וידוי.
איך שראיתי שמצטטים שירים של דביר ה׳ יקום דמו, ישר חשבתי אם יצטטו אותי גם אחרי שאני ימות
ואז מהר חישבתי מה כתבתי בזמן האחרון ואם אני מתה ממש עכשיו, אם זה יהיה ממש פאדיחה שיקראו אותי, ואם נגיד אמרתי איזה משפט כפירה ממש לפני, וזה יהיה פאדיחה.
ואז חשבתי שזה ממש מפחיד לכתוב. ועוד לפרסם. ועוד לאנשים שמכירים אותי כבר.
ושאני כבר ממש לא אנונימית ושאני חייבת לצאת מפה כבר ולהפסיק לכתוב. ואם אני מתה לא לפרסם מפה דברים שלי.
ואז חשבתי לעצמי למה בחורה נורמאלית בת 19 חושבת על מה יקראו אחרי שהיא תמות ולמה זה בכלל מעסיק אותה ולמה היא חושבת על מוות עכשיו. היא בכלל אמורה לחשוב על טיולים ונהרות ונערים
אז מה קורה פה?
וחשבתי לעצמי שמשהו קורה לבחורה הזאת. והיא כבר חייבת לעשות משהו עם עצמה. וכואב לה הלב. שוב. וכואב לי שכואב לה ואנחנו אחד.
משוגעת.
והיא גם אמורה בכלל לחשוב על הלימודים שלה שנה הבאה ולהתרגש, אבל אמור זה שם של דג. ושמעתי אחת שאמרה שאמור זה שם של אכזבה ואני חושבת שאמור זה שם של כישלון.
אז היא אמורה. אז מה?!
עכשיו היא עסוקה בלמדוד דופק. וחום. ולהחזיק את הבטן, כאילו שהיא בת 70.
אז אלוקים הטוב יעזור לה ושהיא תהיה בת 70 היא תרגיש כמו בת 19. למרות שהחיים האלה לא פיירים ומי יודע מה ילד יום.
ואני הולכת לי ברחובות העיר. וחם לי. ואני רואה ציור של גיטרה כמו שלי, רק בכתום. והוא מהמם. וזה בכלל פסטיבל של אומנות וכיף לי ללכת כאן. ואני משלמת ולוקחת הביתה ותולה. ומדליקה שירים ומשתוללת קצת
ונהיה לי טוב.
ואני מתחילה לחשוב שאולי יהיה טוב.
ושאנרגיות חיוביות זה תמיד עדיף. כי אם כבר לחיות בסרט, אז שזה יהיה סרט טוב ושיהיו חלומות נעימים.
לילה טוב.
איך שראיתי שמצטטים שירים של דביר ה׳ יקום דמו, ישר חשבתי אם יצטטו אותי גם אחרי שאני ימות
ואז מהר חישבתי מה כתבתי בזמן האחרון ואם אני מתה ממש עכשיו, אם זה יהיה ממש פאדיחה שיקראו אותי, ואם נגיד אמרתי איזה משפט כפירה ממש לפני, וזה יהיה פאדיחה.
ואז חשבתי שזה ממש מפחיד לכתוב. ועוד לפרסם. ועוד לאנשים שמכירים אותי כבר.
ושאני כבר ממש לא אנונימית ושאני חייבת לצאת מפה כבר ולהפסיק לכתוב. ואם אני מתה לא לפרסם מפה דברים שלי.
ואז חשבתי לעצמי למה בחורה נורמאלית בת 19 חושבת על מה יקראו אחרי שהיא תמות ולמה זה בכלל מעסיק אותה ולמה היא חושבת על מוות עכשיו. היא בכלל אמורה לחשוב על טיולים ונהרות ונערים
אז מה קורה פה?
וחשבתי לעצמי שמשהו קורה לבחורה הזאת. והיא כבר חייבת לעשות משהו עם עצמה. וכואב לה הלב. שוב. וכואב לי שכואב לה ואנחנו אחד.
משוגעת.
והיא גם אמורה בכלל לחשוב על הלימודים שלה שנה הבאה ולהתרגש, אבל אמור זה שם של דג. ושמעתי אחת שאמרה שאמור זה שם של אכזבה ואני חושבת שאמור זה שם של כישלון.
אז היא אמורה. אז מה?!
עכשיו היא עסוקה בלמדוד דופק. וחום. ולהחזיק את הבטן, כאילו שהיא בת 70.
אז אלוקים הטוב יעזור לה ושהיא תהיה בת 70 היא תרגיש כמו בת 19. למרות שהחיים האלה לא פיירים ומי יודע מה ילד יום.
ואני הולכת לי ברחובות העיר. וחם לי. ואני רואה ציור של גיטרה כמו שלי, רק בכתום. והוא מהמם. וזה בכלל פסטיבל של אומנות וכיף לי ללכת כאן. ואני משלמת ולוקחת הביתה ותולה. ומדליקה שירים ומשתוללת קצת
ונהיה לי טוב.
ואני מתחילה לחשוב שאולי יהיה טוב.
ושאנרגיות חיוביות זה תמיד עדיף. כי אם כבר לחיות בסרט, אז שזה יהיה סרט טוב ושיהיו חלומות נעימים.
לילה טוב.
