ושלאחר מכן הזכרון שלהם מהשעה הזו ימחק (כדי שלא יהיה אאוטינג וכו)
את מי הייתם בוחרים?



לעבדך באמת!
נראה לי שיש לי המון מה ללמוד מהאישיות שאתן.
(וזה בתנאי שזה לא נמחק מזכרוני, אחרת מה אקח מזה לחיי..)
מובן שיש עוד,
אבל עקרונית זה מביך כי הרוב הם מהמין השני (יענו זכרים, גברים, המין הרחפן), אז כמובן שלא אתייג.![]()
אבל בכלליות יש כאן אנשים נפלאים שבטוחה שהייתי לומדת מהם המון.
אבל אין צורך שהזכרון שלהם ימחק.
אני מתלבט אם לתייג, נראה בהמשך.
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)