המייל האדוםהמייל האדוםחיפוש
פורום נוער וגיל ההתבגרות

בהנהלת: חצילוש
מכתב פתיחה
לא נשכח ולא נסלח לעולם!!ב...
זה כ"כ...מכעייייס!!ואחת עם חצאית
עצוב כ"כ.רזה ויפה
בס"ד
לחזור לזה שוב..
יחיו הפרובוקציות...אוסנת
עם כל הכבוד וההערכה שיש לי למנורה חזני, שהיא באמת אישה נחמדת מהכרות אישית -
לדעתי הסרטים האלה חסרים עומק.
חסרים אמונה.
זאת אותה הסתכלות -
"המדינה הרגה את התוכי של הבן שלי, אז אני לא חברה שלה"...
"ה' לא עשה מה שרציתי, ואבא שלי מת - אז אני ברוגז. דתל"שית"..
 
|מחכה שמישהו יתקוף אותי|
לשרותך תמיד....קוגל ירושלמי
תגידי אסנת-
נפלת על הראש?

את יודעת, יצא לי הרבה פעמים לשמוע דברים בקשר להתנתקות-
"נמאס כבר מגוש קטיף..." (חברות שלי)

"שיקבלו ת'פיצויים וישבו בשקט..." (מישי מהיישוב)


ו...
כן.
אני מבינה.
גמלי לפעמים זה קצת "נמאס".
זה נראה לי מוזר שהמאבק של כולם הוא אותו הדבר.
שישר שאומרים "גוש קטיף" נזכרים בצבע כתום.

אבל בתור אחת שבגיל 8 וחצי עברה לגוש קטיף יחד עם המשפחה, עברה איכשהוא את המחסום,
וגרה עם המשפחה בבית- חדר עם משפחה גדולה נוספת בנצר חזני,
שרדה בחום המעיק של הקיץ, בלי שום מאוורר או משהו דומה, שגרשו אותה מהבית, כמו כולם,
שבכתה כמו כולם למרות שלא בדיוק הבינה למה,
שהסיעו אותה באוטובוס בלי שתוכל להיפרד מהילדים שהכירה שם,
(ושיהייה ברור- אין לי שום קרובים בגוש קטיף.)

התוצאות של הגירוש עדיין כאן.
לא לכולם יש עבודה.
לא לכולם יש בית.
והדבר הכי נורא-
כל הרוצחים מעזה רוקדים עכשיו בבית "שלי",
ומטנפים את הים הכי יפה והכי נקי בארץ.




יש מי שיאמר שנפלתי על הראש...אוסנת
אבל זה לא יותר מהתחמקות ממחשבה רצינית.
 
נכון, זה מאוד עצוב וכואב.
אבל מכאן ועד לזרוק הכל לפח?
נכון, זרקו אותי מהבית ולא מצאו לי בית אחר. זוועה.
אבל בגלל זה המדינה היא לא אתחלתא דגאולה?
 
זה פשוט לא קשור...!
זאת הסתכלות ילדותית על החיים.
מגיע לי - לא קיבלתי - אני ברוגז.
וכן, יש פה חוסר באמונה. באמונה בעמ"י.
לדקלם "ארץ ישראל שייכת לעם ישראל", ולחשוב בסתר הלב ש"אנחנו עם ישראל האמיתיים".
 
זה מאוד קל להתחבר לרגשות הכעס אחרי הגירוש, אבל להסתכל במבט אמוני-כללי זאת גדולה. ואנחנו צריכים לשאוף להיות אנשים גדולים.
הבנתי אותך יותר עכשיו.אוסנת
אני לא שמאלנית.
אני נגד הגירוש.
אבל אני חושבת שהעיקר פה, זה לא שזרקו אותי מהבית -
אלא שעזבנו חבל ארץ.
 
למה עזבנו?
כי העם לא רצה אותו.
למה העם לא רצה?
כי העם לא מבין בחשיבות ארץ ישראל.
 
