מחמאות זה רע או טוב?!-בונה או מחריב?!-Rעות-
בס"ד
 
האם לדעתכם מחמאה-זה כלי חשוב-היא תורמת?!-ההשלכות שלה חיוביות?!האם אדם יכול להסתדר בלי לקבל מידי פעם מחמאה?!
איך אתם מקבלים מחמאות?!
 
למרות שאני חושבת..
שמצד אחד במחמאה ישנן צדדים מאוד חיוביים- נותן כוח לפעול, מלמד את האדם לראות טוב באחרים. מצד שני נהיית תלות למחמאה, אדם מחכה שיחמיאו לו, מצפה לזה.
אבל לענ"ד-מחמאות גם מסירות קנאה-קרי-כאשר נחמיא זה לזה מחמאה כזאת שתישמע שהצלחתך – הצלחתי, ממילא לא תהיה תחרות ולא יווצר מצב של קנאה
 
ע"י מחמאות גם כשרוצים להעביר ביקורת היא יותר נשמעת-כאשר אדם-מרגיש שאין מעריכים אותו, בל יתפלא שהשני אינו קשוב לו ואינו מוכן לקבל ביקורת. כל זה משום שהאדם אומר לעצמו: אם בין כה וכה אין מעריכים אותי, בשביל מה להשקיע? לכן, כל עוד כמות הביקורת עולה על השבחים, הביקורת לא תתקבל.
 
אני חושבת גם שילד שגדל בבית מלא ביקורת על כל העולם, יהיה לו קשה בחיים גם אם אביו מולטי מיליונר. הוא ימצא רע בכל דבר ולא ייהנה כלל, אף על פי שיש לו המון! ולהפך, ילד שחי בבית שבו מחמיאים ומפרגנים, שומע שידורים אופטימיים והעולם נראה לו במשקפיים טובים יותר
 
הקיצר-צריך להחמיא?! או עדיף להימנע.?
צריך להחמיא אבל לשים לב לזמן המתאים.חילא דמשכנא
אהמלהבת-כוח
מחמאה- מטרתה קידום, וציון של דבר חיובי.
אם מחמיאים, אז להסביר מה מצא חן. מה תפס את עיניך ועודד אותך להגיד מילה יפה.
לא סתם להגיד, "וואי זה מהמהם לחלוטין!!!" אלא, "הדרך שבה הבעת את עצמך עוררה בליבי דברים, הקטע נכתב בצורה מעניינת, ולימדה אותי רבות, המשיכי כך". שהבנאדם יצא גם עם לימוד מהמחמאה ולא רק שיחשוב, כן כן אני יודעת שאני מהמם.
התגובה הזו של בושה כשמחמיאים לך לדעתי קוראת בעיקר כשמחמיאים מחמאה של "וואי זה מהמם". כשמחמיאים בעומק יש מקום לדבר על המחמאה, על דרכי השיפור, יש מקום לפתוח דו שיח עם האדם המחמיא, וכבר פחות מתפדחים.
יש לי המון דעה בנושא, אבל אני רעבה!!
ערב טוב לכולם.
ברור שזה טובאורושקוש
אבל לא בהגזמה. ובקשר לתלות במחמאות זה נורמלי ואולי אפילו רצוי לחכות למחמאה. זה נותן המון כח לאדם.
לדעתי חייבים מחמאות!!שלבוקית
זה כלכך עוזר ורואים את זה הכי אצל ילדים קטנים שאומרים להם איזה חכמים אתם והם זורחים!!
ואני בטוחה שזה נשאר!!
ומחמאות ממש מחזקות- ולדעתי לא להפחית אלה עדיף להוסיף...
מחמאות זה הנקודות אור מפעם לפעם!!!
בוודאי שצריך להחמיא.אוסנת
ניתחת נכון - זה מקדם את האדם, זה מוסיף לו, זה מלמד אותו...
כל מה שאמרת נכון.
 
ואדם גם צריך לעבוד על עצמו, שאם זה גורם לו להיות תלוי במחמאות - אז שילמד לא להיות תלוי בהם.
זה לא עניינך...
עדיף שתחמיאי ותבני לו בטחון עצמי ואישיות חזקה.
 
[אני ממש ממהרת, אז מצטערת על הבלאגן. אני יכולה להרחיב לך בהזדמנות, אם תצטרכי]
כמו שכבר אמרו...אנונימי (פותח)
מחמאות...
מצד אחד, הן תורמות לאדם ונותנות לו (או לה) רצון להמשיך ולהתקדם.
מצד שני, הן גורמות לדם להסתכל תמיד על "איך האחרים מסתכלים עלי?" ולשקול את פעולותיו - רק ע"פ תגובת הסביבה, בלי קשר ל"האם התגובה הזו היא באמת נכונה?" או "האם הייתי מגיב ככה אם לא היו אנשים אחרים בסביבה?"

