צונזר פה משהו
לא מרגיש לכם חשוף מידי לפעמים. כאילו
ככ הרבה אנשים יודעים עליכם יותר מידי
ועדיין יש את הנטיה הזו לשתף מיקום ולהראות שהיי גם אני פה גם אני הייתי שם חייבים לדעת שהייתי שם!
ואני מבינה את זה אבל
כשזה עקבי וקורה כל הזמן איך זה לא מרגיש כבר חדירה לפרטיות
סטוקרי נורא, אגב
תיזהרו מסטוקינג. אף פעם איו לכם מושג אם נפלתם על סטוקר או לא
כמה יעיל היה יכול להיות אם היינו יכולים להיות מתודלקים בשעתיים שינה בלילה וזהו
אנשים מפתיעים. בחזות שלהם, בדיבור, בדעות
יש לי כמה אנשים עם סטיגמה שהיה מפתיע לדבר איתם
כל אחד בסוף יכול להגיע לפה ולקרוא וכשחושבים על זה זה נורא מפחיד פתאום
אני צריכה לישון
(שלישי בבוקר אני אלך להגיד לו שלום אולי ואז. אני בכלל לא מבין מה מצאת בי ואני, איך אפשר לא להבין. קשה לי עם החברה שמחדירה באנשים לפעמים שהם לא מספיק טובים. רואים צלקות עד היום)
יש קטע כזה באכפתיות שגורמת לך להיות קנאי. כי אם אכפת לך ממישהו אז שיהיה לו אכפת חזרה ובחברת אנשים מסוימים קשה לך כי אכפת לו יותר מהם (לפחות מרגיש?)
מה עוד מה עוד
נס קפה זה דבר די משביע אגב
תלוי בסיטואציה
משמעת עצמית של אפס ומטה
(חבל שהוא עוזב, עד שיצא לדבר)
הקטע הזה של להיות אנטיפת לסביבה ולצאת זה שמסנן
אני לא אוהבת שזה מה שקורה איתי אבל גאד אני לא מוצאת מקום להכל
השלב הזה של להכיל
(קשה לי עם אנשים שמרגיש שכל העולם עוטף אותם ואז מה אתה בשבילם, כלום קטן בתוך כל זה
ואני מפחדת שאנשים מרגישים ככה איתי. עולם עוטף זו אשליה)
טוב
אני אלך. אני חושבת
