איך את יכולה לקרוא לאמא שרוצה לתת לבת שלה אוכל בריא אמא רעה?

אמא שרוצה שהתינוקת לא תשרוט את עצמה היא אמא רעה?

ה ישמוווווווור

חס ושלום!

את אמא מדהימה מדהימה

בזמנו כשהיינו זוג צעיר היה לי את אותו הדבר עם חמי שהיה מפנק מאד ובעלי לא אמר לו כלום, אחרי כמה שנים (!! ) אזרתי אומץ ויום אחד אמרתי לו שזה ממש מפריע לי, זה מאד לא בריא, וחשוב לי שהוא יגביל. ואני חייבת לומר שהוא קיבל את זה מאד יפה. זה לא שינה את הכל אבל בהחלט שיפר את המצב. אם יש לך קשר טוב עם חמותך מציעה לך לדבר איתה על הנושא

יתכן שבעלך לא מדבר על זה איתם כי הוא יודע שאין סיכוי לשנות את דעתם?

בכל מקרה להציב כללים של קינוחים רק אחרי אוכל, טלוויזיה רק עד שעה זו וזו זה , ככה זה אצלינו זה לגמרי לגיטימי אבל דורש ממך מאמץ לא פשוט

אם זה שלוש ימים פעם בשנה, אז עזבי את זה. שתאכל שלוש ימים שטויות

אם זה כל חודש זה כבר יותר בעייתי

חיבוק גדול

את אמא מהממת!

אהובה , את ורק את יודעת את הטוב לילדים שלך . 
ב"הצלחה 

ואולי בגלל זה אומרים שאין כמו אמא בעולם ...... אמא זה אמא.
אבל במצב שלך , פשוט תהיי שלמה עם עצמך , אנחנו תומכות בך , ובע"ה גם בעלך . 
ואת אומרת שזה האופי של בעלך , זה לא נגדך זה פשוט האופי שלו ... אולי ככה תתרככי .. ? בטוחה שבתוך ליבו הוא מבין אותך אולי קשה לו לדבר להורים שלו בקשיחות ועזות.

ואם שואלים למה, להגיד במפורש: נגיע יותר אם אקבל תחושה שמכבדים את הסמכות ההורית שלי. כל זמן שזה לא קורה, לצערנו בעייתי בשבילנו להגיע

כשאמא מבקשת לא לשים לילדה משהו בצלחת, וסבתא מתעלמת ושמה - זה סכסוך. וזה באמת חבל מאוד. מקווה שיתעשתו במהרה, וכל הצדדים ירוויחו.

שאם זה משהו חד-פעמי זה באמת לא כזה סיפור, וההתייחסות שכתבתי היא למצב שזה יחס קבוע שהיא מקבלת אצל סבתא. האם מההודעה שלה הצטייר לך שזה לא היחס הקבוע? טוב נו, תחליט הכותבת. מה אנחנו יודעות.

אה, ואני מסכימה שלא מחנכים את סבתא, וזו לא כוונתי. כוונתי לא להגיע הרבה למי שעושה אותך שקופה, בגלל הנזק העכשווי והמיידי שזה גורם לך. ולילדה. אם סבתא 'תתחנך' מזה באמת אין לי מושג וזה לא בשליטתי.

חולקת בתוקף על מה שכתבת שככה מלמדים כיבוד הורים ומבוגרים. הכי לא הייתי רוצה שהבת תלמד ממני שאם מישהו שם עליה פס היא צריכה להעלים עין. זה ממש העיקר בעיניי כאן.

ולגבי הנזק מממתקים ומטלוויזיה (שבעיניי הוא לא העיקר כאן בסיפור, אבל גם הוא קיים, עדיין) - אז ברור שלכל אמא זה השיקול שלה מה המחיר והתועלת ואיפה עובר הגבול. ממתקים? כשרות? לקחת את הבת לנסיעה בלי אישור הורים (נדמה לי שאת עצמך התייחסת לדבר כזה בשרשור אחר אתמול)? ותשמעי, זה ממש לגיטימי שלאמא אחרת הגבול הזה עובר במקום שונה מאיפה שעובר אצלך. כל אחת ומערכת השיקולים שלה. אני כתבתי כאן מלכתחילה רק מה אני הייתי עושה (ולא 'ככה תעשי!'), בידיעה ברורה שלא כולן כמוני וזה בסדר גמור. רק כדי שהכותבת תרגיש בנוח עם היא כן כמוני. שתדע שגם זה לגיטימי.

את מביאה דוגמאות אחרות ואומרת דברים שלא אמרתי

שיח צריך להיות, וטוב שיהיה. ולא צריך לפחד לבקש דברים. אבל חלק מזה זה לדעת לבקש , בצורה מכובדת, ושיח זה אומר שהצד השני יכול לא להסכים איתך ואת תצטרכי להתמודד עם זה

וכן, מי שלומד הלכות כיבוד הורים מבין שלהורים יש עליונות בשיח הזה. אכן. לא קל, לא כיף, לא פשוט. זה ההלכה, ממתי היא פשוטה לקיום?

הלכות כיבוד הורים זה לא פשוט

ובכלל לא נכנסת לקטע של הנכדים, ברור שהם צריכים להקשיב להורים לפני הסבים. 

אבל זה לא הנושא פה.

הנושא פה איך אני מול אמא שלי\שלו. 

אפשר לבחור לא לבוא

אפשר לנהל איתה דיוןמכובד על זה (לא לפני הילדים)

אבל לגמרי אם ביקשתי משהו מאמא שלי והיא לא מסכימה, אני צריכה לקבל את זה.