יש לנו שני דברים לעשות עכשיו:
א. לכעוס ולהתעצבן, לעשות ברוגז עם המדינה ולהגיד על אנשים מהעם שהם 'רשעים'.
ב. להתחבר למבט הכללי, ללמוד ולהבין - שיש פה מהלך אחד גדול של שיבת עם ישראל לארצו, וגם זה חלק מתוכנית ארוכת טווח אלוקית. זה לא דבר שאפשר ללמד במסר אחד...
אבל מסקנה מעשית: צריך להלחם על העם עכשיו. זה מה שיציל את הארץ (וגם הצלת העם זה ערך גדול בפני עצמו).
לצערי אני לא יכול לקפוץ עליךשלומי20104
כי אני מסכים איתך לגמרי
אפילו שיש בי כעס על מספר אנשים מצומצם שכבר רובם לא אנשים משפיעים שהם כן צריכים לתת את הדין באופן אישי.
אבל ברור שאני ילך לצבא בשמחה(מחרתיים)
וישים דגל בשמחה.
ויגיד תפילה לשלום המדינה בשמחה.
די כבר עם המהלכים שלכם.יהודי מרמ"ג
איך מכל הדבר הזה המדינה תהיה מתוקנת?
כרגע זה רק מקלקל אותה.
ככה שהתאוריה של ה"תהליכים"
מופרכת!!!
כנראה שפיספסתי את הקטעקוגל ירושלמי
שבו היא אומרת שבגלל הגירוש צריך לזרוק את הכל, שהמדינה היא לא 
ראשית צמיחת גאולתנו, שאסור להתגייס לצה"ל וכו'.

כשאני רואה את הסרטים על גוש קטיף,
אני לא מחפשת עומק.
אני לא מחפשת גדולה.
אני פשוט רוצה להבין למה אני כ"כ כועסת.

נראה לי מוזר שאתם מחפשים לבדוק אם אנשי גוש קטיף "גדולים" או לא.
חוץ מזה-
לכי תראי כמה המגורשים לא זרקו את את המדינה לפח.
אם כבר-
אנחנו זרקנו אותם.

האם נכון לתת לכעס להשתלט?אוסנת
האם נכון לתת לרגש להשתלט על השכל?
אני מוכנה לקבל שאני קיצונית, ושאני לא יכולה לסבול את חוסר העומק והמחשבה-אין-מחשבה פשוטה.
אז אני מקבלת שאנשים כועסים, ושלא מוכנים לתלות דגל... ומקווים ששנה הבאה הם כן יהיו מסוגלים.
אבל לא להפוך את זה לברוגז.
כי זה מה שמטופש.
 
אני מחפשת להתמודד.
אני מחפשת לצמוח מתוך משבר.
לא לכעוס, להתעצבן, ללכת.
זאת בדיוק התנהגות ילדותית...
 
הסרט הזה מרתיח אותי, כי אין בו מחשבה כלשהיא על דרך חדשה. אלא סתם, הוצאת עצבים. ו"אני אעשה מה שבא לי, כי הרב גינזבורג אמר משהו על קליפה".
ועוד כל הדוסים רצים לראות אותו, כי היא 'משלנו'...
 
תגידי אנחנו מדברות על הסרט הזה ספציפית?קוגל ירושלמי
כי לא ממש התעמקתי בו... בלשון המעטה
על הסרט, ועל ההשקפה שמאחוריו.אוסנת
יש לי הרגשה שאנחנו מסכימות...
 
האם הגלל הגירוש אנחנו צריכים להפסיק להאמין במדינה?
ממשיכה-קוגל ירושלמי
זה שהיה ראש ממשלה אדיוט אחד שהחליט לעשות שלום עם הרוצחים,
זה שאלפי שוטרים וחיילים אטמו את ליבם מול האמת,
זה שאמרו שידאגו לעקורים ושיקרו להם בפרצוף בלי להניד עפעף,

זה לא אומר שלא נתגייס לצבא.
זה לא אומר שלא נניף את דגל ישראל בגאווה.
זה לא אומר שנוותר על הלל ביום העצמאות.

אבל אני לא חושבת שהדעות של הגוש קטיפים צריכות להיות כמו שלנו.
זכותם לחשוב מה שהם רוצים.
הו, הסגירות המחשבתית...אוסנת
זה לא היה ראש ממשלה אחד.
זה לא היה עשרות אלפי שוטרים אטומים.
זה היה עם, שלא היה אכפת לו - ולכן הוא לא יצא לרחובות.
בל נטעה.
 
זכותם לחשוב מה שהם רוצים, זכותי לחשוב שאצל מספר מצומצם מאוד מאוד של מגורשים (זה באמת לא יותר מעשרים משפחות), ואצל עוד אנשים - יש דעה שטחית ותינוקית.
 
