויתעסקו בו הטמאים והטהורים כאחד, ויכנסו כולן לעזרה...
ופסח שבא בטומאה, ודחקו טמאי מת ונכנסו להיכל פטורין, אף על פי שלא הותרו אלא לעזרה, הואיל ואין אני קורא בהם "אל מחוץ למחנה תשלחום" (במדבר ה, ג), הרי אלו פטורין.

(רמב"ם, הל' ביאת המקדש, פרק ד)

לצורך המקדש כל הטמאים מותרים ליכנס. כגון שצריך להוציא הטומאה שבמקדש או לבנותולתקן (וכן לתקן הספר תורה שבארון. תוספות בבא בתרא יד ע"א) ואי אפשר לעשות בטהורים, רשאים הטמאים לעשות, ולהיכנס לעזרה, ולהיכל, ואפילו לקדשי קדשים, אם אי אפשר זולתם. לפי שטומאת המקדש עכשיו על ידם, זהו תיקונו,
ועדיף ליה...
וטמאי מתים רשאים עוד, להיכנס למקדש אפילו שלא לצורך המקדש, אלא לצורך עצמם. והוא, בקרבנות שקבוע להם זמן, כתמידין ומוספין, וכיוצא. שקריבים בטומאה, אם היו רוב ציבור, או כהנים, טמאים. דמותרים כל הטמאים ליכנס לעזרה לצורך הקרבן...
ונתברר כי הרי שתרשינו המלכות לבנות בית המקדש בעיר הקודש בירושלים (כדאיתא בירושלמי דמעשר שני ושאר דוכתי דמתחילה בונה ירושלים ה', ואחר כך נדחי ישראל יכנס), אף על פי שכולנו טמאי מתים, נהיה רשאים לבנותו. מיהו נראה, הבעל קרי וזבים יטבלו לקריין ויעריב שמשן... אם לא שאי אפשר בענין אחר, שאין פנאי להמתין, דאז הותרו כטמא מת, וכמו שנתבאר. והרחמן יזכנו לראות במהרה בימינו אמן.
(ר' צדוק הכהן, ספר הזכרונות, במדבר, פר' נשא, סימן ש')

נראה דכל שנכנס לצורך תיקון אינו כלל באיסור כניסה אפי׳ בטמא. שאיסור הכניסה כשהוא טמא, הוא מפני כבוד המקדש, ומראה שאינו נרתע מפני קדושתו. אבל כשנכנס לצורך תיקון אינו בכלל זה... ולפי זה, אפילו יש טהורים, ועבר טמא, ונכנס, אינו חייב. וכן משמע לשון "מצוה בטהורים"...
(חזון איש, גליונות לחדושי רבנו חיים הלוי, הל' ביאת מקדש, פרק א)


קרבנות ללא מקדש
מִיּוֹם אֶחָד, לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, הֵחֵלּוּ, לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת לה'; וְהֵיכַל ה', לֹא יֻסָּד.
(עזרא, פרק ג)
שכבר הקריבו קרבנות טרם זה כמה שנים. כי מיום שעלו הראשונים העולים מהגולה, כשהגיעו בעריהם בנו המזבח, והקריבו עליו והיכל ה' לא יסד. וי"ט שנה נבנה המזבח קודם בנין הבית.
(רד"ק, חגי פרק ב)
מקריבין הקרבנות כולן אע"פ שאין שם בית בנוי. ואוכלין קדשי קדשים בכל העזרה, אע"פ שהיא חריבה, ואינה מוקפת במחיצה. ואוכלין קדשים קלים, ומעשר שני בכל ירושלים, אף על פי שאין שם חומות. שהקדושה ראשונה קדשה לשעתה, וקדשה לעתיד לבא.
(רמב"ם, הל' בית הבחירה, פרק ו)

לאחר החורבן
שמא בזמן החרבן יותן לנו רשות להקריב.
(כסף משנה, הלכות בית הבחירה, פרק ו)
מקריבין אע"פ שאין בית. וכמו שפסק גם הר"מ ז"ל בפ"ה מהל' ב"ה, ובימי אלו הנשיאים שהיו סמוכים לחורבנו של בית, וקרובים למלכות ואהובים, אולי הי' עדיין המזבח קיים, והקריבו קרבנות ציבור, (וכדרך שעשו בתחלת בנינו ככתוב בעזרא), כמו בימי הבית. או לכל הפחות פסחים.
(שו"ת שאילת יעבץ, ח"א סי' פט)
בימי ר' יהושע בן חנניה, גזרה מלכות שיבנה בית המקדש, הושיבו פפוס ולוליאנוס טרפיזין מעכו ועד אנטוכיא, והיו מספיקים לעולי גולה כסף וזהב וכל צרכם.
(בראשית רבה, פרשה סד)
ומהמדרש הנ"ל מוכח שאנחנו בעצמנו נבנה ביהמ"ק. ומעשה רב ודאי היו בזה הסכמת ריב"ח, והלכה כמותו בכל מקום.
(עזרת כהנים, פנות העזרה, ח"ג)
ד'קכ"ה. מלך יוליאוס אפאסטאט, ויהי מלך חסד, ובשנת ב' למלכו צוה לנשיא הארץ (ר' הלל) שיבנו בית המקדש, והתחיל לבנות. אכן, המלך מת, ויחדלו לבנות.
(תבואות הארץ, מעשה הארץ, זמן א)
נחשוב מזמן הראשון שהוא מימי עתליה שמלכה שש שנים, ובסוף ימיה בטלה התמיד ולכן אז התחזק יהוידע כנגדה. והיא מתה בשנת ג' אלפים ס"א, ובטל התמיד ג' אלפים ס'. וכשתחשוב מאז אלף מאתים ותשעים כלו בשנת ד' אלפים ש"נ, שמאז התחיל אפשריות הגאולה שיגאלו בכל עת שיזכו, שעל זה אמר אשרי המחכה, ר"ל שמאז יש לנו לחכות על הגאולה, ונודע כי בעת ההיא נתן רשות מהקיסר לבנות בית המקדש בירושלים, וגם נבנה מאת היהודים ע"פ פקודת הקיסר יוליוס בהוצאה רבה.
(מלבי"ם, דניאל פי"ב)
אחרי זה כאשר הוטב מצב היהודים בארץ הצבי תחת ממשלת הקיסר נערווא, ותחת ממשלת טריאנוס, והשיגו בני עמנו משפט אזרחי ארץ ומני אז התחילו כפעם בפעם לבנות המזבח, ולתקן ההיכל קצת וכו'. סוף דבר כל ימים של הקרבת הקרבנות אחר החרבן לא היה רק ערך עשרים שנה וכו'.
(עבודת המקדש, קונטרס אחרון, פ"ד)

רבנו חננאל דפריש ז"ל (ויש גורסין רבנו יחיאל מפאריס, וי"ג הר' חיים הכהן) אמר לבֹא לירושלם, והוא בשנת שבע עשרה לאלף הששי, ושיקריב קרבנות בזמן הזה. ואני מטרדתי להשלים עמו המלאכה, לא שאלתיו מה נעשה מטומאתנו, ואנה הכהן המיוחס. אנכי בדרך לפני שילה שב למקומי, נזכרתי הלכה שאין לחוש על הטומאה, כדאמרינן שקרבנות צבור דוחין את השבת, ואת הטומאה וכו'
(כפתור ופרח, פ"ו)

המצוה הזאת מצות הקרבנות לעולם על ישראל, ואיננה על זמן.
(רד"ק, דברי הימים ב, פ"ב)
ועשו לי מקדש, היא מצות עשה כוללת כל הזמנים, בין במדבר, בין בכניסתן לארץ בכל זמן שיהיו ישראל שם, לדורות. וצריכין היו ישראל לעשות כן אפילו בגלויות. אלא שמצינו שאסר ה' כל המקומות מעת שנבנה בית המקדש כאומרו (דברים יב ט) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה.
(אור החיים, פר' תרומה, עה"פ ועשו לי מקדש)