מותר לי לעשות עם זה מה שאני רוצה, ואני אחשוב איך לעשות דברים נכון ובצורה מכבדת מולה

אבל בשום מקום אין לי אפשרות לומר לה- את חייבת לעשות מה שאני רוצה כי אני מחליטה פה. (אלא אם כן זה מסכן את הילד כמובן)

ואני לא דנה בכלל איך להתמודד במצבים מאתגרים כאלו, זה באמת לא פשוט

אני הגבתי למישהי שאמרה שהבת שלה תלמד מזה שמותר למישהו לשים עליה פס

ולזה אני מתנגדת נחרצות!!!!

כשהבת שלי תראה- והיא רואה= שאמא עושה אצלי בבית דברים שאני לא אוהבת, שאמא שלי נותנת לה ממתקים אפילו שאני לא מרשה ממתקים לפני האוכל, ואני אומרת אמא בבקשה שיחכו הם עוד לא אכלו, והיא אומרת אבל אני סבתא שלהם עד שאני באה אני רוצה לתת שוקולד. ואני אומרת לילדות שלי - תאכלו, אם סבתא נתנה לכם והיא רוצה שתאכלו עכשיו אז תאכלו

אז נראה לך שהילדות שלי לומדות שמותר למישהו לשים עלי פס??? לא ולא! 

הן לומדות שאני מכבדת את אמא שלי, שאני מבטלת את רצוני בפני רצונה. שככה מתנהגים להורים.

וזה בעיני הדבר הכי הכי הכי חשוב

עצוב לי שמישהי בכלל חושבת שהתנהגות כזו מלמדת ילדות שמותר למישהו לשים פס עליהן.

לא. התנהגות הפוכה, כזו שאומרת - אמא תפסיקי לתת לילדות מה שאני לא מרשה! ילדות תביאו לי עכשיו את השוקולד הזה - אמא, אם תמשיכי לתת בניגוד לרצוני אני אקח להן\אזרוק את זה\לא ארשה לך לבוא יותר

שה' ישמור ויציל לאיפה התנהגות כזו תביא את הילדות האלו בעוד כמה שנים

אחר כך אנשים לא מבינים למה הילדים שלהם חצופים ועזי פנים אליהם, פשוט הם למדו את זה מהם...

כמו שאנחנו מתנהגים ומדברים להורים שלנו ככה יתנהגו אלינוף וזה בכלל בלי קשר אפילו למצוות כיבוד הורים. זה סתם חינוך

אם סבתא מבקשת לא לדרוך על השטיח בנעליים, והאמא בכל זאת דורכת (או גרוע מזה - מעודדת את הבת לדרוך) - זה נקרא לשים פס על סבתא.

אם סבתא אומרת 'אל תחסלו את הפשטידה, צריך אותה גם לארוחה הבאה', ואמא נותנת לילדה עוד פרוסה שמנה - זה נקרא לשים פס על סבתא.

אם סבתא מבקשת מאמא "אל תיקחי את הבת שלי לקולנוע", ואמא בכל זאת מזמינה את גיסתה בת העשרה להצטרף אליה - זה נקרא לשים פס על סבתא.

כל הדברים האלה הם גרועים ביותר, וכמובן שגם דוגמה שלילית לילדה.

אני לגמרי לא בעד לשים פס על סבתא, וזה לא מה שהצעתי.

הצעתי לצמצם קשר, ומאחורי זה אני בהחלט עומדת, והמסר שהילדה תלמד כאן הוא נכון בעיניי.

אם זה יופנה גם כלפיי בהמשך? נראה לי שזה תלוי בעיקר בי, ואם אזכור תמיד להתנהג לילדה שלי כמו בן אדם. מקווה מאוד שכן...

אני לגמרי בעד שהילדה תלמד לצפות ליחס נאות גם מקרובים וגם מרחוקים. גם מבעלה לעתיד וגם מעובר אורח ברחוב. גם מהבוסית וגם ממני. וגם מסבתא. לא מזדהה עם החלוקה שעשית ו"לדבר על סבתא כמישהי מהרחוב". מה פתאום מישהי מהרחוב? גם מהאנשים החשובים בחיינו יש ציפייה שלא יזלזלו בנו.

ושוב אני אתייחס גם למה שאני מסכימה איתך במאה אחוז. כתבת: "בכיבוד הורים הולכים לפי התורה והליכותיה ולא לפי מה שבא ומתחשק ומעצבן". חותמת על זה. תבדקי ותראי שמה שכתבתי לא סותר הלכות כיבוד הורים. מותר לילד לצמצם קשר עם הורה כשהקשר פוגע בו. תשאלי רב אם את לא מאמינה...

וזה בכלל לא קשור רק למה שמסכן חיים או סותר חוקי תורה. גם אם אבא שלי דורש שאלמד מתמטיקה ואני מעדיפה פיזיקה, אין לי חיוב לשמוע בקולו. זו ההלכה.

סליחה אם קיבלת הרגשה שאני מתייחסת אלייך כפראיירית. חס וחלילה. אני מאוד מעריכה אותך ואת דרכך. דעתי היא שזו לא ההלכה הפשוטה, ומותר לכותבת לבחור אחרת.

זו לא אחת מהדוגמאות שנתי, אז מוזר לי שכתבת לי על זה לא להשוות.

