מה עושים פה?

קידוש מוסד האברכות. התורה היא מעל הכל ומי שיש לו את המסוגלות לשבת וללמוד יום שלם- אשריו ואשרי חלקו. והלוואי שאהיה ראויה לבן תורה שכזה.
לך לריכוזים החרדיים ותראה שאפשר להסתדר יופי עם אבא אברך ומעל 10 ילדים, נכון- אלו לא יהיו חיי לוקסוס אבל בהחלט חיים של תורה מאושרים ושמחים.

האובססיביות לשידוך. נוראי. מביך. משפיל. יש בזה הרבה הבדלים, המון. 
בתוך המגזר החרדי יש המון זרמים, ממש לא כולם ככה. לצורך העניין- חרדי שגר בבני ברק בכלל לא אותו דבר כמו חרדי שגר בנתניה, (עיר חרדית ועיר מעורבת) אפילו אם הבנים לומדים באותה ישיבה.. אופי ורמת פתיחות בראש שונה לחלוטין.

בחורה ירא"ש וכו' (אגב, עם תואר זה המינוס הגדול ביותר מכל הנ"ל שכתבת שם. בריכוזים החרדיים... )

סגירות של ידע ומחשבה. בזה יש משהו, אמנם אני אומרת את זה בהסתייגות גדולה. 
אני חרדית. גרה ביישוב חילוני ולומדת בריכוז חרדי באחת הערים. לי אישית מאוד קשה עם כל המוסכמויות שקיימות שם שאצלנו בבית הן בכלל לא קיימות וגם לא בתיכון שבו למדתי.

אבל כל העניין של האינטרנט וטלפונים כשרים וכו' אני ממש בעד.(לא שיש לי דעה בעניין אבל אני יכולה לומר שאני ממש מאושרת שיש לנו קו ברור בעניין הזה).

חוסמים את האנשים מכל מידע שלא מסתדר עם הקו המאוד ברור של הרבנים. הקו מאוד ברור. אז למה צריך לחפש משהו אחר? יש לנו רבנים, אנחנו מקיימים "ועשית כל אשר יורוך"

ויותר גרוע-אומרים להם מה לחשוב ואוסרים עליהם לחשוב אחרת- מכוונים אותנו. ביננו- כל אחד בסוף חושב מה שהוא רוצה. לך מהצד זה נראה מאוד מצומצם, לי בכלל לא.

ושוב אני אומר שאני בעצמי חולקת על המון דברים, אבל עד עכשיו בכלל לא הכרתי אותם, זתומרת שזו עובדה שזה בכלל לא כל הקו החרדי ככה. זה סגנון מאוד מסויים ואי אפשר לכלול.

ויש לי המון מה לומר מעבר.

חושבת שעמדתי לא מספיק מובנת כי זה כמה נושאים יחד, אנסה לסדר יותר בהזדמנות.

האקדמיה היא דת בפני עצמה. דת חילונית אמנם. אני קצת מבין את הרתיעה החרדית ממנה.

להרבה הוגים ימנים-שמרנים יש ביקורת על איך שהמקומות האלה מתנהלים. יש מחלקות שלמות באוניברסיטה שלא שונות מכוללים הכי קיצוניים בעולם מבחינת האפקטיביות של תכני הלימוד לכלכלה.

זה לא נכון בחוגים מסויימים כמה עשרות שנים, ובמקומות אחרים יש איים שבהם זה לא נכון.

במדעים מדוייקים המצב באמת טוב יותר.

שמדברת על זה בעקיפין

https://rotter.net/forum/scoops1/567247.shtml

אם היהדות שלכם לא מספיק חזקה כדי שתשמרו עליה באקדמיה זה אומר דורשני. 

"היהדות שלנו", במחילה מכבודך אבל זה מאוד לא מכבד.

אפשר להמשיך להתווכח בלי לזלזל, אחרי הכל אף אחד לא מנסה לשכנע אף אחד לעבור לצד שלו, כל אחד ינהג לפי מה שהוא מאמין בו, לא נעים כל הדיבור מהגובה הזה, לשיקולך...