בזמן הזה
כקש"ת מו"ה עקיבא [איגר] נ"י אב"ד דק"ק פוזנא יע"א. יקרת קדשו הגיעני, ומ"ש מו"ח הגאון [רע"א] נ"י לבקש משר ירושלים ליתן רשות להקריב, הוא קפדן גדול. כי ההוא אמר. לבל יקרב שם מי שאינו מאמונת ישמעאל.
(שו"ת חתם סופר, יו"ד, ס' רלו)
וגם היום, אפשר שאם יתנו המלכויות רשות לבנות בית המקדש, מצוה לבנות. כמבואר במדרש [בראשית רבה ד', י'], בימי רבי יהושע בן חנניה, דנתנו רשות והתחילו לבנות, ועיין בספר כפות תמרים [סוכה ל"ד ע"ב] שרבינו יחיאל בעל התוספות רצה לילך להקריב קרבנות בירושלים, א"כ הוא הדין לבנות בית המקדש.
(מנחת חינוך, מצוה צה)

גם הפי' כפשוטו. שבכל עת שיהיה לבנ"י נדבת הלב בזה, יכולין להתרומם ולבנות מקדש ה'. כאשר הי' אח"כ בבנין בהמ"ק שהתנדבו בשמחה בזמן דוד המלך ע"ה. וכמו כן בבית שני בנדבות השרים בעזרא. וכמו כן יש לקוות להש"י בגאולה העתידה, כשיהי' תשוקה בלבות בנ"י אליו ית' בנדבת הלב בשמחה. וז"ש וכן תעשו לדורות: ואמר למרע"ה ויקחו לי תרומה כו' ועשו לי מקדש כו'. ומ"מ הואמצוה לדורות שמצווין
לבנות בית הבחירה. ולכן אמרו חז"ל דור שאין ביהמ"ק נבנה בימיו כאלו נחרב. והטעם, כי בכל עת שיתנדבו בנ"י בלב שלם, להשתוקק לבנות לו בית, יכולין למצוא מבוקשם.
(שפת אמת, פר' תרומה, תר"מ; תר"נ)
אולי הגיע עת דודים, באתערותא דלמטה, למצוא חן להרשות לנו לבנות מזבח, להקריב עליו קרבנות, כאשר היה בתחילת בית שני.
(ר' שמעון סופר, התעוררות תשובה)


בידי אדם
צוּרַת הַבַּיִת וּתְכוּנָתוֹ וּמוֹצָאָיו וּמוֹבָאָיו וְכָל-צוּרֹתָו וְאֵת כָּל-חֻקֹּתָיו וְכָל-צוּרֹתָו וְכָל-תּוֹרֹתָו הוֹדַע אוֹתָם.
(יחזקאל, פרק מג)
וישמרו - ילמדו ענייני המדות מפיך, שידעו לעשותם לעת קץ.
(רש"י, שם)
וישמרו את כל צורתו ואת כל חקותיו ועשו אותם - ישמרו אותם בלבם ויאמינו כי כן יהיה, ויעשו אותם הבניינים, והצורות, והתורות, לעתיד. ואם לא ישמרו אותם בלבם, ולא יאמינו, לא יעשו אותם. כי כן מדת הקדוש ברוך הוא, ישלם לאדם מדה כנגד מדה.
(רד"ק, שם)
עורי צפון ובואי תימן. רבי יוסי בר חנינה, לכשיתעוררו הגלויות שהן נתונות בצפון, ויבואו ויבנו בית המקדש, שהוא נתון בדרום.
(תלמוד ירושלמי, מגילה, פ"א הי"א)

דודאי ביהמ"ק לעתיד לבא יבנה בנין ממש בידי אדם. ומה שנאמר מקדש ד' כוננו ידיך שנדרש בתנחומא שירד למטה, הוא ביהמ"ק רוחני,שיבא לתוך ביהמ"ק הנבנה גשמי, כנשמה בתוך הגוף. וכמו שירד במשכן ובבית המקדש האש של מעלה, תוך האש של הדיוט, שנבער בעצים.
וכן נראה במכילתא. דדרש מפסוק מכון לשבתך פעלת ד', שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה. ועל זה קאמר, מקדש ד' כוננו ידיך. שלעתיד לבא, כשימלוך ד' לעולם ועד לעיני כל באי עולם, ישכון למטה בתוך מקדש שכבר בנוי הוא, ומכוון כנגד ביהמ"ק של מטה. והיינו שירד למטה תוך המקדש שיבנה. ועיין בזוהר פ' וישב שמשמע שם כן. אמנם, כמו שלמטה בארץ אין נשמה בלא גוף, כמו כן המקדש רוחני לא יקום בלא מקדש גשמי. ולכן א"ש הלשון 'בנין', בביהמ"ק שלעתיד ג"כ.
(ערוך לנר, מסכת סוכה, מא.)

בנה ביתך כבתחילה, וכונן מקדשך על מכונו, והראנו בבניינו, ושמחנו בתיקונו. מרמז מ"ש התוי"ט במסכת מעשר שני, דתחילה יהיה נבנה הבהמ"ק ע"י מלכות, ואח"כ יהיה בנין שלו ית' באש. ולכך מדויק זה היטב בנוסח התפלה, דתחילה אנו מבקשים בנה ביתך כבתחילה, על ידי אדם. ואח"כ וכונן מקדשך, שיהיה על ידך ית' על מכונו.
(יריעות שלמה, סידור הגר"י יעבץ, מוסף לשלש רגלים)
אפשר, וקרוב הדבר לאמר, דכל דברי חכמים קיימים. והיינו, שיהיה כמו בנין שלמה, דכתיב והבית בהבנותו וכו', ופרשו בו חז"ל, מאליו. אבל היה באמצעו יד אדם. הכי נמי נימא שיהיה כן לימות המשיח.
ומה שכתוב במדרש שייבנה מאליו, רוצה לומר, שתהיה המלאכה מתברכת ביד הבונים, וכמעט רגע יבנה וישתכלל בסיוע ה' וכו', אך לעולם צריך שיהיה באמצעות יד אדם, תדע שהרי היא אחד ממנין מצות עשה, לבנות בית הבחירה.
(שושנים לדוד, הקדמה למס' מדות)

לא יוכל לרדת הבית העליון שהוא הנשמה. עד שיבנו ישראל את הבית התחתון שהוא הגוף.
(גורל לה', סעיף ט)
כאשר יופסק שעבוד מלכיות ודאי יהיה החיוב הגדול לעסוק בעבודת המזבח, בלא מקדש אש. דכי לזה יגאלנו מן השעבוד, שנעבור חלילה על מצות התורה, שלא להקריב קרבן התמיד, ושאר קרבנות ציבור. וכי ישונה חס ושלום שום מצוה מן התורה. הלא זה מינות גדול, ואפיקורסות, מי שאומר כן.
(דרישת ציון, הוספות למאמר קדישין, אות ד)
לפני ביאת המשיח
שנו רבותינו, בשעה שמלך המשיח נגלה, בא ועומד על גג של בית המקדש.
(פסיקתא רבתי, פיסקא לו)

אמר רבי אחא, זאת אומרת שבית המקדש עתיד להיבנות קודם למלכות בית דוד. דכתיב, ודם ענב תשתה חמר.
(תלמוד ירושלמי, מעשר שני, פ"ה ה"ב)

וכן משמע בגמרתינו (תלמוד בבלי, פסחים, ה ע"א) בשכר שלשה ראשון זכו לשלשה ראשון. להכרית זרעו של עמלק, ולבנות בית המקדש, ולשמו של משיח. הרי קחשיב שמו של משיח אחר בנין בית המקדש וכו'. לעתיד יהיה בנין בית המקדש קודם לביאת בן דוד.
(מעשה רוקח, מעשר שני, פ"ה)
אל יעלה על לב איש, לחשוב ולומר, אם נזכה להגיע לעת בוא הבית להבנות, אזי יבוא משיח צדקנו והוא יורה לנו איך לבנותו. לא כן הדבר. הלא איתא בירושלמי דמסכת מע"ש וכו', ור"ל שמלכי האומות יתנו לנו רשות לבנות את הבית וכו', הרי מבואר מכל הנ"ל שכתבנו שאנחנו בעצמנו נבננו קודם ביאת משיחנו.
(עזרת כהנים, מבוא המקדש)