כן רמזתי למצב שסבתא לוקחת את הבת לסיבוב קניות בלי אישור של אמא. לא סכנת חיים או משהו. האם זה עדיין בגבול הדברים שתקבלי מתוך תפיסה של כיבוד הורים (או מקסימום תשאלי אם היא מוכנה לא לקחת אותה עכשיו, ותשאירי לה אפשרות לסרב)? ממקום אחר שכתבת התרשמתי שזה לא יהיה מקובל עלייך, אבל אולי שגיתי. ואולי אני בכלל מבלבלת אותך אם אחרת. כך או כך - בעיניי לגיטימי שאצל כל הורה הגבול עובר במקום אחר.

"בכלל מילדה בת שמונה לא מבקשים כלום. רק מאמא שלה. הכל צריך לעבור דרך האמא לאיפה היא הולכת ומתי"

אז מבחינתך צריך לעבור דרך אמא לאן היא הולכת, אפילו שזו לא סכנת חיים - מבחינת הורים אחרים יש דברים אחרים שצריכים לעבור דרכם, אפילו שהם לא סכנת חיים. זה חלק מהזכות והחובה של הורים - לקבוע מה קריטי שיעבור דרכם ומה לא.

בכלל לא מתווכחת על העובדה שעקרונית האמא קובעת על הילדים שלה

בוודאי

והיא קובעת אם לתת ממתקים

בוודאי

והסבתא צריכה להקשיב לרצונות של האמא

בוודאי שכל זה נכון, וזה המצב הרצוי.

אבל, לא תמיד המצוי

ואני דיברתי מה קורה במצב שבאותו רגע הדברים האלו קורים

מה אני אעשה לפני ואחרי, שאני אדבר עם אמא שלי לפני שנגיע או אחרי שנעזוב, או לבוא פחות וכו. זה לא הנקודה

הנקודה שלי היתה שבאותו רגע-  כשהאמא מבקשת לא לתת לילדה ציפס והסבתא בכל זאת נותנת, מה התגובה של האמא. ואני מדברת פה על סבתא נורמלית ולא כל מיני דוגמאות הזויות שהעלו פה תוך כדי השיח. אלא סבתא נורמלית ואוהבת בעיקרון,אבל שלא מצליחה לכבד את גבולות האמא. 

אז באותו רגע בשום פנים ואופן אני לא חושבת שהתנהגות נכונה היא שהאמא תאמר לסבתא- תפסיקי, אני לא אבוא יותר, אמרתי לך לא לתת וכו. ואפילו לא ניכנס לקטע ההלכתי של לסתור את דברי האם\אב

זו התנהגות שמלמדת את הילדה שלי שמותר וצריך לומר לאמא לא רוצה ולהתעצבן ולכעוס עליה אם היא לא עושה מה שהבת שלה אומרת לה

וזה קו אדום מבחינתי. ככה לא מתנהגים

יש את מה שאני חושבת שנכון שהסבתא תעשה

יש את מה שאני חושבת שנכון שאמא\אבא ידברו, יעשו, יפעלו יחשבו מה מתאים להם ויוציאו לפועל

ויש את מה שקורה בזמן אמת, את המצב שבו יש בת-אמא-סבתא ואיך האמא מראה לבת שלה שמתאים להתנהג להורים. וכשאני מורידה את הראש בפני הרצונות (המאד בלתי הגיונים לפעמים) של אמא שלי וההתנהגות שלה אני מראה לבת שלי שאמא היא אמא. קודם כל לפני הכל ואחרי הכל. היא אמא. ויש צורה לדבר אליה וצורה להתנהג אליה ואני מחויבת בכבודה ולא היא בכבודי.

וככה הבת שלי תלמד להתנהג.

ובכל מצב לא הייתי מגדירה מצב שאמא שלי עשתה משהו בניגוד לרצוני כ"סכסוך". אפשר לדבר לחשוב לתקשר לצמצם ועוד. לומר שברגע שאמא שלי שמה על הצלחת של הילדה שלי משהו שלא רציתי היא התחילה סכסוך זה גישה ממש בעייתית בעיני (בלשון המעטה)

מקווה שכוונתי ברורה יותר כעת

אה, לגבי להגיע פחות, אכן גם אני כתבתי שאם זה משהו יום יומי אני מבינה את הבעייתיות שבענין אבל בהודעה אחרת לגמרי הסברתי את דעתי על החסר בסבתא וסבא כשבוחרים להגיע פחות. וזה כבר נושא אחר

אולי בכלל לא הבנתי נכון את מה שכתבת מלכתחילה, מצטערת אם פירשתי לא נכון.

כי אכן אני מסכימה איתך שזה לא במקום להגיד לסבתא אמירות בנוסח שכתבת. לכן רק כתבתי לצמצם ביקורים (אם זה היחס על בסיס קבוע), לא כתבתי להתווכח.

וטוב שהסברת על הרצוי בעינייך ועל המצוי. עוזר לי להבין אותך יותר. ושוב - להבין שאנחנו יותר קרובות בעמדותינו משחשבתי.

בכל זאת קצת מחלוקת נשארה, כי המצב הזה שבו אני ביקשתי לא לתת לילדה עוד צ'יפס והיא כן נתנה לה - בעיניי הוא בלתי קביל בעליל (כלומר - לא מצב שאני אגיד לעצמי יש את הרצוי ויש את המצוי), ובעינייך כנראה שפחות מזה.

וזה בסדר שנישאר במחלוקת... אבל מסקרנות גמורה וניסיון להבין אותך יותר טוב, אשמח לשמוע מה דעתך בסיטואציה קצת אחרת - בואי נגיד שלא מדובר בילדה גדולה ובממתקים, אלא בתינוקת ובמטרנה. נגיד שהתינוקת שלך בוכה, וסבתא אומרת "אני מכינה לה בקבוק" (יש אצלה מטרנה קבוע בשביל נכדה אחרת, נניח), ואת אומרת "בבקשה אל תיתני לה בקבוק, חשובה לנו הנקה בלעדית", והיא בכל זאת נותנת לה ("החלב שלך לא מספיק לה"). האם בסיטואציה הזאת כן תסכימי איתי שזה בלתי קביל בעליל?