מצד אחד, הן יוצרות לאדם תחושה טובה, שהוא רצוי ואהוב, וכו'.
מצד שני, הן יוצרות תלות בתדירות המחמאה (ובקיומה).

לסיכום:
- כל דבר[כמעט] יכול להיות טוב, כל עוד הוא מגיע במינון הנכון, ובצורה הנכונה.
- יש דבר שאנשים בדר"כ לא שמים אליו לב. זה דבר שלא פעם יכול להחליף את המחמאה, ובמצבים מסוימים יכול לתרום הרבה יותר. הדבר הזה נקרא הערה בונה.

ליל"ט,
אני.
זה טוב אבל במידה.זכוכית מגדלת
שכל הזמן נותנים מחמאות, אבל כל הזמן , זה לפעמים גורם לבן -אדם להיות שוויצר.
להחמיא במינון...קראתיך
לא להחמיא נונסטופ....
ברוב המקרים זה יכול להוביל להרגשת גאווה אצל זה שקיבל את המחמאה.וזה הגיוני מאוד שכך זה יהיה...
לכן לתת במינון..........
לדעתי את צריכה להחמיא והוא צריך לדעת איך מקבלים.שלומי20104
למרות שאני שונא שמחמיאים לי.
להחמיא מכל הלב-פזוש
ובזמן המתאים,לא לשחק אותה צבועים.......... כמו- וואי מותק כפרה וכ'ו...........
מאמר חמוד שקראתי..בנושא של שנאה למחמאות..=]-Rעות-
בס"ד
 
עוד מאמר שקראתי למה אנשים שונאים שמחמאים להם!!
 
זה הלך משהו כזה..
 
בבסיסשל חוסר אהבה למחמאות- עומדת הנחת היסוד של דימוי עצמי נמוך. אותו אדם מודע היטב לכל חסרונותיו ולא מחשיב את יתרונותיו. הקטגור הפנימי שלו כל כך מיומן עד שקול הסנגור הפנימי שלו כמעט ואינו נשמע. גם אם הסנגור החלש מעז להשמיע את קולו הרי שהקטגור עמוס החשיבות העצמית והאגו יקטין אותו וישפיל אותו עד עפר. לכן כשניתנת לאותו אדם מחמאה היא באופן טבעי מתחברת לקול של הסנגור החלש והמושפל, אבל הקטגור לא יאפשר פלישה של חומר מפרגן, תומך ומעודד ומיד יפעיל את כל מנגנוני ההגנה כדי לחסל במיידית את אותו פולש אומלל שכל כוונתו היתה טובה.
מיד צצים משפטים כמו : "ממש לא מגיע לי לקבל את המחמאה", "אם הם היו יודעים מי אני באמת הרי שלא רק שהיו חוזרים בהם מהמחמאה, אלא היו בורחים ממני כאילו ראו רוח רפאים באמצע הלילה", "הם לא יודעים על מה הם מדברים, אני לא שווה שום דבר".

בנוסף לדימוי העצמי הנמוך ההרסני גם ככה עומד לו עוד דגנרט אחד נוסף נפוח מגאווה וחשיבות עצמית שאומר לך בכל רגע ורגע "לא מגיע לכם לקבל" מרוב ששמעתם מאותו טיפוס פנימי את המנטרה הזאת הרי שאימצתם אותה לעצמכם ואכן אתם מאמינים שלא מגיע לכם לקבל. חלק מהקושי לקבל נעוץ בחוסר היכולת לקבל מחמאה ופרגון עד הסוף.

אך הקושי לקבל לא מסתכם רק בקושי לקבל מחמאה, אלא גם בקושי לקבל עזרה, קושי לקבל תמיכה, וקושי בחיים בכלל. אפשר לקרוא לזה תקיעות או חסימה אפשר לקרוא לזה איך שאתם רוצים..

שמעתי על איזה אחת..
בכל פעם שמישהו היה נותן לה מחמאה ישר הייתי מתמלאת חשדנות וכעס. חושדת שאולי יש לנותן המחמאה מניע נסתר והוא רוצה לנצל אותה בכך שהוא מטשטש את מערכות המגננה המפותחות שהיו לה אז. מנסה לגרום לה להרדם בשמירה כדי להכניס סוס טרויאני בדלת האחורית.
היא מרגישה שאולי אותו אדם צוחק עליה או ציני כלפיה. אבל יותר מכל לא מאמינה שמגיע לה לקבל את המחמאה. הקטגור הפנימי שלה היה כל כך גדול וחזק שהוא הדף כל נסיון פנימי וחיצוני שלי לנסות לאזן אותו עם מסר חיובי כלשהו. כשהייתה מקבלת מחמאה היא היתה מיד "מאזנת" אותה עם שפע קיטונות רותחין שהיא מפילה על ראשה. מוודאת הריגה לאותו מסר חיובי ומפרגן שהעז להסתנן לנשמתה הכואבת ממלחמות פנימיות.