ואם כבר אז אני אומר לך את דעתי בעניין- יש יצר, והוא תמיד יכול להשפיע על האדם ואין לנו שליטה על זה, יאפ?

לכן לא חושפים בכללי לעולם החילוני (כמו בתקופת ההשכלה וכו', חוקות הגויים ועוד כמה עניינים...)

עכשיו בוא נדבר מהצד המאוד ענייני ופשוט- אקדמיה לבת ישראל, על זה המלחמה. ואם תביט לעומק תגלה עד כמה נכון ויפה זה. שבת ישראל מקומה בבית, לחנך ילדים, לדאוג להם, לטפח את הבית וכו'  אישה שתצא ללמוד במוסדות אקדמיים תעשה כביכול קריירה מהעבודה שלה, ויאבד כאן טעם האמא. מה יהיה בראש מעייניה? הקריירה.

זה לא תפקיד של אמא!

דוגמא מעשית ממש ממני- עד היום עבדתי בגן ילדים ביישוב שלי, חילוני לגמריי, וראיתי בדיוק איך יש להורים זמן לילדים. 
הכי חשוב להם זה לעבוד ושיהיה כסף וכו', הילד נמצא בגן מ7 עד 5 ואח"כ מי בא לקחת אותו? מטפלת. בושה.
זה לא שאני חושבת שכולם כאלה אבל אי אפשר להיות אמא מושלמת עם קריירה מושלמת.

נתתי עוד נקודה למחשבה בנושא.

מהסיבה שתפקידה של האמא הוא לא לעבוד אלא לחנך וכו'

שאותם קובעים לנו גדו"י

התפקיד שלנו זה לשמוע להוראתם ולא להתחכם.

כדאי לזכור את זה.

הם אומרים שזו הדרך שלנו, מי שמשתייך למגזר והם הרבנים שלו- אליו הדברים אמורים.

כל אחד עושה מה שרבותיו הורו לו לעשות.

זו ממש לא דעתם של רוב הרבנים החרדיים.

שכל החרדים ככה? אנ'לא מצליחה לרדת לסוף דעתך.

לומר לך שאני יודעת להסביר אותו בצורה הטובה ביותר? לא.

זה נושא רחב מאוד שמדברים עליו איתנו המון.

בראש ובראשונה- אמונה. 

השתדלות יש, האישה עובדת...

וכן. גם הסתפקות במועט. אלו לא יהיו חיים ברמה כלכלית גבוהה אבל יודעים שזה יהיה בית של תורה. וזה הכי חשוב.

במשפחה שלנו ההורים עובדים בעבודות שמכניסות יפה אז אני לא דוגמא, אבל אני עצמי שואפת לבית אברכי, הרבה אומרים לי שאני לא מודעת להפרש הרמות וזה יהיה לי קשה. נכון. מי אמר שתמיד צריך להיות קל?

את האמת? אני יודעת שקשה.

אבל אני רואה את רוב החברות שלי במקום הלימודים שו אני נמצאת עכשיו שהבית שלהם הוא בית שאבא אברך ואמא מורה או אפילו משהו קצת יותר מכני והם מסתדרים יופי, אז האבא מעביר שיעור בישיבה ולאמא יש עבודה מהצד והילדים מתרגלים לרמת חיים מסויימת מאוד ולכן לא חסר להם.

במיוחד שכך גם כל הסביבה שלהם, אז זה מה שהם מכירים.

בסביבה שלנו, למשל, באמת לא היינו מצליחים לשרוד.

יש אמונה חזקה, השתדלות אמיתית וביטחון בקב"ה.

הקב"ה לא יזניח אותי, מה שבטוח.

הלוואי הייתי מאושרת כמוהם.

מבטיחה לך שהם יסתדרו יופי עם החובות. אתה כנראה לא מבין לאיזו דרגת ביטחון הם הגיעו, אשריהם, והלוואי עליי.

זה קשה. אין ספק. בטוח יש גם רגעי משבר, בטוח! אבל אם לא היה להם טוב, הם היו יכולים לעסוק בעבודה תורנית, שזה מקובל בהחלט. ועובד שיש הרבה שעושים את זה.