פשוט, שבית המקדש שלמטה, שיהיה מעשה ידי אדם, יבנה עוד קודם ביאת המשיח. שיהיה קיבוץ ישראל תחילה ע"י רשיון המלכויות, ונבנה בית המקדש שלמטה, (ואפשר, שע"י זכות הרבים יגלו האבנים שנגנזו) ואח"כ יבא משיח, ואח"כ ירד בית המקדש שלמעלה.
(אם הבנים שמחה, מאמר מקדש ה')

טרם בֹא נביא
יכול תמתין עד שיאמר לך נביא, תלמוד לומר, לשכנו תדרשו ובאת שמה. דרוש ומְצָא, ואחר כך יאמר לך נביא.
(ספרי, פרשת ראה, פיסקא סב)
לשכנו תדרשו, שהדרישה היא מה שחוקר בעצמו למצוא את הדבר. וז"ש (ספרי) דרוש ומְצָא. לימד להם שלא יגלה ה' סודו ע"י נביאיו להודיעם מקום הנבחר רק אם ישתדלו בזה וידרשו אחריו, ואז יערה עליהם רוח ממרומים אחר ההכנה הראויה.
(מלבי"ם, פר' ראה)
מבורר כאן, דאף דהיתה בחירת מקום המקדש על ידי נביא, מ"מ, דין הוא דקודם ידרשו לבד את המקום.
(חידושי הגרי"ז החדשים סימן מא)
לפי שבטלו צרי יהודה מהם בנין הבית כל השנים שעברו, נואשו העם מבנין הבית. והיו אומרים, עדיין לא הגיע עת הבנין ... והיה להם לדעת, כי לא לחנם העלה האל מהגולה. ואעפ"י שלא אמר להם הנביא עדיין, היה להם להחל מעצמם, ולהתעורר על הדבר ... וכשראה האל יתברך שלא היו מתעוררים מעצמם שלח להם ביד חגי הנביא.
(רד"ק, חגי א')


לשכנו תדרשו
אַחַר, יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם, וְאֵת דָּוִיד מַלְכָּם וּפָחֲדוּ אֶל ה' וְאֶל טוּבוֹ, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.
(הושע, פרק ג)
ויתבעון ית פולחנא דה'.
(תרגום יונתן, שם)
תני ר' שמעון בן יוחאי אומר, לא אותך מאסו, כי אותי מאסו וכו'. בשלשה דברים עתידים למאוס. במלכות שמים", ובמלכות בית דוד, "ובבנין בית המקדש".
אימתי מאסו שלשתם, בימי ירבעם. הדא הוא דכתיב, ויען איש ישראל, ויאמרו, אין לנו חלק בדוד, זו מלכות שמים. ולא נחלה בבן ישי, זו מלכות בית דוד. איש לאהליו ישראל, ולא לבית המקדש. אל תקרי לאהליו, אלא לאלהיו.
א"ר סימון בר מנסיא, אין ישראל רואין סימן גאולה לעולם, עד שיחזרו ויבקשו שלשתם. הדא הוא דכתיב, אחר ישובו בני ישראל, ובקשו את ה' אלוקיהם, זו מלכות שמים. ואת דוד מלכם, זו מלכות בית דוד. ופחדו אל ה' ואל טובו, זה בית המקדש.
(ילקוט שמעוני, שמואל א, רמז קו)
אין דור שאין בו ליצנים. מה היו פריצי הדור עושין? היו הולכים אצל חלונותיו של דוד, ואומרים לו: דוד, אימת יבנה בית המקדש? אימתי בית ה' נלך? והוא אומר: אע"פ שמתכוונין להכעיסני יבא עלי, שאני שמח בלבי, שמחתי באו' לי בית ה' נלך.
(תלמוד ירושלמי, ברכות, פ"ב ה"א)

ובאת שמה
שיר המעלות לדוד שמחתי באומרים לי בית ה' נלך. אמר רבי יהושע בן לוי: אמר דוד לפני הקב"ה: רבש"ע, שמעתי בני אדם שהיו אומרים מתי ימות זקן זה, ויבא שלמה בנו, ויבנה בית הבחירה, ונעלה לרגל. ושמחתי.
(מדרש תהלים, מזמור קכב)
והמצוה העשרים היא, שצונו לבנות בית לעבודה. בו יהיה ההקרבה, והבערת האש תמיד. ואליו יהיה ההליכה, והעליה לרגל.
(רמב"ם, סה"מ, מ"ע כ')
ובמשנתו של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אמרו: "מנין לעיקר תפילה בתוך המצוות? מהכא: את-ה' אלקיך תירא ואתו תעבד" (שם ו, יג). ואמרו: "עבדהו בתורתו, עבדהו במקדשו" הכוונה לשאוף להתפלל בו, ונכחו. כמו שביאר שלמה.
(רמב"ם, סה"מ, מ"ע ה')

לשכנו תדרשו... שתלכו לו מארץ מרחקים, ותשאלו אנה דרך בית השם, ותאמרו איש אל רעהו, לכו ונעלה אל הר ה', אל בית אלוקי יעקב (ישעיה ב ג)... ועל דרך האמת לשכנו תדרשו, לכבודו תדרשו.ובאת שמה, לראות את פני האדון ה', א-לוהי ישראל.
(רמב"ן, פרשת ראה)

גם אם בלכתכם שמה אתם מחוסרי אחדות, והולכים בפירוד לבבות, תקנו אחדות עצום לעשות המצוה ההיא. וזהו לשכנו 'תדרשו' בלשון רבים, ו'באת' שמה בלשון יחיד. כי גם שבעת הדרישה יהיה בפירוד, אחר כך ימשך ממנה כי ובאת שמה באחדות ... ולא עוד, אלא שגם אתם השואלים תדרשו בפירוד הלבבות. כי קצתכם יהיה לבם נוקפם על זה, וקצתכם ייטיב לבם. באופן שיצדק לומר בכם 'תדרשו' לשון רבים על פירוד שבלבבות. ועם כל זה אין צריך לומר שלא תמנעו מלבא שמה.
(אלשיך, פרשת ראה)

יען ביתי אשר הוא חרב
תני ר' שמעון בן יוחי משל לאחד שהיה מכה את בנו, ולא היה יודע הבן על מה הוא מוכה, לאחר שהכהו אמר לו לך ועשה דבר פלוני שצויתיך היום כמה ימים ולא השגחת בי, כך כל אותן אלפים שנפלו במלחמה בימי דוד, לא נפלו אלא על שלא תבעו בנין בית המקדש.
(מדרש תהלים, מזמור יז)

שהיה עונש על ישראל בהתאחר בנין בית הבחירה. שהיה הארון הולך מאהל אל אהל כגר בארץ,ואין השבטים מתעוררים לאמר נדרוש את ה' ונבנה הבית לשמו, כענין שנאמר לשכנו תדרשו ובאת שמה.
עד שנתעורר דוד לדבר מימים רבים ולזמן ארוך... שנאמר ויהי כי ישב המלך בביתו בבית ארזים וארון האלקים יושב בתוך היריעה. והנה דוד מנעו השי"ת [מלבנות הבית] וכו', ונתאחר עוד הבנין עד מלוך שלמה. ואילו היו ישראל חפצים בדבר ונתעוררו בו מתחילה, היה נעשה בימי אחד מהשופטים או בימי שאול המלך או גם בימי דוד, כי אם שבטי ישראל היו מתעוררים בדבר לא היה הוא הבונה. אבל ישראל הם היו הבונים. אבל כאשר העם לא השגיחו, ודוד הוא המשגיח והמתעורר, והוא המבין הכל,

היה הוא הבונה וכו',
ועל כן נתאחר הבנין כל ימי דוד בפשיעת ישראל, ועל כן היה הקצף עליהם. ועל כן היה המקום אשר יבחר ה' לשום שמו שם נודע בעונשם ובמגפותם, והכתוב ירמוז כל זה שנאמר כי לא ישבתי בבית למיום אשר העליתי את ישראל מארץ מצרים עד היום הזה.
(רמב"ן, במדבר פרשת קרח)
עיקר הגזירה [של היוונים] היתה על שהתרשלו בעבודה. וע"כ היתה הגזירה לבטל מהם העבודה. כדתניא בברייתא שגזר עליהן אותו הרשע לבטל התמיד. ועוד א"ל מצוה אחת יש בידם, אם אתה מבטל אותה מידם, כבר הם אבודין. ואיזו זו, הדלקת מנורה. שכתוב בה להעלות נר תמיד. כל זמן שמדליקין אותן, תמיד הם עומדין כו'. עמדו וטמאו כל השמנים.
וכשחזרו בתשובה, למסור נפשם על העבודה, הושיעם ה' על ידי הכהנים עובדי העבודה בבית ה'. ע"כ נעשה להם הנס גם כן בנרות, תחת אשר הערו נפשם, למות על קיום העבודה.

