חודש 6, בכורה מתבגרת בת 6, 6 שבועות של חופש גדול!
ואני מאבדת את הסבלנות איתה.
החופש שלנו ב"ה עמוס, גם ביציאות וגם בתוכן מעניין במהלך היום בבית.
אבל היא פשוט לא מקשיבה ולא מפסיקה להציק ולהרביץ לאחים שלה הקטנים, ולי פשוט אין כוחות ואין סבלנות!!
היום כמעט כל היום הייתי צריכה להעיר לה על כל מיני דברים, ולקראת הצהריים היא עשתה משהו ממש חמור מבחינתנו ולא הסכימה לתקן, וברחה לחדר. הדבר היחיד שהתחשק לי לעשות באותו רגע היה לנעול אותה בחדר ולהרוויח שקט לכמה דקות.
התקשרתי לבעלי חצי בוכה, ושיתפתי אותו. הוא דיבר איתה ואמר לה שאם היא תתקן את מה שעשתה ותקשיב בקולי הוא יביא לה משהו קטן כשהוא יבוא.
בהתחלה ממש התרעמתי, כי אנחנו לא חושבים שזה נכון לצ'פר אחרי התנהגות לא טובה. אבל האלוף אמר (ובצדק) שעדיף לנו לעשות משהו קצת לא חינוכי מאשר משהו שממש נצטער עליו אח"כ (אם הייתי שומעת על הורים/גננות שנועלים את הילדים בחדר הייתי מזדעזעת!!)
היא כמובן ישר ניקתה ועכשיו ילדה טובה ירושלים!
אני יודעת שנכון תמיד לעודד ולצ'פר (אנחנו ממש לא מאלה שישר נותנים מתנות וממתקים, אלא בעיקר משתמשים מלא במילים טובות ופירגונים.) אבל מרגישה שלא תמיד יש לי את הכוחות, יותר קל לכעוס...
מזל שיש לי את בעלי!!
זהו, פרקתי!
אם יש למישהי טיפים ועידודים להמשך אשמח ממש לשמוע!!