אלו שלא כנראה מבינים שזה מה שהכי טוב בשבילם והם מוכנים להמשיך להתמודד.

רחמיי אליך, אם אף פעם לא הרגשת מה זה תלות בקב"ה.

לא כל אחד זוכה. 

אף אחד לא צריך להרגיש תלות מה', הפוך, המצב האידאלי הוא לא להרגיש תלות בה'.

ואם הרמב"ם והש"ך עבדו והיו ת"ח, גם אברך רגיל יכול לעבוד ולצאת ת"ח.

תלות בה' הכוונה שלי היא לבטוח בו ולהרגיש שבאמת רק הוא יכול לעזור (גם כשעובדים בעבודה מכניסה, זה לא משנה. צריך לדעת שהפרנסה היא בהשתדלות שלנו בלבד אבל הקב"ה שולח.)

לא התכוונתי כאן שהאדם ינהג ב"שב ואל תעשה" ויחכה שירד לו מליון דולר מהשמים.

יכול להיות שאפשר לצאת ת"ח גם מי שעובד- 

א. השאלה במה הוא עובד... (תפקיד תורני זה בהחלט יכול להיות)

ב. לא כולם יצליחו לתמרן. כל אחד לגופו. לכן יש כאלה שהרבנים אומרים להם כן לצאת לעבוד...

יש לך ראיות או הוכחות?

א. הש"ך עבד בתור סוחר, והאמוראים עבדו בתור חוטבי עצים ושואבי מים,

והרמב"ם עבד בתור רופא בסביבה מוסלמית בתפקיד לא תורני.

אני מבין שכל המקצועות שגדולי התורה עבודו בהם, לא מספיק מכובדות בשביל בחור חרדי ממוצע.

ב. המצב אמור להיות הפוך, לא שרוב הבחורים בכולל לומדים ורק מעט יוצאים לעבוד,

אלא, שרוב הבחורים יעבדו ורק מעט אלו שבאמת יוכלו להיות גדולי ישראל ישארו ללמוד בכולל.

אעבור נושא, לסגירות המחשבתית.

אני באמת לא מבין איך אפשר לגדל ילדים לעולם כזה, שבו אדם לא מודע לכ"כ הרבה דברים נכונים בגלל שפשוט אין לו גישה אליהם.

(כי הרי מי שיש לו אינטרנט או מי שיוצא לאקדמיה, "חוטף".)

וגם, אפשר להבין מה הקשר בין "ועשית כל אשר יורוך" שמדבר נטו על הלכה, לבין זה ששהרבנים קובעים לאדם מה הוא יחשוב ומה הוא יצביע?

אני באמת מנסה להבין איך זה שאנשים הולכים בכל הנושאים אחרי רבנים שמלבד תורה אין להם ידע כמעט.

למה אדם שאין לי ידע במדע יקבע לך איזה תואריות מדעיות נכונות ואיזה לו?!

יש להם ידע נרחב הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים. 
אני מאמינה שגדו"י (לא כל רב...) הם ממש בבחינת צינור מקשר ביננו לבין הקב"ה. 
כך אני מאמינה, ולכן בשבילי זה לא שהם קובעים לי, הם פשוט יודעים מה נכון לעשות וכו' (כן, גם אם הם מנותקים מהעוה"ז ושקועים רק בלימוד...)

רב אמור לפסוק וללמד תורה, זהו.

ואיך בדיוק? ה' מגלה אליהם ואומר להם איזה ניתוח צריך לעשות?

איך הם יודעים?! (את סותרת את עצמך, הם לא למדו מדעים אבל יודעים מדעים... אז אני שואל אז איך הם יודעים?!)

כנראה שמלימוד התורה אפשר להשיג המון...

וסליחה, אבל אני ממש לא מתכוונת לחקור מאיפה הרב יודע או לא יודע דברים. רב הוא רב. הוא בטוח יודע יותר ממני...(גם אם אני מלומדת.)

בזה אני מאמינה וזה הכי טוב (לי) שבעולם!

ואולי זה ממש מוזר לך ולא הגיוני מהסיבה הפשוטה ש- אף פעם לא ניסית. חבל.