ואני מעריכה את התגובה שלך, אבל רק מהשורה האחרונה ברור לי שלא זכית ככל הנראה לקשר אמיתי ומיוחד עם סבא וסבתא. בהחלט צריך ורצוי במצבים מסוימים שיתערבו בלי ההורים, אם סבא וסבתא לא יעזרו לילד שמבקש שיעזרו לו בלי ידיעת ההורים אז בדכ האלטרנטיבה זה שהילד ילך למישהו אחר ושלא תדעי מצרות מי זה יהיה.

ושבירת המילה של ההורים זה בגלל שהם מתעקשים לשים את המילה שלהם. אם יאפשרו חופשיות לסבא וסבתא לא יצטרכו לשבור להם מילה.

אני הייתי ועודני שמנמנה

וגם טיפולי שיניים עברתי לרוב

ולא הייתי מוותרת על גרם אחד או חור אחד עבור סבתא שלי. לעולמי עולמים ולעד.

בואי נסכם את זה שלדעתי, אם יש סבא וסבתא אוהבים קרובים ומשקיעים , לשים להם אולטימטומים ולהרוס את הקשר בגלל טלויזיה(מותאמת גיל מן הסתם, לא סיפורים הזויים) או ממתקים זה חבל מאד מאד מאד. וגורם יותר נזק מתועלת

קשר עם סבא וסבתא טובים הוא דבר יקר מאד (ואם הם לא טובים זה כבר סיפור אחר אבל לא על זה אני מדברת)

ולשבור מילה של ההורים זה גם תלוי בהורים ובאיזה מילה הם שמים.

אני באמת ממש במחשבות עם עצמי...

בעלי אמר לי שאמא שלו גם בכתה לו אחכ בטלפון ושהיא ממש משתדלת לא להתערב לי

והיא נעלבה שהתפרצתי עליה....

אני כבר בוכה בעצמי מכל הסיטואציה..ממש לא מה שהתכוונתי.מרגישה מרשעת..ואני מתביישת לדבר איתה על זה.
היא באמת סבתא מקסימה!! וככ אוהבת ונותנת גם רגשי וגם טכני. 

בשבוע הבא אנחנו נהיה איתם כל השבוע בנופש. צפוף צפוף..ואין מצב להבריז או לבוא לחלק מהזמן. הם ממש מצפים לזה.ואני לא יודעת איפה לשים את עצמי.

באותו זמן, דודות שלי שאני קרובה אליהן ולא התראינו המון זמן יהיו במרחק דקה נסיעה מאיפה שנהיה וממש ציפיתי להיות איתם גם קצת. וברור שיהיה לי יותר נוח להניק בנחת על ספה בצימר עם מזגן מאשר בשטח עם סינר שמבשל את שתינו מתחתיו.
 

בעלי ביקש שאני לא ירצה כל הזמן ללכת להיות איתם.

ולי כבר אין כוח..מרגישה שכל הזמן מנסה לרצות את ההורים שלו (שזה מהמם, כן?) ולא ממש אכפת לו איפה אני בתוך הסיטואציה (פחות מהמם בעיני). וחודשיים אחרי לידה זה כבר מספיק זמן לחזור לתפקוד רגיל.

אין לי כוחות. לאריזה, לנסיעה הארוכה, לעמוד מול ההורים, לנסות להשתלב בשיחה עם כל השאר, לרוץ אחרי הקטנה ולדאוג שלא תלך למים/שתאכל/שתישן..

בא לי להיכנס למיטה לשבוע. אני מרגישה מותקפת מכל כיוון.

ולא סיימתי את כל העבודות ללימודים. שה' יעזור לי גם אין לי זמן לשבת עליהן..

לכל מי שרשמה על סכסוכים וניתוקי קשרים- הלכתן רחוק..זו ממש לא המציאות. פשוט מצב מעצבן וזהו...

1. נובה טי פעם אחת ופעמיים גיינפיקס

2. הנובה טי עשה כתמים כמה ימים לפני הוסת הגיינפיקס לא. חוץ מזה דימום רגיל עם שניהם

3. בהתחלה כן, וקיבלתי היתר גורף לבדוק מינימום בדיקות. הפסק יום ראשון ואחרון. כשראיתי שהכל בסדר אז כן בדקתי יותר

4. כן ולא.

כן כי זה מנע הריון

לא כי זה עשה לי בעיות גינקולוגיות אחרות ומסתבר שכנראה התקנים לא יושבים אצלי טוב..

1. ג'ניפיקס

2. התקנתי אחרי לידה, כשהווסת חזרה האריך- כיומיים שלושה הכתמות לפני ועוד יום עד להפסק.

3. הרבה הכתמות, הקלות בשבעה נקיים

4.סהכ כן במיוחד שהייתי ללא ווסת מס' חודשים, אבל ברגע שהגיעה היה מבאס בגלל הנ''ל 

1. נובה טי

2. הכביד במחזורים הראשונים אחרי ההתקנה, וקצת גרם להכתמות לפני הוסת בוסתות הראשונות. אחר כך היה די רגיל. ייתכן שהזמן להיטהר התארך ביום. לא בטוחה שזה קשור להתקן.

3. רק בהתחלה ואז באמת קיבלתי פסיקה מיוחדת אבל תוך פעמיים-שלוש זה הסתדר.