(ב"ח, או"ח, סי' תר"ע)

המקובל רבי יצחק מאיר מורגנשטרן הורה לחסידיו לעשות מנוי על הקרבת קרבן פסח, ואף העביר להם כסף וביקש שירשמו גם אותו כמנוי להקרבת הפסח.

המשפיע המוזיקלי ר' מענדל ראטה המדווח על כך בשם אחיו, הנמנה בין המסתופפים בצילו של המקובל, מוסיף כי הרב מורגנשטרן הוסיף לתלמידיו כי מבחינה הלכתית, אין שום בעיה להקריב כיום קרבן פסח על הר הבית.

הרב מורגנשטרן הסביר לתלמידיו כי הרי טומאה הותרה בציבור כידוע, ואין צורך באפר פרה אדומה כדי להקריב קרבן ציבור. 

המקובל המשיך, כי למעשה, אין צורך "בניסים מחוץ לטבע" כדי שנוכל להקריב כבר השנה קרבן פסח, ודי בהשתדלות הנכונה כדי לקבל לכך רשות, ואז חובה עלינו להקריב את הפסח בהר הבית.

בשם הגר"א מווילנה ציטט הרב מוגרנשטרן כי ברגע שעם ישראל יקריב את קרבן הפסח במועדו בירושלים, ייפתח הפתח לגאולה השלמה

כמו שלא תמצא באתרי חרדים וחילונים...

לצערינו כל תקופת קומת עם ישראל לגאולה לאורך הדורות היתה צרופה בהתנגדות רוב עם ישראל, וגם היום לא פחות. ואדרבא ההתנגדות לסיום הגאולה מתחרפת כל עוד שמגיעים לפסגתה, וחירופה מתקיימת יותר ויותר ע"י יותר מהתורניים ומיהודים שהם יותר ויותר מקיימים מצוות ה', כי מלכתחילה היתה התנגדות מיהודים רחוקים מה', וככל שמתקרבת נגיחת ראש בראש צד הקדושה וצד הסט"א הסט"א מתלבשת יותר ויותר ביהודים שהם יותר ויותר שומרי תורה ומצוות, ובכל זאת העבודה הקשה היא להפריד בין יהודים שחותרים לגאולת השכינה לעומת ממשיכי המרגלים שמועסקים בקיום הנורמטיבי הקיים.

ואידך זיל גמור.

תתחזקי בדרכך, ובסוף הקדושה ינצח כאשר יעמוד משיחנו על גג ביהמ"ק, ועד אז יהיו מתנגדים.

אני לא מצפה שיכתבו במצע שיבנו את ביהמ"ק למחרת הבחירות.

כן מצפה להתייחסות לנושא הזה...

סתם דוגמה, מה יקרה עם נשות הכותל כשהר הבית יהיה בידינו?

מי יוכל לעלות? איך, מתי, באיזו תדירות?

האם האזור הזה יהיה בסמכות רבנית או ממלכתית?

דברים כאלה.

טבעיות אנושית היא להיצמד לסטטוס קווא ולדבר הקיים, וזה מחלחל גם לתוך יהודים שומרי תורה ומצוות, ולכן הם צריך לחמצן לדיכוי קריאת הקב"ה לצאת מנוחות הנורמטיביות, והחמצן היא להרגיש שכולם נורמלים, ולבנות בית המקדש היא עוד נחשבת הזוי ומופרך ממציאות, וזה יגיע לעומק נשמתם ויתבע מהם לצאת ממנוחתם המדומה. ולכן רוצים למגר בכל מחיר ההידברות אודות בניית בית המקדש.

בהתחלה הייתה הצהרת כורש, והותר ליהודים לעלות לבנות את ביהמ"ק.

רוב העולים היו העניים שלא היה להם מה להפסיד.

אח"כ- הגזירה של המן, סיפור המגילה. אנו יודעים כי בתקופה זו רוב העם היה מתבולל.

במקביל- בא"י, עזרא ונחמיה מנהיגים את העולים, שכמו שאמרנו רובם היו עניים ובורים. חלקים גדולים מהעם נישאו לגויות, ולא ידעו תורה. כך נראית גאולה.

למה לא בדורנו?

ניתנה להם הרשות לעלות לארץ ולבנות את ביהמ"ק.

בפועל, מי שעלו היו רק פשוטי העם, העניים, הבורים, שלא היה להם מה להרוויח מהישארות בגולה וקיוו להתחלה חדשה.

אז אשריהם, אבל זה עדיין לא מצביע בכלל על רצון של כל העם.

החילונים הם ראי של יהדות התורנית

החילונים הם יותר טהורים ונקיים מתופשי התורה, והם מצייתים להנהגת רבני היהדות ומכבדים אותם בעיקרי הדת כברית וקבורה ויוהכ"פ וכו', [השמאל החולני הם מועט קטנצי'ק של תופשי שלטון ומגבירי קול יחידים].

וכאשר אנחנו מזלזלים בקידום בניית מקדש לה' אז החילונים פשוט זרמים עם זה, אבל ברגע שאנחנו נקדם את תודעת המקדש ולא נשקוט עד שנגיע לזה, תראה איך שה"חילונים" יקדמו אותו הרבה יותר מהר וצ'קצ'ק מאתנו.

אנחנו פשוט תורניים חולניים, לומדים את התורה בעיוות רב, ומזלזלים בהתורה של הקב"ה בהיותינו קרובים יותר אליה.

ארגוני בעלי חיים הם גם מועט שבמועט עם המון קול.

כל ארגוני השמאל ההזויים [משיחיים] הקטנים שנראים גדול בשביל התעמולה שעושים ומצעדות, הם רק בשביל העקרון שעומד מתחתיהם, והיינו חידוד מציאות הקב"ה בעולם. ואסביר, יהודי במרכז כל פעם מתלבט על מציאות הקב"ה בעולם, - ביותר דיוק עד היכן הוא מציאותי להנחיל דברו בעולם המעשי - ואם מייצגי תורתו לא מציאותיים ולא רלוונטים אז מתחברים להשמאל ההזוי, כאילו להראות לנציגי הקב"ה נו איפוא הרלוונטיות שלכם? אבל ברגע שמייצגי הקב"ה עושים כמו שעשה חבורת הרבנים במסע המושבות, או כמו הרב כדורי ועוד הולכים בתעמולה ליהודי המרכז, מתעורר בם מציאות הקב"ה בעולם ונהנים מזה.

ולכן הרבה יותר קשה היה ליצר פה מדינה מאשר לשפץ בנין לבית המקדש... [לא צריכים עצות.. אבל המסגד שהקימו בדרום הר המוריה גם התחיל בהיתר לשיפוץ...]

by Shmuel Sackett

Every Torah class dealing with the “Three Weeks” and “Nine Days” will focus on one thing; how to repair the “Sinat Chinam” (baseless hatred) that brought about the destruction of the second Bet Ha’Mikdash. Thousands of shiurim all around the world will be given on the importance of loving our fellow Jews and not talking Lashon Hara.