בד"כ כשהולכים לרב שוטחים בפניו את העניין ואז-

א. הוא עונה ב"כן" ו"לא". האם לנהוג כך או לא...

או ש-

ב. הוא מברך.

אבל אם אני חושבת על זה לעומק פה זה רבנים מסוימים (לא רוצה לנקוט בשמות אבל אני מתכוונת לאלה שעמוסים בקבלת קהל וכו'), חוץ מהם יש רבני קהילות שהם בד"כ יותר צעירים ומעורבים בענייני היומיום וממילא יותר מודעים...

כשמדובר בעניין שצריך ייעוץ אז יש רבנים שעוסקים בחינוך, יש רבנים של רפואה- כמו הרב פירר, כך שזה גם ת"ח וגם 'איש מקצוע'.

זה כמו רפואה, להבדיל.

יש רופא משפחה שהוא מאבחן כללית את המצב והוא מנתב לרופא עור, רופא עיניים וכו'.

אפשר לחיות ברמת חיים של שנות השבעים ולהיות מאושרים. לא חייבים להוציא כ"כ הרבה כסף ולצרוך כ"כ הרבה בשביל שתהיה שמחת חיים, בטח אם זה מקום שבו אין אנשים שמרימים את הרמה.

@יש ויש... אני שכרתי דירה בעבר באברכיה של ישיבת בית אל. רמת החיים של השכנים הייתה נמוכה בהרבה משל השכנים הנוכחיים שלי והעלויות בהתאמה. לא ראיתי שהילדים מאושרים יותר.

אבל זה נכון שיש דברים שאי אפשר היה לתת להם שם, ובמקום הנוכחי שלי הם מקבלים הרבה יותר. האמת קצת יותר מורכבת מאיך שאת מציגה אותה.

החיים השוטפים דווקא לא באמת בעיה אם מנהלים נכון את התקציב. הבעיה הגדולה היא כשקורית קטסטרופה בסגנון של טיפול רפואי יקר או אמא מפרנסת שנהיית חולה, ואז כל מגדל הקלפים מתמוטט ו"יהודים רחמנים בני רחמנים".

יכול להיות שהאמת קצת יותר מורכבת, בהחלט. 

אבל אני לא הולכת מדיי רחוק, אני את ההשתדלות שלי עושה מעל ומעבר.

נתפלל שהכל יהיה בסדר, נכון- יש חודשים שההוצאות קצת יותר גדולות, אבל יודעים (לומדים...) לתמרן.

אני לוקחת בחשבון הרבה דברים אבל לרגע לא חושבת לתכנן לעצמי מסלול חיים מבחינה כלכלית, אני לא אחראית לכך בכלל.

כשפתחתי את השירשור בריק ומוסתר, היה נשמע שאני קצת "יוצאת נגד"

אז אני רוצה להסביר על אלו ניואנסים אני מדברת בתוך המגזר, סוג של מוסכמויות שאין לי מושג מי החליט אותם ועוד יותר אין לי מושג מי הסכים לזה והפך את זה לנורמל בחברה שלנו.

כלה מביאה דירה- בושה. אמנם לא אצל כולם אבל זו דרישה מוכרת בעיקר בעולם הליטאי וכן כל הספרדים שלומדים בישיבות אשכנזיות... 

ואני שואלת- למה שאבא שלי יצטרך להפחית מלימוד התורה שלו כדי לצאת לעבוד בשביל להרוויח יותר בשביל דירה לבת שלו? (אגב, לכן הם מתמוטטים. תכלס- האולמות והוצאות החתונה הם בד"כ מינימום ממש, הם לא מוציאים יותר מדיי, ההתקף לב של האבא הוא בעיקר בגלל הדירה שהוא התחייב)

והקטע של ה"חברונערים" למיניהם- יש מושג הזוי ומטומטם שבחור עולה כסף, אשכרה צריך לקנות אותו. זה כאילו שווי הדירה והמיקום שהוא יקבל... כדי שיוכל ללמוד בשקט. בילופים. אם הוא ירא שמים ולמדן אמיתי (כמו שאמרו עליו בשידוכים) אז בוא נראה אותך ברגע האמת, איפה המידות הטובות? 
והוא עומד לו, עם הפוזה שלו והאגו בשמים ודורש על עצמו חצי מליון או אנ'לא יודעת כמה...