4. כן!

1. מונה ליזה

2, האריך את הווסת ביום בערך והכביד את הדימום

3. אין דימומים בין ווסתיים ב''ה

4. במניעה הכי טובה שניסיתי

אני מאוהבת במחזור החודשי. זה משפיע פלאים על החשק;)

זה לא הורג לי את הספונטניות - מה שקרה עם הדיאפרגמה.

בקיצור

מבחינתי זאת המניעה הנבחרת

וניסיתי- גלולות הנקה, דיאפרגמה, שקפים ונרות

1. מונה ליזה

2. לא

3. לא היו דימומים בין וסתיים.

4. מרוצה מאד. שגר ושכח.

1. נובה טי

2. בהתחלה כן, מחזורין ארוכים יותר( האריך לי מ3 ימים ל5 ימים) וגם דימום כבד יותר אבל אחרי 4 חודשי הסתגלות הגוף שלי חזר לעצמו

3.היו ממש מעט, בהתחלה בהסתגלות קיבלתי היתר לבדוק רק הפסק, יום ראשון ויון אחרון

4. ממליצה מאוד. הייתי עם ההתקן תקוםה ארוכה מאוד וזה באמת שגר ושכח. מניעה מעולה בלי כל הבאלגן לש ההורמונים

בהצלחה

נובה טי

כן

כן. עם ליווי הלכתי צמוד הצלחתי לא להיאסר רוב הזמן

כן,עד שנהייתה לי דלקת באגן ונאלצתי להוציא, לא החזיק הרבה לצערי, 7 חודשים

1. כנראה נובה טי, לא בטוחה

2. כן וכן. גם וסתות יותר כואבים יחסית

3. נראה לי שלא

4. הייתי מאוד מרוצה. מבחינתי היה הכי חשוב ללא הורמונים.

2. לא

3. מעט כתמים לפני

4. כן, עד שנכנסתי להריון עם ההתקן, חצי שנה אחרי שהתקנתי אותו! אז בדיעבד ממש לא מרוצה..

יצא לי לכתוב על זה כנה פעמים בשרשורים שונים

1. שמתי מירנה - דימומים לא פוסקים וכבדים כחודש ומשהו. ישמע יוזר אבל הרגשתי פיזית משהו זז לי בבטן .התייאשתי והוצאתי.

2. התקן נובה טי- גרם לי לדלקת חמורה באגן וברחם . לקחתי פעמיים טיפול משולב של אנטיביוטיקה בהפרש של כמה חודשים אחד מהשני . כמובן שזה גרם לבלגן רציני בגוף ובקיבה וזה גרם לי להקאות ושלשולים.

הרופאה המצליצה שכדי להפטר מהדלקת,צריך להכנס להריון. וזה מה שעשיתי...

בסוף זה עשה פעולה הפוכה ההתקן הזה 🤣מודה על הילד הזה אבל תכלס הגיע בזמן שלא הייתי בנויה נפשית... בקיצור

לא מתאים לכל אחת ....לרגישות שבינינו.

3. כל הזמן אומרים לשים תחתונים כהים .. קצת קשה לי עם זה

מה,אם יש דם אז מתעלמים ממנו כאילו לא ראיתי ?

ההתקן הזה ממש דפק אותי כי יש לי עד היום כל מני מכאובים טרום ובים וסתיים שלא היו לפני.

לגבי הדלקת שזה עלול לגרום, זה כתוב במפורש כתופעת לוואי לא שכיחה בעלון . שימו לב.

בהצלחה 

גם אני נהייתי עם כל מיני כאבים והרגשות מוזרות במהלך החודש

אולי סוג של דלקת כרונית (כמובן לקחתי אנטיביוטיקה לטיפול אבל כנראה זה לא ממגר לגמרי)

לא יודעת

התייאשתי לבינתיים מהתקנים

אם תבינו את המשמעות

להכניס גוף זר לרחם

כדי שיגרום לסוג של "דלקת פעילה או לא פעילה"

וכך ימנע הריון. .. נשמע לי מזוכיזם

וזה באמת מתסכל

כי נשים דתיות אין להן ממש פתרון אחר ...

הלוואי שיהיה משהו כבר שמונע 100 אחוז בלי הורמונים וכשר הלכתית

שמתי מונה ליזה

הרגשתי כאבי בטן לעיתים קרובות

עשה דימומים והכתמות כל.הזמן

אחרי חודשיים התייאשתי והוצאתי

1. נובה טי

2. בהחלט

3. בהתחלה לא, בשלב מסוים כן. אבל אני לא יודעת אם זה קשור דווקא להתקן או לזריקות הרזיה שלקחתי במקביל. קיבלתי היתר לבדוק 3 פעמים, ראשון אמצע ושביעי.

4. היה ממש מעצבן לקבל כל חודש, וגם אז, הווסת היתה מאוד מאסיבית וארוכה. אבל אחרי 10 שנים של הריונות הנקות וגלולות סופסוף נהיה לי חשק נורמלי, מה שמשפיע עליי לטובה גם בהריון הנוכחי. אז בסוף זה שווה את זה. 

1. מונה ליזה

2. ממש בקטנה

3. כן, להפחית בדיקות

4. כן. חוץ מאשר בתקופות עם הרבה כתמים 

1. נובה טי

2. כן, אבל ככל שהחודשים עברו זה היה פחות משמעותי. בהתחלה היה איזור ה8 ולפעמים אפילו 9 ימים, ואחרי כמה חודשים (לא יותר מדי) היה סביב ה5-6 ימים

3. ב"ה לא היו

4. מאוד! המניעה שהכי אהבתי. הרגשתי שאני מחוברת לגוף שלי וזה נתן לי המון

1.נובה טי כבר פעם שלישית,אז יש נסיון יש מה להשוות בין הפעמים

2.פעמים קודמות האריך ביום יומיים,הפעם לא תמיד הרבה פעמים יכולה לעשות הפסק ביום הרבעי.