ומכיון שכאן זאת במה להבעת דעות ולבירור רעיונות, החלטתי להביע את דעתי.
אה, וירדתי על עצמי בנושא הסגירות... אוסנת
אוסנת, אני לא מבינה אותך.טימון!
[דרך אגב- אסנת לא כותבים בלי ו'?]
 
לדעתי, מנורה חזני בתור מגורשת בחרה להראות בסרט את מה שקרה בתקופת הגירוש, מנקודת המבט שלה באותו זמן.
באותו זמן היא כעסה, היא לא הבינה, היא רתחה על מה שהמדינה עושה.
וזה מה שהיא מראה בסרט.
 
נכון, דרך לראות מה יוצא לנו מכל התהליך הזה, לנסות לראות את הטוב ולדעת שאנחנו בכלל לא מבינים מה התמונה השלמה ולאיפה ואיך ה' מגלגל את הדברים.
 
אבל לדעתי אסור לך לשפוט אותה!! פשוט אסור!! את עברת את מה שהיא עברה?!
אפילו אם תגידי שאת מגורשת, כל אחד לקח את זה בצורה שונה לחלוטין.
זה מה שהיא הרגישה באותו זמן, היא לא יכלה [כמו רוב האנשים שגירשו אותם..] לראות את הטוב שיצמח מזה.
הסרט הזה מדגיש את הרגשות הכועסים והגואשים שלה.
מה רע בזה?
 
[עוד פעם- כתבתי הכל על מנורה חזני כפי מה שאני הבנתי מהסרט, יכול להיות שזה לא נכון. אבל התגובה שלי עדין רלוונטית כי זה יכול להיות כל אחד אחר מהמגורשים.]
 
חיכיתי לדעה הזאת...אוסנת
[אוסנת זה לא שמי האמיתי, וכן - אחרי בירור שערכו במיוחד בשבילי, אוסנת זה בלי ו']
 
יש גם מגורשים שחושבים אחרת.
אז אני לא ממש מקבלת את "את יודעת מה היא עברה?"...
יש דרכים שונות להתמודדות, ולדעתי הדרך שבה היא בחרה - לא נכונה.
אני חושבת שלא נכון לבחור בדרך עפ"י הרגש.
אז לא משנה מה היא עברה...
 
אמרתי, אני כן מוכנה לקבל שיש אנשים שקשה להם להניף דגל עכשיו. אבל הם יודעים שזה זמני, וסתם - כרגע קשה להם קצת.
אני לא עושה את זה, אני במקומם בטוח לא הייתי עושה את זה (וכן - אני יכולה להיות בטוחה על סמך ההכרות שלי עם עצמי) - אבל אני מקבלת שיש אנשים שונים ממני.
 
הבעיה הספציפית שיש לי עם הסרט, זה שהיא מפיצה דעות בלי שום ביסוס.
מעוררת אנשים לפי רגש בלבד.
כואב לך? תגידי: "זאת רק אני, תבינו אותי". אל תלכי למסעות הפצה ותלהיטי בסיסמאות ובסרטים מעוררי דמעות.
לא כך נכון לחיות.
איך אפשר להפיץ משהו לפי השכל?קוגל ירושלמי
רגע...

את לא חושבת שמבחינת השכל הגירוש היה עוול?
כי אני חשבתי שזה עוול מצד שניהם..

וזה בעצם העוול פה.

אפשר ואפשר.אוסנת
לא אמרתי לעשות לימוד מעמיק על גבי המסך, אלא לתת כיווני חשיבה שכליים.
סרט מעצם טבעו פורט על הרגש, אבל השאלה היא מה ההשקפה שמאחוריו.
 
זה עוול מצד השכל, בלי ספק.
אבל בסרט מוצגת ראיה מייאשת ורגשית.
אני רק מספרת לכם, ואני יכולה גם להרחיב אם נהיה ספציפיים יותר - שיש ראיה אמונית רחבה ומחזקת.
 
- זה לא סותר שהגירוש היה לא בסדר -
אוקיי... ומה בדיוק את רוצה שהיא תגיד בסרט?קוגל ירושלמי
שהגירוש לא היה בסדר מבחינה שכלית, כי מוותרים על חבל ארץ יפייפה,
בשביל השלום שלא יבוא, ולכן היה כדאי מצדינו להאבק על זה, 
אבל למרות שהמדינה ירקה לנו בפרצוף,
נמשיך לשרת אותה בגאווה, כי יש לנו ראייה אחרת על הדברים?  (ואני מסכימה עם כל מילה)
למרות שהתאמצתי, יצא לי לערב רגש בשכל.


