נמאס לי לבכות נמאס.
לי שאין לי חברות אמיתיות.
נמאס לי שהיא לא כאן כמו שאני בשבילה.
נמאס לי לשים *** על העולם.
נמאס לי לשקר.
נמאס לי לרצות למות.
נמאס לי לחיות בהרגשה הזאת.
נמאס לי להלחם את המלחמה הזאת.
נמאס לי להיות הכי מושלמת שיש.
נמאס לי להיות צבועה.
נמאס לי מהחיים האלה.
נמאס לי ללכת לישון ולקום באותה הרגשה לא מסופקת.
נמאס לי להיות תלויה בה.
נמאס לי להיות מכוערת.
נמאס לי שלא מתחילים איתי נורמאלים. (זה הכי תינוקי שיש אבל זה ככ מעלה תביטחון עצמי)
נמאס לי לחיות במסגרות.
נמאס לי לפחד.
נמאס לי לפחד מעצמי.
נמאס לי מהםיצולי אישיות שלי.
נמאס לי מעצמי.
נמאס לי מהחיים שלי.
נמאס לי לשנוא את עצמי.
נמאס לי שאני מרגישה ככה מכלום.
נמאס לי שאף אחד לא מכיר אותי ולא יודע על זה כלום.
נמאס לי לקרוא את כל מה שכתבתי ולהפסיק כי קשה לי לקרוא את זה וקשה עם הדמעות.
סעמק ערס שונאת לחיות.
אני חייבת שירים דחוף. למה אני עדיין דתייה בכלל למה.
אני רוצה לנסוע לכינרת לבד או איתה ולהיות שם 'בוע בנחת אפילו בלי פלאפון לנסות לחיות ולהשתחרר.
פאק החיים האלה אכזריים

מה גרם לכם לדתל"ש? וכשהחלטתם לדתל"ש, מה עשיתם? מה הייתה 'שבירת הקערה' שלכם?