3.בקודמים היו המון התמים בין ווסתיים השתדלתי להתנהל איתם נכון,רוב הפעמים הכתם היה דווקא ביום האחרון של ה7 נקיים,וזה היה באסה ממש.

הפעם אין שום דבר ממש.

זה כן גורם לי לכאבי תופת לפני המחזור ותוך כדי.וגם בקןדמים זה גרם לי לכאבים

4.אף פעם לא הייתי מרוצה משום מניעה אבל זה היה הכי פחות גרוע.עם גלולות נכנסתי להריון,והתופעות לוואי של ההורמונים הוציאו אותי מדעתי.

דבר נוסף אף פעם לא חיפשתי דווקא מומחה הלכתי למי שהיה פנוי באותו זמן.כולם היו בסדר.

1.נובה טי

2.כן וכן

3.קיבלתי פסיקה לעשות את המינימום בדיקות וללבוש שחור בשבעת נקיים. אחרי החודש הראשון לרב לא היה כתמים וכו'

4. מצד אחד ההורמונים היו קשים לי ממש מצד שני פה בלי הורמונים זה האריך לי את המחזור ל7-8 ימים וגם קיצר ל27 ימים שזה היה קשוח לי

היה דימום כבד מאוד וממש כאב לי כל ווסת ( לא יודעת אם קשור כי הוצאתי בווסת וב"ה נכנסתי להריון מיד אחרי )

אני שוקלת לעשות התקן הורמונלי אבל לדעתי אם זה לא היה הולך כן הייתי חוזרת לזה

מקווה שעזרתי 

1. התקן מונה ליזה

2. האריך את הוסת, אבל דווקא היה פחות כבד

3. היו דימומים רק בחודשיים הראשונים, והתקנתי כשהייתי טהורה אחרי לידה אז לא הייתה בעיה עם 7 נקיים

4. הייתי מרוצה מזה שלא הכנסתי לי הורמונים

מונה ליזה, היה מעולה כל עוד לא קיבלתי מחזור בגלל ההנקה. מהרגע שקיבלתי היה סיוט.

האריך מאוד. הכביד מאוד וגרם לי להיות ממש חלשה למרות שההמוגלובין היה תקין.

היו כתמים לפני ואחרי מחזור. היו הקלות לשבעה נקיים אבל לא תמיד זה עזר... וגם ההקלות היו אחרי אכזבות רבות. טבילה שנדחתה בשבוע בגלל בדיקה לא טובה ביום השביעי וכדו..

בגלל כל הכתמים לקחתי פרימולט נור כדי להאריך מעט את הזמן טהרה.  

והתחרפנתי מהכל.

הוצאתי את ההתקן ועברתי לגלולות..

אז ממש לא הייתי מרוצה.  

1. שמתי מונה-ליזה

2. כן וכן

3. היו קצת הכתמות לפני המחזור, לא אחרי.

4. היה זוועה. המחזורים הפכו לבלתי אפשריים, כי חוץ מדימום ארוך-ארוך הם לוו במיגרנות וכאבי מחזור ששיתקו אותי יומיים שלושה כל חודש. ויצא שהיינו מותרים בערך עשרה ימים בחודש.

אח''כ עברתי למירנה וקיבלתי את חיי בחזרה.

זה מה שהרופאה המליצה לי...
2. המעיט דימום ביומיים הראשונים ואז פרץ של דימום ליום אחד- סיוט. וזהו
3. כן יש לי בין וסתיים אבל אצלי זה גם קשור לצוואר רחם רגיש, בהחלט יש לי פסיקות מיוחדות בגלל מצבי.
4. לא מרוצה, הייתי מעדיפה להימנע מגוף זר בגוף
אבל אין לי ברירה ואין לי משהו אחר. מרוצה כי אני לא בהריון ב"ה ותכלס מרגישה רגיל ומתנהגת רגיל כאילו אין לי כלום.

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

כולל קמח מצה וכו'

לי זה עושה כאב בטן נוראי כל שנה

אני פשוט לא יכולה לעכל את המאכל הזה

וכל מה שעשוי ממנו (עוגיות, עוגות, בלינצ'עס, קרקרים)

זה פשוט נהיה גוש בקיבה וגורם לכאבי בטן

אני חושבת שזה מהמצות. אחר כל השתדלתי לא לאכול מצות, חוץ ממה שחיבים

והתינוק היה רגוע. גם אנחנו לא אןכלים קטניות  מצאתי מה לאכול. 

אוכלים דגים עם הרבה ירקות.

אפשר להקפיץ חזה עוף עם כרובית.

קציצות בשר עם רוטב וקינואה

בבוקר חביתה עם גבנצ וירקות.

תנסי מצות שיבולת שועל זה קצת יותר שפוי.

מרק עוף עם ירקות

עוד קצת וזה נגמר

אני לא אוכלת מצות מחוץ לליל הסדר והסעודות כי זה עושה מלא כאבי בטן.

מתמלאים מעופות, דגים, בשרים עם ירקות חיים/אפויים/מבושלים וכמובן הרבה תפוחי אדמה. לא לשכוח לשתות הרבה מים. שקדים ואגוזים זה גם משביע. שייקים של פירות בין לבין.

