אני אוגרת בתוכי זעם עצום ותחושה שנעשה לי עוול.
אני חודש וחצי אחרי לידה וההריון היה קשה מאוד. הייתי בשמירה כמה חודשים ומרגע אחרי הלידה אין לי הנחות
אני גרה רחוק מהמשפחה שלי והמשפחה של בעלי לא עוזרים בכלום ומילא זה. הכל בסדר קורה. בעלי לא עוזר בכלום במה שקשור לילדים
אני מקלחת, מאכילה, מרדימה, מרגיעה, מרימה, מעסיקה, מבשלת מכבסת ומנקה.
היו לנו קצת בעיות באישות ודיברנו על זה שאחרי הטבחלה נעבוד על להיות יותר קשובים אחד לשנייה, בדגש על כך שאני צריכה קצת יותר מגע ורוך לפני המצוה וגם שזה יקרה בתדירות נורמלית ולא פעם בכמה חודשים. קראנו מספר הלכות שמדהר על החשיבות של הדברים בשביל האישה וכמה שחשוב שהבעל יראה לאישה שהוא אוהב אותה ויחבק וינשק וכו וזה לא עובד.
טבלתי שבוע שעבר והייתי כלכל אופטימית אבל זה לא עובד.
הוא גם משאיר אותי ימים שלמים עם 2 תינוקות כשהוא כבר חודש לא עובד. היקשתי עזרה מיליון פעם בכל דרך. הוא יוצא מתי שבא לו ובא מתי שבא לו. אם אני מבקשת עזרה והוא רואה שאחד מהם נרדם הוא הולך כאילו שלא צריך עזרה גם כשהם יקומו בוכים משינה. להאכיל וכו
הוא קם מאוחר וכשאני אומרת שאני צריכה אבא נוכח הוא אומר -את אמא תתמודדי.
הוא עוזר בכל מה שאני לא צריכה ואז אומר שאני כפוית טובה וכבר דיברנו על זה שהוא צריך להיות קשוב לצרכים שלי אבל שוב - לא עובד
האנת היא שהתייאשתי כבר. נורא קשה לי עם הכל. והכי עצוב שאני מרגישה שאני שונאת אותו. ממש. מאחר והוא היחיד שיכול לעזור ולאעוזר אני מרגישה שכל הקושי שלי בגללו. ועוד כשהאישטות לא משו אז בכלל אין מקרב בינינו עד כדי כך שעברתי לישון בחדר אחר. לא יכולה לסבול אותו.
מרגישה שפתחתי את המצוקה שלי לפניו והוא דורך עליי במקום לעזור לי
טוב תודה למי שקראה עד עכשיו יודעת שיצא קצת מסובך פשוט כי המחשבות לא מסודרות אבל הייתי חייבת לפרוק
אני חודש וחצי אחרי לידה וההריון היה קשה מאוד. הייתי בשמירה כמה חודשים ומרגע אחרי הלידה אין לי הנחות
אני גרה רחוק מהמשפחה שלי והמשפחה של בעלי לא עוזרים בכלום ומילא זה. הכל בסדר קורה. בעלי לא עוזר בכלום במה שקשור לילדים
אני מקלחת, מאכילה, מרדימה, מרגיעה, מרימה, מעסיקה, מבשלת מכבסת ומנקה.
היו לנו קצת בעיות באישות ודיברנו על זה שאחרי הטבחלה נעבוד על להיות יותר קשובים אחד לשנייה, בדגש על כך שאני צריכה קצת יותר מגע ורוך לפני המצוה וגם שזה יקרה בתדירות נורמלית ולא פעם בכמה חודשים. קראנו מספר הלכות שמדהר על החשיבות של הדברים בשביל האישה וכמה שחשוב שהבעל יראה לאישה שהוא אוהב אותה ויחבק וינשק וכו וזה לא עובד.
טבלתי שבוע שעבר והייתי כלכל אופטימית אבל זה לא עובד.
הוא גם משאיר אותי ימים שלמים עם 2 תינוקות כשהוא כבר חודש לא עובד. היקשתי עזרה מיליון פעם בכל דרך. הוא יוצא מתי שבא לו ובא מתי שבא לו. אם אני מבקשת עזרה והוא רואה שאחד מהם נרדם הוא הולך כאילו שלא צריך עזרה גם כשהם יקומו בוכים משינה. להאכיל וכו
הוא קם מאוחר וכשאני אומרת שאני צריכה אבא נוכח הוא אומר -את אמא תתמודדי.
הוא עוזר בכל מה שאני לא צריכה ואז אומר שאני כפוית טובה וכבר דיברנו על זה שהוא צריך להיות קשוב לצרכים שלי אבל שוב - לא עובד
האנת היא שהתייאשתי כבר. נורא קשה לי עם הכל. והכי עצוב שאני מרגישה שאני שונאת אותו. ממש. מאחר והוא היחיד שיכול לעזור ולאעוזר אני מרגישה שכל הקושי שלי בגללו. ועוד כשהאישטות לא משו אז בכלל אין מקרב בינינו עד כדי כך שעברתי לישון בחדר אחר. לא יכולה לסבול אותו.
מרגישה שפתחתי את המצוקה שלי לפניו והוא דורך עליי במקום לעזור לי
טוב תודה למי שקראה עד עכשיו יודעת שיצא קצת מסובך פשוט כי המחשבות לא מסודרות אבל הייתי חייבת לפרוק