לדעתי-
אין שום טעם להפריד בכוח את הרגש מהשכל.
אחרי הכל,
הם באים אחד אחרי השני.



וסתם, בלי שום כוונות אישיות, יש סרטים טובים יותר ממנו.
אני ממליצה ממש על "חלום קטיף"
זה הסרט שלה.אוסנת
אני יוצאת נגד הדעה והיאוש שבאים לידי ביטוי בסרט.
מעין: "לקחו לי, גנבו לי, אז אני אעשה להם דווקא"...
מותר לכעוס, באמת היה פה עוול - אבל לא לקדש את זה כדרך חיים.
 
מותר להרגיש (מלשון - להשתמש ברגש), אבל גם לדעת להשתמש בשכל.
בסרט, בגישה, בהשקפה (אם אפשר לקרוא לרגש "השקפה") - 'זורמים' עם הרגש, ושמים פס על לימוד ועומק.
לפני שמחליטים על דרך חיים, צריך להשתמש בשכל. בישרות.
 
אני לא מפרידה בין השכל לרגש ב כ ח.
אבל אולי זאת אני.
לא שללתי רגש, אני פשוט משתגעת מהרגשנות והרפיסות שבאים בצורה מוגזמת.
 
אולי עכשיו הבנת אותי...
הסרט של נצרים- מרגש כ''כ.להבת-כוח
עכשיו כאן הם הראו את המציאות שהייתה בפינוי.
בעיני סרט פשוט ומרגש מאוד.
(ניצ''לושון- אם מישהו יוכל להגיד לי מי שר את השיר האחרון "נחמו עמי" אני אשמח)
שווה צפייה ממש!
ראיתי אותו 4 פעמים..וכל פעם מחדש..ואחת עם חצאית
זה מצמרר!-Rעות-
בס"ד
 
ראיתי עכשיו...
 
וקרה דבר שעמד לי המנמון זמן בגרון..וסוספ השתחרר!
 
                                                 דמעות
.....זכוכית מגדלת
אני לא חושבת שבמצב שלהם הייתי כ''כ מסוגלת להתגבר על הרגש.
בעיקר על הכעס, ובד''כ כשיש כעס באה אחר כך נקמה.
ובמקרה הזה זה כל העניין של לא להתגייס וכל זה...
אולי זה לא נכון אבל כשאנשים כואבים ומיואשים הם לא ממש חושבים בהיגיון.
וחוץ מזה זה בהחלט לא כולם, אלא חלק מצומצם למדי.
 
סליחה אם חזרתי על דברים שאחרים אמרו...
אני רק שואלת, מה האידיאל.אוסנת
האידיאל הוא להכנע לרגש?
אוסנת! זהו נשברתי!!!נצח לנצח!!!
אין לי זמן.. אבל אני יפרט יותר מאוחר..
רק כמה שאלות לפני..
תגידי, את באמת חושבת שבכל תהליך הגרוש צריך להשכח הרגש????
את באמת מאמינה שרק עם שכל מתקדמים??
ממש לא!!!
רגש יש-- ואסור להתעלם ממנו!!
אוקי לא צריך לפעול רק על ידו..
אבל אידיאלים שלמים נבנו ע"י הרגש!
מה נראלך שהחלוצים לא נאבקו כ"כ קשה, כי היה להם רק שכל???
נשמה!
לא היתה קמה מדינה עם רק היה שכל!!
היה רגש, ועוד איך היה!!!
אנשים נאבקו כשהשכל הישר הראה אחרת מהתוצאות..
הרגש משחק תפקיד חשוב..
אסור להתעלם ממנו!!!
אסור להדחיק!!!
מותר להתלוננן לרטון לכאוב לבכות ה כ ל !!!!
צריך לזכור את השכל.. לא שאני אומרת לפעול רק ע"י הרגש..
כי אז נופלים..
 
אבל--
בסרט של מנורה חזני פעם ראשונה שהרגשתי איך תושבי חומש גם מהצד החילוני של הגירוש@!!!!!@@@!!!
אוקי..
אני ראיתי מלא סרטים גוש קטיף, גירושים וכו' אבל סרט כזה..
בונה שיחקה אותה.... ובגדול(!!)
אני באמת התחברתי לסיגנון, לרגש ולשכל..
יש גם שכל שם..
התבונני..
תחשבי על זה!!!
 