ואיך בא לי להראות את זה לכל הטוענים בתוקף (ובתוכם רופאים) שהאוכל לא עובר בחלב אם ולהתנזר מחלבי וכו' זה מיתוס 🥴 

חיבוק לקטני!! מקווה שירגיש יותר טוב בקרוב!

כולל רופאי גסטרו.

רופא התווכח איתי שהשילשולים של הבן שלי זה דבר נפוץ בגיל ולא קשור לאוכל שאני אוכלת. בפועל היתה מובהקות מוחלטת בין המאכלים הבעייתיים לו (לקח לנו זמן לעלות עליהם) לבין השילשולים. ברגע שגילנו את הכל לא היה שילשול אפילו פעם אחת! למרות שהיה במעון וזה גיל שילדים נדבקים הרבה אחד מהשני.

לפני כמה זמן הייתי איתו אצל רופא גסטרו אחר, אמרתי לו מה היה לו כתינוק, מיד כתב את זה בהיסטוריה הרפואית עם השם המקצועי. רופא שמכיר ומבין. 

חלבונים וירקות יחד

ולא לערבב עם מצה בכלל חוץ מסעודות שבת-חג מאוד יכול להקל על העיכול לאכול קודם מצה לסיים ואז לאכול ירקות ובסוף חלבון

או לאכול מצה עם ירקות בלבד גם אפשרות

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט

חבל לקחת סיכונים מיותרים

אתמול טיילנו ליד הבית וכשהיתה אזעקה רצנו לבניין סמוך

קצת קשה גם עם תינוקת שצריך לסחוב....

מהמם ושקט

קחו בחשבון ששומעים אזעקות הירדן

בארץ היו אזעקות בערד

וכל ירדן הפעילה סירנה....

הם כנראה לא ממקדים לאזור 

אם אתם אוהבים מסלול קצת מאתגר

אז יש את תלכיד פיראן

אנחנו עשינו מסלול מעגלי

התחלנו בבאח נחל/פלס

ירדנו לואדי

טיפסנו לחווה של אורי

וחזרנו דרך הכביש לרכבים

הכל פורח ומקסים

בני הארבע- חמש כבר צעדו הכל לבד

עם קטנים

יש שם סולמות בקיר שצריך לטפס עליהם וזה מפחיד עם קטנים

לא אוהבת פקקים

אבל עכשיו הכבישים פנויים

אז לקחתי את הילד לחוף

תרפיה בחול

קצת טבל רגלים

אסף צדפים

היה כיף

ולא היו אזעקות

לא בדרך ולא בים

בא לי גם....!!!

איזה חוף?
מקום רגוע בכללי?

איזורי העוטף שקטים יחסית.

לקחנו את הילדים לפארקים.

נהנו מאד.

מחר על האש עם המשפחה

שלישי אולי איזו חווה לשעתיים בבוקר.

הילדים מאוד נהנו

אחכ נכנסנו ליישוב ושיחקנו בגינות 

מזג אויר מעולה

ולא היו אזעקות

איזה טוב שיצאנו מהבית קצת

המצב בבית כבר הגיע לחרום 🙃

לא משהו מיוחד,

הכי חשוב שקרוב למרכז מסחרי עם ממ"ד

הילדים נהנו עד השמים וגם אנחנו

אם יוש רלוונטי לכם

היינו אתמול עם כל המשפחה המורחבת והיה מדהים!

בקושי יש שם אזעקות ויש שם מיגונית קרוב

מסלול שכונת אביעד

והאנשים שם ממש חמודים! היה מעניין לשמוע על המקום ולדבר איתם...

ואם לא אפשרי(בהרבה מקרים זה רחוק מידי)

להמשיך לנסוע ולא לעצור בצד בדרכים מסוכנות בטחונית.

כמעט אפס אזעקות.....

אז זה קצת מצחיק לומר לא לנסוע דווקא לשם.

אם כבר הדרך היא מסוכנת באיזור כביש 6, או כבישי המרכז...

כן קובעים אבל עם חברים/ משפחה לעל האש בטבע/ בבית

השנה לא יצא לפועל, הן בגלל המלחמה והן בגלל שאני נאלצת לעבוד בחול המועד ולמי יש כח לארח אחרי יום עבודה

אבל לא מוותרת על להוציא את הילדים מהבית

אתמול היינו בחוץ בפארק, היום כנראה אקח אותם לחוף לשחק בחול

לא כמו חול המועד רגיל, אבל יותרטוב מלהיתקע בבית

את ה"על האש" עשיתי להם אתמול בבית בנינג'ה

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...

אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...

ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

שהקושי נובע מכל מיני דברים.

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

שהניפוץ חלום הוא החלק הכואב מבחינתך. שעוד לא השלמת עם זה שחמותך היא לא מה שחלמת.... כי סך הכל ממה שכתוב פה נשמע שהיא בנאדם טוב והכל, רק לא מה שחלמת עליו. אם תשלימי עם זה, אולי יהיה לך יותר קל.

ועוד משהו, יכול להיות שאת מעריכה אנשים לפי האינטליגנציה שלהם? ראיתי שהרבה פעמים לאנשים אינטליגנטים קשה להעריך אנשים שהם לא. אולי כדאי להתמקד בזה, למצוא את הדברים הטובים שיש בה (ובטוח יש אם היא גידלה את בעלך) ולמצוא מה בה ראוי להערכה.

חלק מהקושי שלי זה שהשכל מבין אבל הוא לא מצליח להשליט על הרגש...

