משהו עובר על הגוף שלי. פעם אם הייתי קם לפעמים מאילוצים בשעות מוקדמות היום שאחרי היה ממש בעייתי. בתקופה האחרונה זה פועל ממש אחרת.

איפה הימים שהיה קשה להעיר אותי לפני תשע?

 

 

לא אוהב את זה. אני לא טוב בזה.

זהו. גדל הילד. בשנה הבאה מתחיל את מערכת החינוך הישראלית. מקווה שיהיה לו שם יותר טוב ממני.

התקשרה אליי לקוחה לשעבר שזה נגמר לא יפה איתה (אם כי לא איתי - אלא עם מי שהביא אותי לפרוייקט).

 

הפרוייקט ההוא היה בתקופה שהייתה לחוצה עד אימה ולא הצלחתי להתמודד עם עצמי בכלל שלא לדבר עם הסובב.

נלחמתי על כל שלב בפרוייקט הזה. בסוף לא באשמתי.

 

בשיחה -

במקום לכעוס ולהתעצבן, הייתי רגוע ומתייחס עניינית.

 

אבל קיבלתי משהו משם שרציתי להתקדם איתו. ויש עבודה לבצע ויש מודעות.

נסעתי נסיעה הזויה לחלוטין.

היה פשוט טוב. גם בשמש עם איתן וגם אחר כך כשנסעתי לבקר דוד שלא פגשתי שנים ארוכות לזמן קצוב כי הוא היה צריך ללכת.

אז גם הייתי שם, וגם לא הייתי יותר מדי.

 

"קמתי". היו הפגנות בחוץ עד שקמתי.

 

ולמרות זאת הספקתי לקדם כמה מהלכים מאוד נחמדים בחיים שלי ובשל אנשים אחרים. אני מרוצה מהספקי היום הזה.

 

עכשיו רק נשאר שיבריא כאב הראש.

למרות שאין גן של תני ואפשר לישון בכיף עוד שעה.

 

והיה לי קר מדי.

צילום: אפי אליאן, וויקיפדיה, CC BY SA 3.0

 

 

 

 

 

 

בהמשך לזה :

 

צריך לתת ציונים למחלפים לפי רמת ידיותיות לטרמפיסט - נסיונות פעילים

שחוסך לי חצי דקה בכל פעם שבה אני עובר בידוק ביטחוני.

עובד יופי

בהתחלה הייתי עושה את זה בשתי ידיים כמו ריקוד ואז הבנתי שזה דבילי.

 

אני מחכה שניה שהם יקלטו מה אני עושה, ואז ממשיך הלאה.

אבל כנראה שמשהו היה צריך להתפרסם קצת. ואולי טוב שכך.

ניסיתי ללכת לישון אתמול מוקדם, אבל הגוף שלי הרגיש שזה לא יפעל.

אז הלכתי לישון ב-1 בלילה. חבל, אבל אני מרוצה מההספקים בשעה שפיניתי לי.

 

היום יש נסיעה. מקווה להצליח למצות ממנה את המירב.

לפעמים מבינים שהיה לה גורם סמוי שהחזיק עוד דברים.

 

ועכשיו הם מתמוטטים, וצריך לבנות אותם מחדש.

 

בהצלחה לי.

בינתיים הולך לי רגוע ואני עומד בתוכניות. איזה יופי.

 

אתמול (כמו שכבר כתבתי בשרשור אחר) היה ממש טוב.

אבל עדיין צריך לעבד את ההספקים והתוכניות....

אשכרה.

קפוץ לי