למקום שבו אין אף אחד שהכיר אותה, ואין בנות בוכות, ושקט דממה ליד בית עם דלת פתוחה והמון אנשים על כיסאות נמוכים.
תתנו לי לברוח
למקום שבו החיים ימשיכו כרגיל, בלי כיסא ריק בכיתה, והמון מועקה.
אין לי אוויר אז תתנו לי לברוח
תתנו לי להכחיש
תתנו לי לסתום אוזניים לכל הרעש מסביב, לכל הדממה הזועקת הזאת.
תתנו לי לברוח מהכאב האיום ההוא, שלא יתפוס אותי שוב ויקרע אותי וישבור וירסק. תתנו לי לברוח מההבנה
מההכלה
תתנו לי לברוח כדי לדחות את הבשורה, שלא תכנס בזרימת הדם. שלא תחלחל בוורידים ישר אל הלב
תתנו לי להיות חלשה ולברוח
לא לעמוד בפני המציאות
כי הכאב הזה הוא לא הזדמנות להרפא, הוא לא נורמאלי
וקשה לקבור חברות, אחת אחרי השנייה
אחת אחרי השנייה
אחת
אחרי
השנייה