אני חושבת אבל שזה באמת ערבוב של כמה דברים יחד. כלומר זה לא רק הניפוץ חלום. זה גם דברים שהיא עושה שלא קשורים לקשר שלנו.

לדוגמא, אני מגיעה מבית שמקפידים על ההלכה, וזה ממש חלק ממני באופן מובהק.

ב"ה בעלי הוא גם ככה וזה חשוב לו.

ההורים שלו, פחות. בלשון המעטה.

לכאורה זה בכלל לא קשור אליי! עבודת ה' שלהם ומה אני נדחפת.

אבל כשאני מתארחת, זה כן משמעותי.

כי יש דברים כל כך קריטיים בכשרות למשל שאין לה כח או שזה לא משנה בעיניה.

ואז זה כן משפיע עליי. אם זה לא היה משפחה בחיים לא הייתי אוכלת אצלם. ב ח י י ם.

פעם אחת שהיינו אצלם אז היא הוציאה עוגת שמרים. ואז שניה לפני שאכלנו היא זרקה שאחותה הכינה... אחותה לא שומרת שבת בכלל!! לא שומרת כשרות!! רק לא אוכלת בשר וחלב ביחד. מה נסגר שהיא הגישה את זה?!?!

עכשיו ברור שיש דברים שלא קשורים אליי בכלל אבל בגלל המנטליות שממנה אני מגיעה, קשה לי להעריך אותה.

אני מעריכה את זה שהיא משתדלת מאוד שיהיה קשר טוב בין הילדים. שהיא משתדלת להתעניין. שהיא סבתא אוהבת לנכדים.

אבל לצערי אני לא מצליחה שהדברים האלה יהיו הדומיננטיים בלב... השלילי גובר על החיובי

וואוו...

חיבוק לך.

אם זה ינחם - אני אוהבת מאוד את חמתי, וגם היא לא בקטע של מזגן ולא בקטע של דאודורנט לדעתי😵‍💫

אבל יש לה אחלה אוכל והיא נקייה באוכל ולא מעניין אותי מה היא עושה עם הכביסה שלה האמת

למזלי בעלי שם לה תנאי שאם היא רוצה שנגיע שתדליק אותו ותוודא שהוא גם עובד (היו כמה חודשים שהיה מקולקל והיא מבחינתה הוא לא חסר לה וסבלתי נורא. סבלנו האמת, ואני עוד לא ישנה שם ולא מחבקת אותה או מתקרבת יותר מדי,רק בחגים שמביאה לה מתנה)

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.

ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו

אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

מתמודדת עם משהו מאוד דומה. צריך לדעת לעצמינו קודם כל שזה באמת לא מקרה קלאסי וההתמודדות לא פשוטה! אישית הפסקנו להגיע לשבתות.

ובקשתי בפירוש בלי חיבוקים. אני ממש נמנעת. מנסה להיות נחמדה ולעזור מרחוק בהרבה מורכבויות שיש במשפחה.

משתפת אותך בכנות שזה היה תהליך של כמה שנים להבין שאנחנו ממש בסדר ויש כאן מורכבות אמיתית שלא מאפשרת את הקרבה שדמיינתי, אלא מצריכה מסירות מסוג אחר.

מגעיל אצלם נורא. ממש הדוגמאות שהבאת. כשאנחנו מגיעים אנחנו שוטפים רצפה ומבינים שהפעם האחרונה שהיא נשטפה היתה פעם שעברה שהגענו. (ולא מגיעים הרבה כאמור) בקיצור..... חיבוק מבין ומזדהה. את גיבורה ואלופה שככה מתאמצת ומכבדת ונזהרת בכבודם.

הרבה

אני שומעת ממה שאת כותבת שאת קצת דומה לי

מרגישה רגשות קשים, אבל הראש רציונלי ופרופורציונאלי, ולא "מאשר" את הרגשות.

והפער הזה קשה מאד, הוא גורם לנו להרגיש משוגעות, כח למה אני יודעת א ומרגישה ב, אני לא רוצה להרגיש ב. זה לא הגיוני להרגיש ככה, זה לא פיר להרגיש ככה.

אז אני כאן כדי לומר לך שאני מבינה, ומשהו שלמדתי זה שאין רגשות "רעים", רגשות נועדו שירגישו אותם. מותר וכדאי לשבת בתוכם, כן, גם אם זה לא נעים.

וכמו שאת בתור אמא מדהימה שמתקפת את הרגשות של הילדים שלך כמו שכתבת, תהיי קצת אמא לילדה שבתוכך ותתקפי גם את הרגשות שלה.

ואת יכולה לכתוב מכתב לחמותך, שלעולם לא תשלחי,  והוא יהיה קשה וכואב ואחכ תזרקי אותו. ואת יכולה גם לכתוב מכתב לעצמך - החמות העתידית,  שבו תספרי לעצמך איזה חמות את הולכת להיות

ומחזק...

תודה רבה רבה!!

מרגישה שאת מבינה בול. ואיזה רעיון מקסים לכתוב לעצמי איזו חמות אהיה... זה ממש לנתב את המחשבות למשהו חיובי ובונה.

מעריכה מאוד!!

 משחרר את הצורך לפרוק, עצם הכתיבה היא הפריקה.

קרה לי שכתבתי דברים בפורום ועצם הכתיבה כבר הקלה עלי, שלא הזדקקתי לתגובות בכלל

ויש לי מחברת שאני כותבת דברים, בכלל תובנות מחשבות,ף לעשות לעצמי סדר בראש. שמחה שבעלי לא יכול לקרוא את הכתב שלי חחח

להגיע פחות לשבת שלימה

ויותר לבקר מידי םעם