Rabbonim across the globe will stress – over and over again – that as soon as we stop spreading gossip and slander and take upon ourselves to only speak good about our brothers and sisters… that the Bet Ha’Mikdash will immediately be rebuilt. While that sounds wonderful and very exciting, it is actually completely backwards.

The point is not that as soon as we stop speaking Lashon Hara, the Bet Ha’Mikdash will be rebuilt. The opposite is true! As soon as we start focusing on the Bet Ha’Mikdash, we will all stop talking Lashon Hara… which will then lead to the rebuilding of the Bet Ha’Mikdash! The focal point, therefore, has to be the Bet Ha’Mikdash, not the way we speak. Let me write it this way: The Bet Ha’Mikdash must be at the center of our lives, our thoughts and our prayers. We need to understand that without Hashem’s house, the Torah we love looks like swiss cheese.

The Chofetz Chaim’s book “Sefer Ha’Mitzvot Ha’katzar” (The Abridged Book of Commandments) lists all the Torah mitzvot that apply today. Guess what? You know the 613 number we all know and love? It’s far from that! The Chofetz Chaim states that the 248 positive commandments today are down to just 103 (that’s less than half!!!) and the 365 negative commandments are just 205 which brings the magical 613 down to a very sad 311. That’s right folks. Without the Bet Ha’Mikdash and everything is connected to it, our “taryag” mitzvot of 613 are just a plain old man, “eesh”, which is 311.

That has to be the focus… the fact that Torah Judaism today is nothing like it was designed to be. At best, its half of what it should be! The holidays look nothing like they are supposed to be, Yom Kippur is night and day from what it was (and what will be, b’ezrat Hashem!), our daily prayers are just holding things together until the real service returns and while everyone loves Shabbat, what we do as a nation today is completely different from Hashem’s original plan. When we focus on that, and realize how far we are from the truth, we will immediately ask ourselves what must be done to bring back the glory and splendor that once was. To that question, the answer is “Guard Your Tongue!” but when asked in this way, it’s a much different perspective.

I stress again that it’s all about focus. If the focus of our lives is not speaking Lashon Hara, then in all likelihood, we will not live to see the beautiful Kohen Gadol. However, if the focus of our lives is dancing in the Bet Ha’Mikdash, then we will do whatever it takes to make that happen… including not spreading gossip about our neighbor.

Jews must always be concerned about what motivates and guides them and – without a doubt – our motivational force must be to return to the plan of being Hashem’s Nation and not just different communities. The source and root of our nation is in Jerusalem – in Hashem’s house where He “sits” on His earthly throne. We must do whatever we can to make that happen… and it starts with the dream of the Bet Ha’Mikdash. From that dream comes everything else. Let’s make it happen.

Am Yisrael Chai!

החרדים מאכלסים את ירושלים במקום אנשים אחרים שעוזבים אותה למודיעין ולתל אביב (וגם ליישובים מסביב). זה נכון שמבחינת "ייצור יהודים" הם במקום גבוה אבל אנחנו צריכים אנשים שמפרנסים את עצמם (ולו בעוני, זכותם) ולא כאלה שהם משקולת על הכלכלה.

הרוב הגדול של החרדים באירופה התנגדו מאוד לעלייה לארץ ישראל.

כי עדיין לא הגיע משיח, דחיקת הקץ, אסור להקים מדינה, התגרות בגויים, כוחי ועוצם ידי, התערבבות עם היהודים הציוניים החילוניים. ועוד רבות...

השמאל היהודי האירופאי (קומוניסטי סוציאליסטי) גם הוא חשב ככה בדיוק כמו השמאל החי בארץ ישראל כיום.

לעומתם מן החסידים תלמידי הבעל שם טוב שעלו לארץ, ביחד עם ספרדים רבים (פרנקים), בדומה ליהודים הציוניים החילונים מקימי הקיבוצים שנחשבו לימנים קיצונים.

לאחר השואה כולם הבינו את הכיוון הנכון --> רק ארץ ישראל!

• הרצל פעל רבות מול השלטונות באירופה והעותמאניים לאפשר עלייה לארץ ישראל והכרה ביישוב יהודי עצמאי. רבים מאוד תמכו בו הוא היה אדם גדול והוביל את המהלכים המדיניים להצהרת בלפור והכרה במדינת ישראל 30 שנה לפני הקמתה.

חז"ל, הנביאים, הצדיקים הגדולים יחידי הדורות,

רבי נחמן מברסלב שראה וניבא,

והמשיח.

ואף שיש לי ערך גדול מאוד לכל היהודים שפעלו רבות למען עם ישראל,

אני מאמין שהצדיקים האמיתיים פעלו אף יותר,

(האמיתיים בלבד כי יש גם מתחזים).

לא ברור מאיפה הצץ הדבר הזה, והייתי מניח שיש כאן משהו קצת מסריח מסוג שחיתות כלשהי. לחילופין, פיגור עמוק וניסיונותעלובים למצוא חן בעיני מישהו שעוד נגלה מי הוא (ושמא פוליטית בלבד).

הרצל הוא המנוע של התנועה הציונית, מכאן מעלתו. בדורות רבים היו שקראו לעלות וגם עשו מעשים, אבל רק החזון של הרצל והדחיפה שלו הצליחו להסתיים בשיבת ציון.

כמובן מי שרואה שחור לבן- 'טבח נתניהו' 'טבח הפקידים שקשרו את ידינו' וכדומה, אז אין הרבה מה להתעכב איתו. הוא בא לצעוק ולא לשמוע. אז שיבושם לו עם עצמו וחבר קפלניו...

אבל האמת מורכבת, מורכבת וארוכה...

אבל בקצרה הצבא האשם הישיר- מהראש ועד הקצין זוטר כל מי שקשור לגזרת עזה, כל אחד לפי חלקו ו(חוסר) פועלו.

בדרג המדיני האשמה מחולקת לשנים-

בפן הצבאי- שר הביטחון וראש הממשלה משניהם, במיוחד משר הביטחון אבל גם מראש הממשלה במידה רבה מאד, היה מצופה לשאול שאלות, לרחרח האם הכל דופק כמו שצריך. יש מגמות בצה"ל שהם לא סוד. יש כשלים ביטחוניים שאנשים שונים (יצחק בריק למשל) העלו. מצופה שיעמדו על הרגליים האחוריות שיטפלו בזה וזה לא תירוץ מספק "אבל אמרו לי שהכל בסדר"- בגלל זה בחרו בך לראש ממשלה/שר ביטחון, שתבדוק מבחוץ.

בפן המדיני- מדיניות סבבים, העשרת חמאס והתעצמותו היחסית. ועוד. צריך דיון רציני ולגיטימי מה האשמה אם וכאשר. ואכמ"ל

ועדיין זה לא אומר שהם צריכים להתפטר, ואפילו לא נאמר שמצופה מהם לא להתמודד שוב. יש הרבה מאד שיקולים נוספים לשקול, ותן לעם לומר את דברו בבחירות.

-הם עשו את זה בגלל הקונספציה לא בגלל שידעו שיוכלו לזרוק את האשמה הלאה.

-לא רואה עניין לענות בדמגוגיה.

האם המגיבים הנ"ל תמכו באוסלו ובהתנתקות? האם רצו שנתניהו יתחשב בשיקול דעתה של הצמרת הביטחונית?

ב-99% כל התשובות תהיינה חיוביות. אז מה המגיבים רוצים מביבי? השמאל זרע את זרעי הפורענות, והימין חסר המשילות המשיך לטפח את הערוגה. השמאל קבע עובדות בשטח, ביבי פעל לפי תכתבי השמאל, העביר כסף לעזה בהתאם להמלצות של שלל הגורמים כולל בג"ץ, ומינה אנשים שהשמאל חיבב, ע"ע יואב גלנט.

■ העם יצא לקלפי ובחר.

מצע מפלגת הליכוד הינו שימור הסטטוס קוו הקיים:

אין כיבוש או הרחבת גבולות גיזרה, אין תפיסת שטחי אש באופן יזום ופינוי אוכלוסיית אויב או יציאה למלחמה יזומה.