הצחקתני...אוסנת
מאוד...
[אני לא צוחקת ממך, ממש לא. רק על הסיטואציה...]
אני מאוד מאוד שכלית. מכאן נגזרת השקפתי והסתכלותי על העולם.
עד כאן הנושא ששמו "מיקום הרגשות בחייה של אוסנת". לא שייך לדיון ציבורי...
 
לא אמרתי להזניח את הרגש.
השקפה זה לימוד מעמיק של המציאות, ומתוכו נגזרות דרכי הפעולה.
ולכן, השקפה לא יכולה להיות רגשית. פשוט לא יכולה.
כאידיאל, כהשקפה - אין מקום ל"ברוגז" ולראיה שטחית של המציאות. יש מקום, אבל זה פספוס.
אם יש השקפה מסוימת, אבל המחזיקים בה אומרים שעדיין קשה להם רגשית דבר מסוים - אין לי בעיה. אני לא הייתי עושה את זה, אבל מקובל עלי.
מה שמעצבן אותי פה, זה שכל ההשקפה מבוססת על "לא בא לי עכשיו על הדגל". על עכשוויזם.
 
אני יודעת שאני קיצונית, אני לא מצפה מאנשים להיות כמוני. אני רק מראה את דעתי, לשם האיזון.
(ומשום מה, יש יותר לגיטימציה לדעות 'רגשיות' מאשר לדעות 'שכליות'. אולי כי זה מעורר מחשבה?).
מי רואה את העכשיו?יהודי מרמ"ג
אני מסתכל על העתיד ולא רואה איך יצא מזה טוב.
הרי, עשר שנים אחרי אוסלו, העם לא הבין שזה טעות. אז למה שהוא יבין עכשיו?
אני רואה את זה עכשיו.אוסנת
אני לא מצפה שעם ישראל ישתנה תוך שנה-שנתיים בגלל כמה טילים.
השינוי הוא עמוק יותר.
אנחנו מחזיקים בארץ כי היא שלנו, בגלל ה'. לא כי יש מלחמה...
ואת זה עמ"י צריך להבין.
 
חינוך זה לא דבר שקורה בן רגע, וילד מתבגר לא משתכנע בקלות...
ופה העם שלנו נמצא.
ואת זה עלינו לשנות.
אממ... בואו נעזוב שניה את הקשר לסרט, טוב?קוגל ירושלמי
אוקיי.. הנה:

רגש מול שכל. הצחקת אותי. לכן אני מגלה עם השנים שבעצם אין דבר כזה.
אין לנו במוח שתי קופסאות קטנות-
* שכל
* רגש
אין.
יש לנו מין קופסא אחת גדולה, שיש בה את שתיהן. והן מעורבבות יחד.
את יודעת-
היו מקרים מיוחדים- בשואה למשל-
שנטשו לכמה דקות,(שש שנים בערך) 
את הרגש. (לא שלנאצים היה שכל, אבל נניח).

אבל בשאר הזמן,
כשבנאדם מרגיש משהו, כשבנאדם עושה או חושב או כועס או מתפגר, הוא משתמש בשניהם.
מי גובר על מי-
בזה הוא כבר יכול לעבוד על עצמו. או שחוקי הטבע גורמים לכך וכך. לויודעת.
לא עשיתי על זה מחקר. (כל זה זו השערה).

כן, עד כמה שזה נשמע הזוי, גם בהתאהבות השכל פועל.
אגב-
לפעמים גם ה"שכל" שלנו ממש דפוק.

אני מאמינה שכל רגע שהאדם נושם, הוא משתמש בשכל וברגש יחד.
איפשר לנטרל רגש משכל, כמו שאיפשר לנדנד למוח שלנו שינעל את המחשבה ההיא וההיא
כי היא בעייתית מבחינתינו.

הסרט..
בואו לא נגיד שהיא השתמשה ברגש ולא בשכל, טוב?
נגיד שפשוט-
אני לא הסכמתי עם הנק' מבט שהיא ציינה.

את לגמרי צודקת.אוסנת
השכל והרגש פועלים שניהם, וצריך לאזן בינהם.
הרגש יכול להתפרץ במקרה חירום, אבל השכל צריך לכוון אותו.
באופן כללי - השכל צריך להנחות את הרגש, לנתב.
 
