[קרו אור ראשונה/אנוכי]הדלת נטרקה. ברגע זה ממש היא עמדה על מפלס ביתה.
בודדה ועצובה.
היא התקדמה צעד צעד לעבר הרחוב שהיה שומם וחשוך,
מזל שכמה מפנסי הרחוב דלקו.
היא ירדה במורד הרחוב, חושבת על מה שקרה לפני כמה רגעים
בביתה, בו הותירה את הוריה מזועזעי פנים והמומים.
"הם לא מבינים אותי" היא רצתה לזעוק "פשוט לא מבינים אותי"
היא בעטה באבן שבלטה מן המדרכה.
נשבר לה. והשאלה הקבועה לא איחרה לבוא.
אותה שאלה שתמיד נשארה לה ללא מענה, בלומה באוויר הצח.
"למה? למה זה קורה לי?"
הרוח נשבה בעדינות על פניה, רוח רעה.
לאחר מספר רגעים היא הגיעה לפינת הרחוב.
היא פנתה שמאלה לכיוון היער שבו תוכל להיות לבד,
להיות לבד ולחשוב.
הדממה שררה באוויר, לא נראתה דמות או נשמעה נפש חיה.
היא רק שמעה את פסיעות רגליה שנעות לאורך השביל שהזכיר לה "הינה אני פה, הולכת לבדי".
היא הגיעה לגדר המקיפה את היער ונכנסה דרך הפרצה הקבועה שלה.
היער היה שומם. אין אדם, שום נפש חיה.
יש רק שקט,דממה.
זו רק היא. היא לבד. לבד מול עצמה.
היא חשה את משב הרוח החזק שבא להזכיר לה "את טועה, את לא לבד".
היא ישבה על החול, נשענה על העץ בגבה, והביטה לשמיים. הדמעות לא איחרו לבוא.
הם באו. באו בשצף...
היא לא פחדה. היא לא רעדה. היא לא כעסה.
היא רצתה רק לבכות. ובכתה..
היא בכתה על החיים. היא בכתה למה הכל קשה ולמה הכל אינו מובן- ודווקא לה.
הבכי גבר. "אבאאאא" צעקה מכאב.
ברגע שכל כך קשה, ברגע של ייאוש, ברגע שהכל שחור היא פשוט צעקה.
צעקה שם אחד, שם אחד בעל משמעות עמוקה. 'אבא'.
ברגע זה היא הביטה בעץ אשר מולה, בענפיו, עליו.
והרגישה שגם להם עצוב, שגם להם כואב
היא הרגישה איך החול הופך להיות קר.
עכשיו לילה, הכל חשוך. דממה.
היא ניגבה את דמעותיה וקמה מן החול.
די! היא רוצה להבין, היא רוצה לדעת.
אבל היא הכי רוצה- להתקרב. להתקרב אל אבא.
לשניה של ממש היא הרגישה שלווה שהתחילה מפנים.
היא הניחה את ידה על ליבה קרוב קרוב.
היא החליטה- היא חוזרת, חוזרת הביתה.
אך לפני זה היא תחזור, לאבא.
היא כ"כ רצתה את זה אך לא ידעה איך.
היא לא דיברה. היא החליטה להתחבר לשקט ולהאזין לדממה.
היא נשמה נשימה עמוקה, נשימה עוצמתית, וניקתה את ראשה ממחשבות מטרידות ופסיביות.
היא פשוט רצתה לדבר עם אבא להסביר לו שהיא מתגעגעת, להסביר לו שקשה לה.
היא פשוט רצתה לדבר עם ה', לפרוק את כל אשר על ליבה ממש כמו לחברה
או יותר נכון להגיד- ממש כמו אל אבא.
קרוב קרוב.
פתאום החיוך בא. חיוך של תקווה.
היא חייכה..
השעה הייתה כמה דקות לפני הזריחה.
היא החליטה. היא משנה כיוון. היא הולכת להתקרב. לחזור.
הפעם היא צחקקה צחקוק קטן, זה עשה לה טוב על הנשמה, היא הרגישה איך ליבה מתמלא ממש. מחדש.
היא הקשיבה לקולה הפנימי.
היא רצתה להתחבר למקום ההוויה.
קרני האור התחילו כבר לבצבץ.
מוריה לא הפסיקה להביט בהן, הם היו כל כך חמות, כל כך מבשרות טוב, השמש העגולה עולה ועולה. כמה היא שמחה, כמה היא מקרינה.
כל יום מחדש. כל יום של ממש.
אחרי הלילה העצוב היא הבינה שעכשיו בוקר ויש לה הזדמנות, הזדמנות ביחד עם קרני האור הראשונות.
היא פרשה את ידיה לשמיים,
"תודה אבא, תודה על שהוצאת אותי מן החושך אל האור,
תודה על שהראת לי שאתה כל הזמן פה. איתי.
ועוד תודה- תודה על קרן האור הראשונה..."
ב"הצלחה.
למה כ"כ משעמם פה?????
או לשטו"ל
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הספר:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com
אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.
אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.
אולי די כבר?!
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הסיפור:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com
האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?
בדיוק כמו בחיים האזרחיים
הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.
ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר
אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא
ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.
הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.
בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf
יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.
כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות
אשמח לתגובות....
אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"
הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות
לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)
מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון
על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.
אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.
אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411
תודה
לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)
מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון
על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.
אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.
אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411
תודה
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הסיפור:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