מנגד יש מפלגות ימין המצילות את ישראל וממלאות את החסר כפי יכולתם - ומפלגות שמאל (כן כן גם הם מביאים את ברכתם) יחסי החוץ שלהם טובים יותר ממפלגות הימין, רובם אנשי השכלה גבוהה, ממלאים את משרות הצבא, מכניסים תרומה כספית נכבדת, והם גאוותו של ביבי.

ביבי עצמו הוא שחקן הנותן הופעה חיצונית מושלמת, דובר אנגלית רהוטה וחשובה לייצוגיות ישראל בעולם ובזה הוא טוב יותר.

ביבי אינו פועל עצמאית,

תמיד הוא שותף מלא לכל חלקי האוכלוסיה,

מנתח נכון וסבלני.

ביבי הוא השתקפות החברה הישראלית המחפשת מנהיג שלא יתפוס צד בסיכסוך הימני - שמאלני - פלסטיני.

ישנה התחזקות בקרב כלל עם ישראל לכיוון ימני יותר - בגלל אין סוף הפיגועים, טבח שמחת תורה והפחד הגדול שהיה באותו היום.

הכלכלה הישראלית תצמח רק על ידי ביטחון צבאי ימני ומשילות.

הביטחון לצאת למלחמה יגיע רק על ידי צדקת הדרך:

יהדות אמונה תפילה, צדקות אמיתית באמת.

הישועה לא תגיע מביבי -

אלא תגיע מתוך העם עצמו!!!

עם ישראל צריך לעשות שינוי גדול מאוד בכלליות ובפרטיות כל אחד ואחד.

התשובה היא אותה תשובה ביחס לסיני, אוסלו יהודה ושומרון, עזה ולבנון.

מה נתנו? שטחים עצומים.

מה קיבלנו? כלום.

מה הערבים הבינו?

מלחמת יום כיפור - הצליחה.

אינתיפאדה 1987 - הצליחה.

פיגועי עזה - הצליחו.

חיזבאללה - הצליחו.

חזון השלום?

הערבים מעולם לא ביקשו שלום.

מישהו זוכר מתי הערבים ביקשו שלום?

אנחנו פשוט עושים עסקאות גרועות מאוד.

נתנו אדמה ששווה טריליונים בחינם!!!

ולמה? כי רצחו אותנו.

וככה אנחנו תמיד נחיה על חרבנו.

ירצחו אותנו אז נברח.

מצביעים שבויים

לא נראה לי יכולה להרשות לעצמה...

למידה מתרחשת בדיליי

קודם נהרגים מספיק נהגים

אח"כ מרמזרים את הצומת

ואולי נלמד מזה

יש עוד הרבה ממה ללמוד

(אני למדתי מזמן)

שבמפלגת תקומה - האיחוד הלאומי מעולם לא היה פריימריז של כלל הציבור, כמו ברוב המפלגות (במידה רבה אחרי שני עשורים של התלהבות מפריימריז - היום המגמה היא לבטל אותו).

כשבפעם הקודמת עשו, זה היה עם הבהרה מאוד ברורה שזה חד פעמי. אגב, הפריימריז הקודם לא השיג את המטרה לשמה יזמו אותו וככה"נ הרשימה היתה נראת כמעט אותו דבר כך או כך.

אדרבה, אם היתה הבהרה שזה חד פעמי זה היה שגוי. אין פה שום סייעתא.

הפריימריז הקודם השיג את המטרה לגמרי,

נכון, היתה אותה רשימה, אבללל הפריימריז נתן תוקף ואמון לקהל הבוחרים, וזאת המטרה המרכזית.

ואם כבר מדברים על הסמליות ההיסטורית -

סמוטריץ' הצליח בחוכמתו לתפוס את מקומה של מפד"ל ההיסטורית, ע"י השם "הציונות הדתית"

ובאותה מפד"ל, בגלגול האחרון שלה, "הבית היהודי", הפריימריז היתה הדרך המרכזית שקבעו את הרשימות. ככה גם הציבור נתן בה אמון סה"כ.

באמת לא טענתי על חוסר יושרה, טענתי על חוסר שקיפות ושיתוף הציבור.

בחרו - אבל המטרה היתה להשיג גיוון וגיוון לא נוצר. סמוטריץ' ממש פעל בשביל דמויות כמו רחלי צינקין וכד' שיגוונו את הרשימה וקיבל עוד רשימה של כביש 60 ושות'.

הצעד היחיד שנשאר לו, בשביל קצת גיוון, זה להשתמש באפשרות השריון כדי לקדם את סלמון על חשבון סוכות - מה שבסוף אילץ אותו להתפטר מהכנסת, כדי להכניס את סוכות.

אני ממש לא יודע ממקורות - אבל מניח שהפעם סמוטריץ' קיווה שהמרכז יבין את הרמז וישים במקומות ראליים את צביקה וישנגרד או ר' שמואל ששון - ושוב קיבל רשימה שהיא (עוד יותר מהפעם הקודמת) כולה כביש 60.

שיהיה ברור - כולם זה אנשים שאני מאוד מעריך את פועלם (מצבי סוכות חששתי ולעניות הבנתי הוא ממש הפתיע לטובה) ורוצה שיהיו בכנסת ובעז"ה בממשלה, אבל לא יעזור זו 'גרסת תשפ"ו' של 'תקומה" ולא 'מפלגת הציונות הדתית'.

גם אם זאת המטרה של סמוטריץ',

גם בנט רצה לגוון את הבית היהודי (בדרכו שלו) והוא נכשל פעם אחר פעם, בגלל שציבור המתפקדים תמך במי שהיו המועמדים ה"קלאסים" פעם אחר פעם ולא נמשך אחרי הקצוות השונים.

אבל זה כל העניין של הפריימריז, בעיני - נתינת אמון לקהל הבוחרים כדי לקבל אמון בחזרה מהם בקלפי.

ב. אם אתה מדבר על גיוון - אז אדרבה, כמו שאתה אומר, זה גם לא עזר הפעם. ולא בהחלט שיש רמז שלא מבינים, אולי באמת לא מסכימים עם הגישה.

לא מכיר את שני המועמדים שאמרת, אבל איני מבין כיצד מקורבי סמוטריץ' (הם לא? תקן אותי אם אני טועה) יכולים לגוון את הרשימה.

לפחות ברשימה הקודמת היתה מיכל וולדיגר. הפעם גם את זה אין.

ומה שאתה אומר בשורה האחרונה, מבחינתי זה כל הסיפור - סמוטריץ' חוזר לשטייטל של מפלגת תקומה, במקום לעמוד מאחורי המותג "הציונות הדתית", זה ממש ממש חבל. אני מעדיף ציונות דתית ולא עוד רסיס מפלגה לא רלוונטי שסופו לאבד.

אבל סמוטריץ' התנגד עקרונית לפריימריז כל השנים, גם כשבבית היהודי עשו פריימריז - אנשי תקומה לא רצו להצטרף.

יש לזה כל מיני הסברים, ההסבר העיקרי לענ"ד הוא שבפריימריז יש יתרון מובנה למי שיש לו הרבה כסף (מישהו אמר נפתלי בנט?).

בפועל הוא עשה פעם אחת, כשהדגיש כל הזמן שזה חד פעמי, בתקווה שציבור גדול יתפקד וישפיע - במציאות נבחרו אותם אנשים.

אם אתה מסכים איתי בעקרון, אין צורך לנסות להצדיק את סמוטריץ', זה לא העניין פה

אגב, היה צריך לבטל את הפריימריז כדי שהוא לא יקודם.

אני אישית בתור מתפקד לא שמעתי את ההסתייגות הזאת שזה היה חד פעמי.

נ.ב -

צבי סוכות הוא דוגמה למי שלא היה ממקורבי סמוטריץ או מרכז המפלגה וזכה לאמון והוכח כבינגו.

אבל תראה מה קורה בפריימריז של מפלגות אחרות בדגש על הליכוד.

