מחמאות זה רע או טוב?!-בונה או מחריב?!-Rעות-
צריך להחמיא אבל לשים לב לזמן המתאים.חילא דמשכנא
אהמלהבת-כוח
ברור שזה טובאורושקוש
לדעתי חייבים מחמאות!!שלבוקית
בוודאי שצריך להחמיא.אוסנת
כמו שכבר אמרו...אנונימי (פותח)
מצד אחד, הן תורמות לאדם ונותנות לו (או לה) רצון להמשיך ולהתקדם.
מצד שני, הן גורמות לדם להסתכל תמיד על "איך האחרים מסתכלים עלי?" ולשקול את פעולותיו - רק ע"פ תגובת הסביבה, בלי קשר ל"האם התגובה הזו היא באמת נכונה?" או "האם הייתי מגיב ככה אם לא היו אנשים אחרים בסביבה?"
מצד אחד, הן יוצרות לאדם תחושה טובה, שהוא רצוי ואהוב, וכו'.
מצד שני, הן יוצרות תלות בתדירות המחמאה (ובקיומה).
לסיכום:
- כל דבר[כמעט] יכול להיות טוב, כל עוד הוא מגיע במינון הנכון, ובצורה הנכונה.
- יש דבר שאנשים בדר"כ לא שמים אליו לב. זה דבר שלא פעם יכול להחליף את המחמאה, ובמצבים מסוימים יכול לתרום הרבה יותר. הדבר הזה נקרא הערה בונה.
ליל"ט,
אני.
זה טוב אבל במידה.זכוכית מגדלת
להחמיא במינון...קראתיך
לדעתי את צריכה להחמיא והוא צריך לדעת איך מקבלים.שלומי20104
להחמיא מכל הלב-פזוש
מאמר חמוד שקראתי..בנושא של שנאה למחמאות..=]-Rעות-

מיד צצים משפטים כמו : "ממש לא מגיע לי לקבל את המחמאה", "אם הם היו יודעים מי אני באמת הרי שלא רק שהיו חוזרים בהם מהמחמאה, אלא היו בורחים ממני כאילו ראו רוח רפאים באמצע הלילה", "הם לא יודעים על מה הם מדברים, אני לא שווה שום דבר".
בנוסף לדימוי העצמי הנמוך ההרסני גם ככה עומד לו עוד דגנרט אחד נוסף נפוח מגאווה וחשיבות עצמית שאומר לך בכל רגע ורגע "לא מגיע לכם לקבל" מרוב ששמעתם מאותו טיפוס פנימי את המנטרה הזאת הרי שאימצתם אותה לעצמכם ואכן אתם מאמינים שלא מגיע לכם לקבל. חלק מהקושי לקבל נעוץ בחוסר היכולת לקבל מחמאה ופרגון עד הסוף.
אך הקושי לקבל לא מסתכם רק בקושי לקבל מחמאה, אלא גם בקושי לקבל עזרה, קושי לקבל תמיכה, וקושי בחיים בכלל. אפשר לקרוא לזה תקיעות או חסימה אפשר לקרוא לזה איך שאתם רוצים..

שמעתי על איזה אחת..
בכל פעם שמישהו היה נותן לה מחמאה ישר הייתי מתמלאת חשדנות וכעס. חושדת שאולי יש לנותן המחמאה מניע נסתר והוא רוצה לנצל אותה בכך שהוא מטשטש את מערכות המגננה המפותחות שהיו לה אז. מנסה לגרום לה להרדם בשמירה כדי להכניס סוס טרויאני בדלת האחורית.
היא מרגישה שאולי אותו אדם צוחק עליה או ציני כלפיה. אבל יותר מכל לא מאמינה שמגיע לה לקבל את המחמאה. הקטגור הפנימי שלה היה כל כך גדול וחזק שהוא הדף כל נסיון פנימי וחיצוני שלי לנסות לאזן אותו עם מסר חיובי כלשהו. כשהייתה מקבלת מחמאה היא היתה מיד "מאזנת" אותה עם שפע קיטונות רותחין שהיא מפילה על ראשה. מוודאת הריגה לאותו מסר חיובי ומפרגן שהעז להסתנן לנשמתה הכואבת ממלחמות פנימיות.
כלפי חוץ היא מחייכת ומראה לכולם איך כאילו היא מכירה תודה על המחמאה, אך בפנים התחוללה תמיד סערה קשה בדאגה לסרס כל נסיון ולו הקטן ביותר להערכה עצמית.
היה שם עוד כמה שטיות..


אבל זה העיקר זה מאמר ממש ממש חמוד ונכון לענ"ד..אם משהו הסתבך שיפנה באישי..
(מקור-המרצה גילה שנהר..
...)
ולמה היא שונאת שמחמיאים לה?אוסנת
אגיב בל"נ מאוחר יותר ביותר פירוט אבל בעקרון-פעימה
השאלה היא באיזה צורה.
ואחד העניינים- לא להחמיא מתוך הערצה לבנאדם, ש'אני מעריץ אותך ואתה כל-כך טוב ונחמד וגו'..'
אלא בקטע של 'וואי, באמת כל הכבוד על..'
מתוך חברות, לא הערצה.

[אם כבר הספקתי לעורר אי-אלו השגות, מוזמנים להגיב..]
אוסנת-אני מסכימה איתך!-Rעות-
שבורה לרסיסים...נצח לנצח!!!
שונאת מחמאות!!יש לי מינהג מגונה-מתו"ש
לענ"ד,טל_טולאחרונה
אני לא חדשההרהמורניק
למה כ"כ משעמם פה?????
כולם כבר התבגרו ועברו לצמ"עאיגנוטוס פברל
או לשטו"ל
לא ככה - נהיה יבש כי לא מצטרפים חדשים במקום אלוGini
אני פהשמיניסט באמ"ש
כולנו יבשים 🙁🙁Gini
וואלה!! אני גםההרהמורניק
אני חדשההודיה לה':)אחרונה
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הספר:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com
את יכולה להפסיק להספיםנקדימון
אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.
אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.
אולי די כבר?!
נשמע סיפור מענייןקעלעברימבאראחרונה
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הסיפור:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com
הנוער הדתי לאומי לאן הוא הולך בצבא ?אביגיל מלאך
האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?
הציבור הדתי לאומי - מגיע לכל היחידות והתפקידיםזמירות
בדיוק כמו בחיים האזרחיים
הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.
ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר
..יהודי חסידיאחרונה
אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא
הפצות!!יהודי חסידי
ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.
הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.
בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf
יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.
כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות
אשמח לתגובות....
וואודומיה תהילה
קצת תמונות מהפעילותיהודי חסידי
וקצת תמונות מהאירוע בבניני האומהיהודי חסידי
...יהודי חסידי
....יהודי חסידי
...יהודי חסידי
סיפוריהודי חסידיאחרונה
אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"
הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות
מחפשים בני נוער לכתבהדבדב
לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)
מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון
על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.
אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.
אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411
תודה
כתבה לנוער על שמירת נגיעהדבדב
לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)
מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון
על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.
אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.
אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411
תודה
חיפוש קוראים לסיפור על נער מתבגר מאחורי מסך הברזלאורנשטיין
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הסיפור:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.






