אני רוצה להתחיל.
להיות קבורה עמוק במסגרת, כמו ביינישים שקבורים עמוק בישיבה ואף אחד לא שומע מהם- אז כזה.
קבורה עמוק בתוך שקט ורוגע ושגרה.
לראות את המקום הזה פעם בשבוע-שבועיים.
להיעלם, להיבלע בתוך המערכת. אבל העלמות מסוג מיוחד- מהסוג שמגלים את עצמנו דרכה
שגדלים, שעוברים תהפוכות הנפש, שעוברים תהליכים.
פשוט שגרת חיים נעימה ופשוטה. עם כל המורכבות והטוב שבה.
מיציתי את המושג שנקרא בינוניות.