כלפי חוץ היא מחייכת ומראה לכולם איך כאילו היא מכירה תודה על המחמאה, אך בפנים התחוללה תמיד סערה קשה בדאגה לסרס כל נסיון ולו הקטן ביותר להערכה עצמית.

היה שם עוד כמה שטיות..

 

אבל זה העיקר זה מאמר ממש ממש חמוד ונכון לענ"ד..אם משהו הסתבך שיפנה באישי..

 

(מקור-המרצה גילה שנהר.....)


ולמה היא שונאת שמחמיאים לה?אוסנת
כי היא לא קיבלה את זה כשהיתה קטנה.
אז זה לא נראה לה טבעי, ההחמאות.
 
מלכתחילה היא לא בנתה אישיות בעלת ערך עצמי, ולכן קשה לה לקבל ומכעיס אותה שאומרים לה שדווקא יש לה ערך. היא חושבת שעובדים עליה. או שהיא רוצה להרגיש מסכנה וחסרת ערך...
אגיב בל"נ מאוחר יותר ביותר פירוט אבל בעקרון-פעימה
בס"ד
 
להחמיא זה חשוב, זה מחזק, מעודד.
השאלה היא באיזה צורה.

ואחד העניינים- לא להחמיא מתוך הערצה לבנאדם, ש'אני מעריץ אותך ואתה כל-כך טוב ונחמד וגו'..'
אלא בקטע של 'וואי, באמת כל הכבוד על..'
מתוך חברות, לא הערצה.
 
ע"כ לשעה זו, בל"נ אחזור לפרט, להסביר, לנמק ולקרוא
[אם כבר הספקתי לעורר אי-אלו השגות, מוזמנים להגיב..]
אוסנת-אני מסכימה איתך!-Rעות-
אני שונאת!!אנונימי (פותח)
בס"ד
 
אני שונאת שמחמאים לי!!
 
זה מעצבן אותי!!!!
 
פשוט שונאתתתת!!
שבורה לרסיסים...נצח לנצח!!!
יש פה משו..
לא סתם אדם שונא שמחמיאים לו!
תחשבי שניה..
למה את שונאת?
ממה זה נובע?
טבע האדם.. שמחמאה מעלה תמצב רוח..
שונאת מחמאות!!יש לי מינהג מגונה-מתו"ש
בס"ד
 
או ליקטול אותם או לענות אני יודעת..........
לענ"ד,טל_טולאחרונה
להחמיא אבל לא להציף, להחמיא בטעם. מי שמחמיאים לו יותר מידי, נתפס לגאווה, ניהיה מפונק ושתלטן.
גם כשמעירים, אם זה לא יוסיף כלום לבנאדם- עדיף לא להעיר- כלומר, לדעתי, רק אם זה בקורת בונה- להעיר, כדי שהאדם יצמח מזה..
אני לא חדשההרהמורניק

למה כ"כ משעמם פה?????

כולם כבר התבגרו ועברו לצמ"עאיגנוטוס פברל

או לשטו"ל

לא ככה - נהיה יבש כי לא מצטרפים חדשים במקום אלוGini
שהתבגרו ועברו לפורומים של הגילאים היותר גדולים 
כולנו יבשים 🙁🙁Gini
וואלה!! אני גםההרהמורניק
אני חדשההודיה לה':)אחרונה
למה באמת
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הספר:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

את יכולה להפסיק להספיםנקדימון

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.


 

אולי די כבר?!

נשמע סיפור מענייןקעלעברימבאראחרונה
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

הנוער הדתי לאומי לאן הוא הולך בצבא ?אביגיל מלאך

האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?

הציבור הדתי לאומי - מגיע לכל היחידות והתפקידיםזמירות

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

..יהודי חסידיאחרונה

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

הפצות!!יהודי חסידי

ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.

 הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.

 

בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf

 

יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.

 

 

כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

 

אשמח לתגובות....

וואודומיה תהילה
מדהים!
קצת תמונות מהפעילותיהודי חסידי

וקצת תמונות מהאירוע בבניני האומהיהודי חסידי
סיפוריהודי חסידיאחרונה

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

 

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

מחפשים בני נוער לכתבהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

תודה  

כתבה לנוער על שמירת נגיעהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון 

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

 

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

 

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

 

תודה  

חיפוש קוראים לסיפור על נער מתבגר מאחורי מסך הברזלאורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 

אולי יעניין אותך