קומבינות ומפקדי ארגזים. זה מה שגורם לנציגים מושחתים להיבחר לא בחירה חופשית של הציבור.

גם המנגנון של המפלגות החרדיות לא טוב. לכן אני חושב שמה שעשו היה בסדר.

זה גם חלק מהעניין.

ההצבעה לליכוד היא למפלגה כי אין ברירה. אלה החברים. אבל מי שנבחר צריך ליישר קו להיות חייב לחבר מרכז שדאג לו. כך זה עובד.

המפלגה מתהדרת, בצדק, שיש לה פריימריז.

זה לא רק עניין של אין ברירה.

בעיני, זה מוסיף יוקרה למפלגה.

עכשיו אני מבין שאתה פשוט לא יודע איך הדברים מתנהלים ואז זה סיפור אחר לגמרי.

אני אמחיש לך.

חבר מרכז שיש לו מפעל גדול של עובדים נניח 500 איש. כולם התפקדו לליכוד בפקודת הבוס. חלקם לא מעוניינים אבל חוששים מהרעת תנאים וכו'.

אותו חבר מפעל יש לו כוח עצום ביד הוא מגיע לח"כ וסוחט אותו ליישר קו לדרישות שלו אם לא, כל ה 500 לא יבחרו בו. כך הוא מקבל טובת הנאה וביום הבחירות המתפקדים מקבלים דף עם שמות כל חברי הכנסת שהבוס בחר, הפתק כבר מלא והם פשוט מצביעים בלי יכולת לומר דבר. אל תשאל מאיפה אני יודע. עכשיו תכפיל את זה בכמה חברי מרכז ולא אחד כשכל אחד סוחט את השני. זהנקרא מפקד ארגזים וזה לא חוקי אבל זה קיים.

בעיניך זה מוסיף יוקרה למפלגה? אתה לא מתפלא איך אותם חברי כנסת כל הזמן נבחרים שוב ושוב?

והרוב היו נגד ההתנתקות, גם זה היה כפי מה שאתה אומר?

היו מתנדבים שעברו דלת דלת לדפוק בבתים של חברי מרכז הליכוד

אני לא חושב שמה שאתה אומר לא קיים, אני פשוט לא חושב שזה עד כדי כך גורף.

לכן, גם לשיח הציבורי יש משמעות. משמעות מסויימת לכל הפחות.

אתה מוזמן להסתכל באינטרנט ולחפש מידע.

לא סתם זו המפלגה שרוב הבקשות שלה נדחות בוועדת הבחירות

הסיפור עם שרון היה אחרת

שלמה והגורל שלו תלוי בך. לבין ח"כ שנבחר ומצביע על משהו מהותי. הבחירה שם היתה בקשר למשאל עם.

אתה חושב שאם זה היה דמוקרטי והוגן אדם עם כתב אישום היה נבחר לח"כ ומנהל את המפלגה?

ולשאלתך - אני מסכים שיש השפעה, אבל יש גם השפעה של השיח הציבורי.

ולכן לא הייתי אומר שפריימריז זה רק מתפקדי ארגזים

הם אולי יתפקדוכדילאלהרגיזאותואבל יצביעו מה שבא להם

הם קיבלו דפים מסומנים מראש ושמו במעטפה

אבל נכון שיתכן שלא היה להם אינטרס לכך

בתולדות הפוליטיקה הישראלית לא חסרים אנשים כמעט אלמוניים שהגיעו למקומות גבוהים בזכות קבלני קולות.

הפריימריז האחרון בציונות הדתית היה מעולה

כך שלא קריטי לי שלא היה בציונות הדתית.

1. החשש מ"ליכודניקים חדשים" הוא גדול מאוד. כבר התגלחנו בנושא הזה על זקן של אחרים (קרי, של הליכוד).

2. חברי המרכז בוודאי מנסים לבנות רשימה שאנשים ירצו להצביע לה, כלומר פשוט לי שנעשו סקרים ומחקרי עומק על המועמדים שיביאו את מירב הקולות האפשריים.

לא היתה נראת לעין התערבות של גוף פוליטי אחר.

כפי שפורסם בסרוגים: בוטלו הפריימריז בציונות הדתית

ב. במפלגה הזו מעולם לא פריימריז. הם היו פעם אחת בהוראת שעה ובוטלו.

ג. במפלגת המילואימניקים היו פריימריז. זה עזר לה?

ד. לא יודע למה החלטת "הפריימריז נתן תוקף ואמון לקהל הבוחרים" ומאיפה החלטת "הפריימריז האחרון בציונות הדתית היה מעולה".

אתה הרגשת שיש לך כוח ביד אז נראה לך שזה היה מעולה...

אז תתייחס קצת לעובדות:

בפעם הקודמת היו פריימריז בצה"ד, ואחריהם מצבה בסקרים נשאר כמו שהיה לפניהם. זה לא העלה אותה אפילו במנדט.

התפקדו בסה"כ 24,113 (ציפו להגיע לפחות ל-30K. בבית היהודי בתשע"ג היו 52K. בתשע"ה בערך 70K).

הרשימה שיצרו המתפקדים הוכיחה שהם נמנים גם ככה על הבייס הטבעי של המפלגה והנסיון לחבר ציבור חדש - נכשל.

שים לב:

בבחירות סבב ד' סמוטריץ' קיבל אישור מהמרכז לבנות רשימה בעצמו לפי דעתו.

הסדר שהוא קבע היה: בצלאל סמוטריץ'; מיכל וולדיגר; שמחה רוטמן; אורית סטרוק; רחל צינקין.

(ההסכם עם עוצמה ונעם הכניס את איתמר למקום 3 ואת אבי מעוז למקום 6. אופיר סופר התמודד ברשימת הליכוד במסגרת ההסכם).

בבחירות סבב ה' הפריימריז רק קלקלו ויצרו רשימה פחות מגוונת ויותר חרד"לית (קודם כל נבחרו ההארד-קור של תקומה, אחריהם שאר המכהנים ובסוף חרד"ל חדש):

בצלאל סמוטריץ'; אופיר סופר; אורית סטרוק; שמחה רוטמן; מיכל וולדיגר; צבי סוכות.

(בצלאל שריין את אוהד טל והצריח את סוכות עם סולומון).

תגיד אתה, איך נוצר יותר גיוון - בסבב ד' או בסבב ה'?

ה. כפי שניתן לראות בכמה מפלגות, פריימריז זו שיטה שמועילה בעיקר לח"כים המכהנים.

בבית היהודי בפריימריז של תשע"ה נבחרו בדיוק אותם ח"כים שנבחרו בתשע"ג בסדר מעט שונה:

בתשע"ג - נפתלי בנט; ניסן סלומינסקי; איילת שקד; אורי אורבך; אבי וורצמן; מוטי יוגב.

בתשע"ה - נפתלי בנט; איילת שקד; אלי בן דהן (היה משוריין מטעם תקומה ועבר לבית היהודי); ניסן סלומינסקי; אורי אורבך; מוטי יוגב.

גם מתמודדים שהיה להם תקציב ושפכו ים כסף על קמפיין - נשארו בחוץ (למשל: אביחי בוארון).

כאמור, אותו דבר קרה בסבב ה' בצה"ד (סוכות הוא הראשון שלא היה ח"כ מכהן לפני כן).

גם במפלגת "הדמוקרטים" ניתן לראות שהפריימריז שרתו קודם כל את המכהנים.

בקיצור, אתה מתייחס בעיקר לחוויה שלך כמתפקד שהרגיש שיש חשיבות לאמירה שלו בקלפי וזו זכותך,

אבל העובדות מלמדות שפריימריז הוא לא מציאה גדולה. בסוף גם אתה - כמו כולם - הצבעת קודם כל בעיקר למכהנים, ועוד הרגשת שהצבעת באופן עצמאי וחופשי...

אבל אני לא מזדהה עם המסקנות

א. נזכרתי עכשיו, שיש בזה בעיה?

ב. אדרבה, עצם זה שזה הוראת שעה, זה גם לא נכון בעיני

ג. נו, מה זה קשור לגבי?