ואם מגלים איזשהו מינוס אז השדדכן מוריד במחיר... ככה זה עובד.
אם אני זוכרת נכון ל@אנה דור יש דוגמא אמיתית לכך...

זה מה שמרתיח אותי. השקר הזה.

הסחר בבחורים.

גם כל עניין הגזענות הנורא שהולכת שם. שזה בכלל מרתיח.

אבל בכל מקום יש מינוסים, אז נתגבר. ונשתוק. ונכיל עד כמה שאפשר...

1. אברכות

לכל אדם יש את תכונות הנפש שלו ולכל מקצוע הדרישות המנטאליות שלו. בדורות עברו מי שחשקה נפשם בתורה (סבי זצ"ל למשל) הלכו ללמוד, אבל הם היו מיעוט. ה"מתיבתא" המפורסמת של ורשא הייתה בסך הכל כמה מאות תלמידים שהלכו להוראה.

הבעיה העיקרית שלי (הפעם בכובע הכלכלן) עם התופעה הזו היא לא עם עצם קיומה, כמו עם זה שיש יותר מדי ממנה.

יש אחוז מסויים של אנשים שמתאימים לזה. כשמכוונים את כולם לשם ונותנים סבסוד אחיד (מלגות), מקבלים שיטה שמעודדת כלכלית את האנשים הכושלים להישאר בכולל, ואת המוצלחים (שיש להם עבודה בחוץ) לעזוב. כלומר זה הפוך מלימוד תורה. בדיוק הפוך.

כשיוצאים מן הכולל, השכר המוצע בחוץ עומד קרוב למינימום. זה קורה בעיקר בגלל שיש עודף היצע של לומדי תורה (מבחינה כלכלית, כמובן).

אם היה פחות לומדים לא ראויים, השכר היה עולה וממילא לטובים יותר היו אפשרויות יותר מוצלחות.

לגבי חיים מאושרים - אפשר לעשות את זה. לא כל אחד יכול ולא כל אחד רוצה. יש לי קרובי משפחה שחיו חיים כאלה. לחלק מהילדים שלהם זה התאים, החלק האחר בעט.

2. אובססיביות לשידוך

אני חושב שההתנהלות בהרבה מובנים היא בזיונית.

רק הערת אגב שתהיי בהלם לשמוע ממני:

יש אנשים שממש טוב להם שיבחרו להם.

נתקלתי בכאלה. הם לא טובים בזה ונורא נוח להם שההורים שלהם בוחרים להם שידוך.

הם היום מיעוט זניח.

3. סגירות של ידע ומחשבה:

המאבק במדיה שמנהל המגזר החרדי הוא לא הצלחה גדולה מדי. לא חושב שיש מה להוסיף פה. אם את שמחה עם הקו שלך, אף אחד לא רוצה לבקש ממך לשנות אותו.

4. "הקו הברור של הרבנים". בעיה חמורה בעיניי. זה שאנשים לא "חושבים בעצמם". הקב"ה ברא לנו מוח ואנחנו אמורים להשתמש בו. לפעמים אני בהלם מלראות איך אנשים שלמדו כ"כ הרבה שנים בישיבה לא מעיזים לקבל החלטה הלכתית פשוטה.

יתרה מכך - לאנשים שונים יש נטיות נפש שונות וממילא גם הקו שלהם בתורה ובחיים אמור להיות אחר.

5. זה לא מדוייק, בעיניי.

במגזר החרדי יש הרבה לחץ על אנשים שחושבים אחרת שלפעמים מגיע לכדי רדיפה. אולי בסביבה שלך (את גרה ביישוב חילוני) זה פחות מצוי, אבל בבני ברק בוודאי.

יש אנשים שממש טוב להם שיבחרו להם. אני מסוג האנשים הללו, למרות שאני יודעת שאצלי זה לא ממש יקרה... ז"א יהיו לי שותפים בהחלטה, אבל לא יחליטו בלעדיי...

