אתמול הייתי בארוחת שבת אצל ההורים של בעלי.
כולנו סביב השולחן, עומדים להתחיל לאכול, ואז אח של בעלי אומר: "יש לנו הודעה חשובה, אנחנו מצפים לילד נוסף".
אני באמת רוצה לשמוח בשבילם כי אני באמת אוהבת אותם, אבל עברו בקושי 4 חודשים מאז שאיבדתי את התאומים בשבוע 18.
יכולתם לקחת אותנו הצידה ולספר לנו בסיטואציה שבה יש לנו קצת זמן ומרחב לעכל את זה. יכולתם להכין אותנו נפשית.
במקום זה, בעלי ואני ישבנו בארוחת שבת, מזייפים תגובות שמחות, מנסים לאכול בכח וחונקים את הדמעות, כי אנחנו לא רוצים ליצור אי נעימות ולהרוס להם את השמחה..
גם ככה קשה לנו כי הם צעירים מאיתנו ונישאו אחרינו ויש להם כבר בת אחת, ואנחנו ללא ילדים עדיין.
ברור ששוחחנו איתם אחר כך וזו באמת היתה טעות תמימה, הם לא ידעו איך לספר לנו ופשוט חשבו שכבר תקופה שאנחנו נראים בסדר אז זה בסדר לספר לנו ככה..
אני לא כועסת עליהם, אני פשוט שבורה ממה שזה הציף אצלי. ואני מרגישה אגואיסטית שכל מה שאני מסוגלת לחשוב עליו זה הכאב שלי...
כולנו סביב השולחן, עומדים להתחיל לאכול, ואז אח של בעלי אומר: "יש לנו הודעה חשובה, אנחנו מצפים לילד נוסף".
אני באמת רוצה לשמוח בשבילם כי אני באמת אוהבת אותם, אבל עברו בקושי 4 חודשים מאז שאיבדתי את התאומים בשבוע 18.
יכולתם לקחת אותנו הצידה ולספר לנו בסיטואציה שבה יש לנו קצת זמן ומרחב לעכל את זה. יכולתם להכין אותנו נפשית.
במקום זה, בעלי ואני ישבנו בארוחת שבת, מזייפים תגובות שמחות, מנסים לאכול בכח וחונקים את הדמעות, כי אנחנו לא רוצים ליצור אי נעימות ולהרוס להם את השמחה..
גם ככה קשה לנו כי הם צעירים מאיתנו ונישאו אחרינו ויש להם כבר בת אחת, ואנחנו ללא ילדים עדיין.
ברור ששוחחנו איתם אחר כך וזו באמת היתה טעות תמימה, הם לא ידעו איך לספר לנו ופשוט חשבו שכבר תקופה שאנחנו נראים בסדר אז זה בסדר לספר לנו ככה..
אני לא כועסת עליהם, אני פשוט שבורה ממה שזה הציף אצלי. ואני מרגישה אגואיסטית שכל מה שאני מסוגלת לחשוב עליו זה הכאב שלי...
לקחתי ציטוטק בשבוע שעבר ביום רביעי.. שבוע סביב 8... הגעתי למיון אחרי שהעובר והשק יצאו ונשארה רק שארית קטנה שבשבילה הציטוטק. בשבת עלה לי החום ל39 עם רעידות. נסעתי למיון ושם לא היה נראה שיש חשד לזיהום ברחם או משהו שקשור להפלה או לציטוטק. קרה אולי למישהי משהו דומה? אני קצת תלויה באוויר... מאז לא עלה לי החום.. 