ד. המטרה היא לא גיוון. אגב, צבי סוכות הוא תוצר של הפריימריז הקודם. הוא לא היה יכול להכנס בדרך אחרת. חבר כנסת מעולה.

אדרבה, זה שהציבור נתן אמון בח"כים המכהנים אין בזה שום פסול.

זה שאביחי בוארון שפך כסף ולא נכנס, זה מעיד דווקא על נקודה טובה ביחס לאמינות הפריימריז.

נכון, החוויה שלי כמתפקד היא העיקרית פה, חוויה מדהימה, ממליץ לך לנסות.

עצם זה שהתפקדו קצת אנשים זה באמת אומר משהו לא כל כך טוב על הכיוון הכללי של הפלגה.

באמת, בבית היהודי בעידן הפריימריז היה רוח במפרשים של המפלגה הזאת ולכן הציבור נתן בה יותר אמון.

אתה מוזמן להקים מפלגה לפי הרצונות שלך ונראה כמה אנשים יתנו בה אמון. כך תוכל להמשיך לשחק בחוויות שלך.

כי יש עתיד לא מתנהלים על פי העמדות שלי.

אני מאמין שמאותה סיבה גם לך יש ביקורת על יש עתיד ועל הערבים ועל הדמוקרטים ועל כל מי שרואה את המציאות בצורה שונה

ברור שהביקורת שלי תהיה ביחס לעמדות שלי.

אני לא יכול להתייחס על פי עמדות של מישהו אחר

מי שיצר אותה מתחרט על זה ואמר שהיא לא יכולה לשמש כאנציקלופדיה

גם אם יש ביטויים שערוריתיים ביחס לפיגוע ולאוכ' המתיישבים ביו"ש, זה מיעוט קטן. 10 מנדטים מתוך 120. זה לא מספיק כדי לגרש יהודים. השינוי מאז הגירוש הוא שאת הגירוש מפלגת הימין הגדולה עשתה, היום יש שוליים סהרוריים, שגם אם יש להם כוח לא מבוטל, הוא לא עד כדי כך יכול להשפיע.

כן מסכים שהם יכולים לבטל ב5 דקות את ההישגים של סמוטריץ' והממשלה בהתיישבות, אבל מפה ועד לפנות ישובים יש עוד דרך ארוכה.

כמו כן, ככל שהשנים עוברות יש פחות ופחות לגטימציה ציבורית לגרש יהודים מביתם. מההיבט הזה, נראה שהימין למד לקח ויישם את מדיניות ההסברה כפי שהסברת יפה.

חוץ מזה, בעיני הנושא המרכזי זה המערכה הבינלאומית מול איראן ושלוחותיה ולצערנו, אולי בקרוב, גם מול טורקיה. ההתיישבות חשובה מאוד, אבל היא לא נושא היחיד.

מה שאת טוען, זה ה'עלה תאנה' של בנט ושות', כביכול אין באמת 'שמאל', אין באמת פינויים, "אחרי השבעה באוקטובר..." וכו' - זו אחיזת עיניים מוחלטת. הסכנה כאן והיא ברמת שכפר סבא ח"ו תראה כמו כפר עזה.

נכון שאת הגירוש הובילה המפלגה הגדולה, אבל את אסון אוסלו, אם כל חטאת, שהגירוש הוא במידה רבה תוצאה שלו, גררה המפלגה הקטנה.

'מרצ' רצו אז עם הססמה "יומרץ רבין" והצליחו. הרעיון של הסכם עם עראפת, לא עלה על דעת מפלגת העבודה ומצביעה, אפילו במרצ לא אמרו זאת בפירוש - להפגש עם אנשי אש"ף היה עבירה על החוק. בכל זאת, כגורם השני שהממשלה תלויה בו (ובעזרת כמה חפרפרות ממפלגת העבודה) משכו את רבין ופרס להסכם הרצחני הזה.

כרגע, הדמוקרטים מדברים על ההזיה הזאת בפירוש, אבל גם בנט ואייזנקוט מדברים על חיזוק הרשות והפקרת שטחי A וB לידי 'האוטונומיה הפלסטינית'. נוסיף לזה את התלות המוחלטת שלהם בערבים, כמו שרע"מ אמרו - מבצע בעזה יצא לפועל רק אחרי שהממשלה נפלה.

מי שמנמיך את פעמוני האזהרה - עלול להיות אחראי לאסון!

גם הגירוש לא היה תוצאה של מחשבת שמאל מדיני, החשיבה של אריק שרון היתה שגויה אך לא היתה שמאל בשום אופן. לכן גם החשיבה של בנט ואיזנקוט גם אם היא שגויה, היא לא שמאל.

ומה שאמרת על ימי אוסלו - זה בדיוק ההבדל. אז היתה לגטימציה מאוד גבוהה ציבורית, למרות שאש"ף היה ארגון טרור, אנשים מאוד הוקסמו מרעיון השלום, לכן זה גם תפס וצבר תאוצה.

לא אמרתי להיות שאננים מרעיונות רעים, אמרתי רק שהיום אין כמעט שמאל מדיני. זה לא אומר שצריך להיות שאננים. אדרבה, יש רעיונות שאולי בהיבטים מסויים הם יותר הרסניים ובאמת צריך להזהר מהם.

נגד כל מה שרבין נבחר בשמו ובשביל להעביר את שלב א' קנו את ש"ס בהרבה כסף (שולמית אלוני שהיתה אנטי-דתית רדיקאלית הבהירה שבשביל השלום היא מוכנה ללבוש שטריימעל), בשביל להעביר את שלב ב', שיחדו את נעלבי צומת - גונן שגב (לימים נתפס על סחר בסמים ולעוד ימים - על ריגול לטובת אירן) ואלכס מיצובישי גודפרב.

רבין טען שהבחירות לעיריות שיוכיחו שהעם איתם - ונציגי העבודה הפסידו לליכוד בכמעט כל המוקדים. כל המדדים הוכיחו שהם הולכים להפסיד ובגדול בבחירות הכלליות.

ואז הגיע רצח רבין. אינני יודע האם הפושע המתועב שהתגאה בביצועו באמת ביצע - אני יודע שהרצח שירת רק את השמאל. הרצח נוצל תודעתית לאמץ את אוסלו וגם נתניהו שניצח בפרומיל, זה אחרי שהוא נכנע לאוסלו.

הדיון האקדמאי האם תיאורתית יש היום 'שמאל מדיני' במלא מובן הביטוי, ממש לא חשוב. מה שחשוב זה שאם תקום מחדש ממשלת עבאס-ליברמן-אייזנקוט-בנט, היא תחזור למדיניות אוסלו. זה יהיה אסון.

"חיילינו נמצאים באזור סכסוך כלשהו, בין אם מדובר בעזה או דרום לבנון ומדי פעם נפגעים? יאללה, בואו ונברח כדי שלא ייפגעו". ברור שמדובר בקונספציה שמאלנית מובהקת שאומצה בחלקה על ידי הימין.

נניח שטראמפ מאמץ את יוזמת השלום של סעודיה וכופה אותה על ראש ממשלת ישראל הבא. אם יקראו לו ביבי, הוא ינסה למרוח זמן, להתנגד בקטנה וכד'. אם יקראו לו איזנקוט, הוא יתפתה לקבל פרס נובל לשלום. בדרך הוא יזכה לחיבוק ענק של התקשורת בארץ ובחו"ל, יקבל תמיכה מ"יש עתיד", "הדמוקרטים", ואולי אף מ"ישראל ביתנו" והמפלגות החרדיות. גם בנט האופורטוניסט לא יהסס להושיט אצבע. התנתקות נוספת, כשמאחוריה מכתבים נלהבים של אנשי רוח ודגנרלים כמו איזנקוט עצמו, תהיה עניין של זמן.

זה היה באוסלו ובהתנתקות. פעם שלישית גלידה בהכשר בד"צ בית יוסף.

‏‏16‏ רגשות‏ · ‏‏12‏ תגובות‏ | התנתקות ביו"ש. 2 מהיר 2 עצבני | Yotam Zimri