הקב"ה ברא לנו מוח ואנחנו אמורים להשתמש בו. לפעמים אני בהלם מלראות איך אנשים שלמדו כ"כ הרבה שנים בישיבה לא מעיזים לקבל החלטה הלכתית פשוטה. אותי חינכו ל"ועשית ככל אשר יורוך" אמונת חכמים, פשוט. אני ממש לא מרגישה שהרב מחליט בשבילי, מבחינתי- אני עדיין 'קטנה' בשביל להחליט החלטות בנושאים שגדולים עליי, אז יש שיהיו להם יותר נושאים כאלה ויש שפחות, אבל אין דבר כזה בכלל לא, תמיד יש איזשהי פרשת דרכים בחיים, התלבטות כזו או אחרת וכשאני אלך לרב והוא ייתן לי עצה וידריך אותי, זה הכי טוב בשבילי. אני מאמינה שרב הוא סמכות רוחנית לכל דבר בחיים, לא רק למה שנוח לי.

 אם את שמחה עם הקו שלך, אף אחד לא רוצה לבקש ממך לשנות אותו. שמחה מאוד, ב"ה. כמי שקצת מפשלת מדיי פעם אני מבינה עד כמה העניינים הקטנים האלה, לכאורה, הם חשובים כ"כ.

*אני חייבת לציין שלי אישית קשה מאוד ששמים דגש יותר מדיי על ענייני המדיה למיניהם וכל מיני עניינים אחרים שטוב להדגיש אותם, אבל שהם לא יהיו המאבק המרכזי בישיבות וסמינרים... ולעומת זאת דברים ארים שיכולים להסביר לנו שאם יובנו לנו יהיה לנו יותר קל ממילא להבין לבד את גודל החשיבות.(אויש, הסתבכתי קצת, מקווה שזה מובן)

בקשר לתגובה שלך על הכוללים- האמת? אולי אני לא מספיק מודעתלכל הלכלוך, וטוב שכך. אני מכירה אברכים שיושבים ולומדים וזהו.

או את אלה שפשוט לא לומדים, הם פשוט עובדים.

ויש דברים שקצת גדולים עליי לענות עליהם, כי אני בעצמי לא מבינה, ומתפללת להבין הכל או לפחות את הרוב.

1. מעניין.

את באמת שמחה שדברים "נופלים עלייך מהשמים" ואת רק צריכה להתמודד איתם במקום לבחור אותם?

(אני לא שואל את זה בנימה של זלזול. לרגע לא).

2. ולפי מה את בוחרת את הרב? לפי הציבור שאליו משתייכים ההורים שלך או לפי העדפות אחרות?

(שוב, שואל ברצינות).

4. זה לא נכון. ואגלה לך סוד - זה לא נכון גם לא באוניברסיטה. התמריצים של בני אדם זהים בכל מקום.

התמריצים הכלכליים (להבדיל מהאידיאולוגיים) בכולל הם להתבטל ולקבל מלגה על לימוד מינימלי. בחלק מהמקומות באוניברסיטה התמריצים לא שונים בהרבה וממילא אותם טיפוסים רק בלי כיפה וחצאית נמשכים לשם.

5. תלמדי, תביני. !

1. לא. בהחלט לא. אבל ממילא לגבי כל מה שקורה איתי זה לא אני בוחרת, כל נסיונות החיים וכו' אז כולם באיזשהו מקום מתמודדים עם החיים ולא בוחרים לעצמם מה יקרה...
אבל כשדיברנו בנושא השידוכים אז מבחינתי יהיה לי יותר קל שיבחרו לי ז"א- שיחליטו את ההחלטה מתי שאני בהתלבטות (אולי בגלל שאני מנסה לברוח מאחריות בנוגע להחלטות שלי,גם אפשרות...)

