לא נעים לי להגיד.
אבל יש משהו שאני מאוד אוהב בט"ב.
(במיוחד בערב)
הביתיות הזו, כשקוראים ביחד מגילת איכה ודמעותינו על הלחי.
לשבת על הרצפה כמו בבית.
לנעול נעלי בית כמו בבית.
אפילו האור מעומעם, כמו המנורת לילה שבבית.
זה בעצם מן רגע אינטימי כזה, שזה רק אנחנו והוא,
יושבים ביחד על המיטה, בוכים בשקט בלי מילים.
אנחנו כבר מבינים.
יש משהו חיובי בסיטואציה שלא צריך "לשחק" אותה ופשוט להיות עצמי. להקשיב לאבל מספר על הנפטר שלו וזהו בעצם.
(ב"ה)
אבל כן, זה כנראה דומה
חסוי מאודביום שישי דיברתי עם אבא שלי, הוא ניסה להצביע אותי לשכנע 'טב'...
אמא שלי (רגישה שכמותה) ניסתה לעצור אותו, כדי שלא אתעצבן
אמרתי לה: "אמא זה בסדר, את לא מבינה שאני מוצא כאן הזדמנות הפוכה לשכנע אותו להצביע לנעם?"
לפי מה שכותב מרדכי כאן
-דרכי 'נעם' - אקטואליה וחדשות
בכלל לא בטוח שהם ירוצו עד הסוף.
אם אתם מתעניינים מה היה בסוף הדיון, אמרתי לאבא שלי ש"לעת עתה" אני מצביע לנועם.
ביום הבחירות הוא מוזמן לדבר איתי שוב...
שאם לקראת הבחירות יהיה להם בסקרים פחות ממנדט, הם לא ירוצו.
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
