יום שאז חשבת שהוא סתם יום, לא חלמת שיבוא יום ותתרפק על היום הזה בגעגוע, משחזר כל רגע ורגע, על סף דמעות.
סף מהצד השני, כמובן.
(ואיך שזה שנה ותכף כבר שנתיים ואני עדיין לא מפנימה.
באבחות געגוע של זה חידוש שמתאים ל להתלהב ממנו
ברגעי סערה כשכבר אי אפשר לבד ואין מי שידע ויכיר ויבין
כשמדברים על ניתוק טכני ורגשי, ואתה רוצה לומר שמטכני יגיע גם הרגשי וקולט פתאום עד כמה זה לא מדויק)
