תראה אותי רועדת מבפנים..
אבא תציל אותי מהעצב הגדול ובעיקר מכאבה של גלותי.
אבא עטוף אותי כמו תינוקת רכה שלא יודעת עוד את טעם החיים,
בעצם אבא, חבק אותי למרות שאני פה כבר כמה שנים,
חבק אותי ואחה בי את כל השברים.
אני שבורה אבא.
ומפורקת.
אני רחוקה אבא.
ומנותקת.
אני קוראת לך אבא ומשתוקקת.
לו רק יכולתי לצעוק אבל אני שותקת.
אני לא מכירה עצמי,
וכולם משבחים את מי שאני.
אבל מי אני אבא? מי אני עכשיו?
אני עוד הבת שלך?
האתה לי עוד אב?
ולמה הצער הזה, למה עכשיו?
תן לי לשמוח אבאלה, תן ולא לשווא.
חושך בלב שלי,
האור נעלם.
שקט בלב שלי,
והכאב לא נאלם.
תן לי לנוח מהבהלה שלי,
תן לי משכן.
תמשוך אותי למתיקות שלך,
תמשוך אותי עכשיו!!!!!
אבא אין בי כוחות כמעט.
אבא תמלוך עלי באהבה מורגשת עכשיו.
אבא תענה לי כבר אבא.
תגיד לי שאתה איתי,
תגיד לי שאני טובה.
אבא אחוז בידי, בידך הגדולה והחמה,
שים ראשי תחת שמאלך ושימינך תחבקני.
אבא לחש איתי את ניגון נשמתי הדוויה,
ופנה לה כבר דרך.
אבא עייפתי.
ונדמה היה לי את עצמי נאבדת.
אבא רפא אותי במסירות עצומה.
אבא לטף לי את הלב,
עד שארגע,
עד שאדע,
שטוב.
שאתה פה איתי.
עד שאבין שאתה אוהב אותי,
ככה סתם,
אבא,
טוב?