קטע 3
אין לי מה לכתוב. באלי הכל בחזרה. את בית המקדש. את גוש קטיף. את עם ישראל שנמצא בגלות. את עם ישראל שנמצא בגלות נפשית ורוחנית, שאפילו לא שם לב. ובעיקר את הקירבה אליך. אנחנו כ"כ רחוקים, אבאל'ה. ועם ישראל מפורד. המן צדק, "ישנו עם אחד מפורד ומפוזר" אנחנו באמת מפורדים ומפוזרים, לא מבינים. לא יודעים כלום. לא מבינים שום דבר. כמו סתומים. אנחנו לא קולטים שאנחנו צריכים לחזור ולהתקרב לה'. אין לנו בית מקדש, אז זה נראה שאין לנו דרך להתקרב לריבונו של עולם, ואז אנחנו פשוט מתרחקים, וככה ברור שלא יהיה לנו בית מקדש. ולמה העיניים שלי אדומות ונפוחות? אני בכלל לא עייפה. והנה ידעתי אני פשוט רגישה, מתחילה לבכות. אי אפשר. אני סובלת. כולם סובלים. עם ישראל סובל! בבקשה ממך! אבא שבשמיים! מלך העולם! איך אפשר? אנחנו כ"כ מנסים, ומשתדלים, וכוספים אליך, אבל זה לא אפשרי בתקופה הזאת, כ"כ הרבה נסיונות וקשיים. זה פשוט לא נגמר, אז הנה הבאת לנו את צום ט' באב, שניזכר, שידקור בלב, שיזכיר לנו הכל. את בית המקדש שנחרב, ואין אותו עכשיו. את הגלות הנוראית, שיצאנו 12 וחזרנו 2, ואפילו בתוך ה-2, יש עוד הרבה שם. את השואה הנוראית, שהרגה את עם ישראל, ספתה הרבה ממנו. את גוש קטיף, ארץ ישראל! חלק כ"כ גדול ממנה- שאצל הערבים יימח שמם. ואת כל עם ישראל! כאן ועכשיו! איך הוא ככה נעלם? זה כואב לי ביפנוכו, כאן, בלב. באלי לנוח. אני כותבת הרבה מחשבות ותהיות ביחד. זה קשה. ומתיש. אוף אבאל'ה! אנחנו רוצים טוב! אני לא יכולה לשרוד עם הידיעה שבגללנו אין לך בית, בגללנו הוא נחרב. בגלל כל החטאים והפשעים שאנחנו עושים, גם כבן אדם יחיד וגם כעם- הבית שלך שרוף בלהבות. אני צמה, אבל זה לא יעזור ולא יכפר. לא שאין לי אמונה ח"ו, אבל פשוט הוא לא בדרך עכשיו. אני רוצה שהוא יבוא. עכשיו אני רוצה! אני רוצה שיהיה בית מקדש ותתגלה אלינו. אבא אני אוהבת אותך! וטוב שאסור לעשות דברים אחרים בתשעה באב, אחרת לא הייתי מרגישה את היום הזה, כמו שאר הצומות, שבהם רואים סרטים, קוראים ספרים, שומעים שירים. ופתאום נזכרתי! התקופה הזאת! עכשיו נגמרים שלושת השבועות, וזהו, הפעם לא יהיה לי סיפוק ש3 שבועות לא שמעתי שירים, רק 9 ימים הצלחתי, נו גם משו.. אבל פתאום ניקלט לי, זה לא רק יום בשנה שצריך "לצום" בו, וזה גם לא רק התקופה הזאת של 3 שבועות שצריך "להתאבל" בה, זה כל השנה, לחשוב על המעשים שעשינו, לתקן הכל, להתחרט. צריך לאהוב את כל עם ישראל תמיד. לא רק עכשיו. קצת מזכיר לי את "אחטא ואשוב". אוי איך זה קשה. אנחנו תמיד רוצים אבאל'ה, אבל לא מצליחים.
תודה לכל מי שקרא. אשמח לתגובות.