2. כרגע אני הולכת לפי הרב של ההורים שלי. אחרי שאתחתן (או בשלב שלפני, בתקופת האירוסין וכד') אני ובעלי ננתב לנו דרך חיים כזו או אחרת ונחליט מי יהיה הרב שלנו. אני בטוחה שהשיקולים יהיו שיקולים ע"פ ההשקפה (שתהיה תואמת להשקפתנו), וגם לפי הקהילה שהולכת לפי אותו רב, כדי שבאמת נוכל לשמוע לרב ולא שהדברים שיאמר לנו לא יתאימו לנו, וכן כדי שבתוך הקהל לא נהיה יוצאי הדופן (אסביר- לא אקח לרב מי שאני יודעת שהקהל שלו הוא בעיקר אנשים מסגנון שונה לחלוטין משלנו ואז נרגיש לכאורה קצת לא בסדר... כי אנחנו השונים.)

לסיכום: רב שיתאים מבחינת השקפה, דרך חינוך, וגם לפי קהל היעד שאותו הוא "מיצג".

מקווה שברור...

(0. מה שלומך?)

1. זה נכון.

בריחה מאחריות בעיניי זה צעד בעייתי מאוד בהרבה מובנים. אנחנו בסופו של דבר הגענו לעולם הזה עם האחריות לנהל את החיים שלנו כדי להשיג את המטרה שלהם. אני חושב שלגלגול האחריות הזה יש השלכות מאוד רעות.

אבל חייב להודות שראיתי אנשים שזה ממש טוב להם והם חיים לא רע בכלל.

2. את רואה את עצמך מחליפה תת מגזר חרדי בגלל שחברה והקהילה והרב יותר מתאימים לך?

לא מובן מאליו.

0. ב"ה מצויין, מה שלומך?

1. מסכימה לחלוטין. אני עובדת על זה לאחרונה, לא להיות תלויה יותר מדיי בהורים שלי בקשר להחלטות שאני צריכה לקבל, לנסות להתמודד ולעשות את השיקולים שלי קודם כל עם עצמי ואפשר לקבל הכוונה ולשמוע חוות דעת אבל לדעת גם להביע את עמדתי.

2. אני בטוחה ב-99% שהרב שלפיו אני ובעלי נלך לא יהיה הרב של ההורים שלי. זה פשוט לא הסגנון.
מבחינתי זה בכלל לא יהיה שינוי כי כבר מעכשיו אני לא מחוברת לקהילה שההורים שלי משתייכים, אני מקבלת את מרותו של הרב, כי הוא הרב שלנו, אבל הסגנון הוא שונה לגמריי, משפט שיסכם- ההורים שלי היו שתי- לאומי והתחרדו ולכן הרב שלהם הוא יותר בסגנון הזה של חוזרים בתשובה וזה פער גדול מבחינתי משם להיכן שאני נמצאת. קודים למינהם, ניואנסים של החברה החרדית וכו' (אמנם הם לא נקראים ונראים כחזב"תים  הם מעורבים לחלוטין במגזר, אבל בכל זאת יש דברים שאם אתה לא נולד אליהם אתה לעולם לא תדע...)

0. בסדר. עובדים קשה כל יום מחדש, ומקווים להצליח יותר.

1. שימחת ממש.

2. ניכר שאת מודעת מצויין. הלוואי ותמצאי את המקום שלך בעולם ושיהיה לך נכון.

תודה רבה

והרבה הצלחה!

הוחכמתי.

תודה, זה היה מרתק. שנונים אתם..

למגזר שממנו הגיעו.

אני לא חושבת שנכון לקשר בין רמה אמונית ודתית לבין אסונות.

השנה לא (או עדיין לא) התמודדתי עם הרגשות האלה.

כנראה הזמן עושה את שלו, ויותר ויותר ברור לי שהסליחות הן לא כלפי ה' או ביחס למצוות.

אני גם לא מאמינה במצוות או שמישהו בודק אותן, וכל הצ'ק ליסט הזה לא בשבילי ומרגיש לי קטנוני .

אם כבר אווירת סליחה אז יותר ביני לבין עצמי והסובבים אותי, לא כלפי אלוקים.

תודה לאל שיש את מי לארח.

לעשות רק יום טוב אחד?

אתם ישראלים לא?

תאמת אני ניסיתי לקחת בכיף את ליל הסדר והכנתי להם קסמים על עשר המכות אז היה ממש כייף ומצחיק

אפשר גם להגיד לבעלך להריץ קצת להבא שיעבור יותר מהר ובשמחה