אם היתה נקודת שכל בסרט, היא היתה מאוד עמוקה ושולית. [רק המכתב הזה של הרב גינזבורג, שאולי אמור לפתוח פתח לבירור. אה, ומה שהרב דודקביץ' אמר - אבל זה לא קשור לפרט הספציפי שעליו אנחנו מדברים]
אני רואה את זה (ואין מצב שלא, זה פשוט האופי של היוצרת ואנשים כמוה) כבחירה בדבר שנוח לנו בו.
 
למה לא הסכמתי לנקודת המבט שלה?
כי היא רגשית. היא מהבטן.
 
וכן, יש מצבים קיצוניים של אנשים שיש להם 2 קופסאות נפרדות במוח. אל תאמיני.
לא הייתי מסוגל לראות, אז הפסקתי באמצע.יהודי מרמ"ג
הופ הופ!!נצח לנצח!!!
אוסנת- בכ"ז גם אם את שכלית זה לא אומר שזה אידיאל!!!
סבבה, מסכימה יש אנשים יותר ריגשיים ויש אנשים יותר שכליים
ואת מהסוג אנשים השני..
אבל, אם כל הכבוד המשפט הזה לא נכון!!
"מה שמעצבן אותי פה, זה שכל ההשקפה מבוססת על "לא בא לי עכשיו על הדגל". על עכשוויזם."
היא ממש לא מדברת על זה במשך כל הסרט..
כל הסרט היא מראה פן אחר.. שלא ראו אותו יותר מידי בגירוש..
את המאבק הפנימי של הישוב חומש..
את החילונים מול הדתיים..
את כל האידיאלים שנשאו..
איך אצל כל אחד.. זה נתפס.. בסוף.. ברגעים הכי קשים!
אני אומרת לך, באמת היא חידשה לי..
כן, בראש לי הגירוש= דתיים..
מה לעשות?!
ככה זה!
בגוש הדתיים היו המרכז, אוקי אני לא אומרת שבגוש כווולם היו דתיים אבל זאת היתה המעצמה..
ובחומש..
בישוב, הרוב חילונים!
אין כל קשר בכלל לרגש!!! היא מראה פה את המאבק בשלבים בצורה יפה..
זה מה שמיחוד בסרט..
יאללה רגש, שכל עזבי את זה בכייאת..
יופי, את יודעת לדבר על זה 4 שנים אחרי..
היא להזכירך עשתה תסרט ממש אחרי הגירוש..
ורגש היה במרוכז יותר מעכשיו..
 
מקווה שהובנתי..
יומעולה
 
 
 
נצח לנצח,אוסנת
לא אמרתי שאני זה אידיאל.
אבל את הדעה שיצגתי פה, אני דווקא כן חושבת שהיא אידיאלית.
שכל מוביל את הרגש.
 
את רואה את המאבק בין החילונים לדתיים... את רואה את העלילה שהיא מראה לך.
ואני רואה מסרים סמויים.
ואני רואה את מה שמוביל אותה, את מה שהיא מנסה להנחיל, את מה שהיא מכניסה לך לראש - כמו כל תקשורת.
את לא חייבת להאמין לי, אני פשוט יודעת על עצמי. אני מנתחת כל דבר, ולא יכולה לראות סרט בלי להכנס לראש שמאחוריו. זה מה שעשיתי פה, ועל זה אני מתרעמת.
 
לא הייתי פותחת את הדיון הזה, אם לא הייתי מכירה את ההשקפה ואת מנורה חזני עצמה.
חוץ מהשיחות שהיא מעבירה וש3 אחוזים מסכימות איתה... אני מכירה אותה במציאות.
וזה זה.
לפעמיים צריך..נצח לנצח!!!
לראות פשוט שטוח ולא לחפור על כל דבר..
תאכלס--- אני חוזקתי!
זה העיקר;)
זה תלוי באופי ובמחשבה.אוסנת
ואני מאוד בעד העמקה (מילה אחרת ל"חפירה").
אני >>>>מוריה(!)
בדיונים מחשבתיים וכמעט כל דבר שמדברים עליו..
העומק (אהבתי.. תמילה!) חשוב!!
רק ככה מתקדמים..
ואני בנדם מאוד עמוק..
מי שמכיר לא לצחוק!!! אני מגיעה לתובנות שלא חושבים עלים..
אבל לפעמים כנראה, אפשר להסתכל באופן מעט שיטחי--- ולהנות!!
 
ד"א-- גם לכם קורה שמרוב מחשבות כואב הראש??
אוווופס.. אני נצח לנצח!!!מוריה(!)אחרונה
כלומר שראיתי כבר יותר מידי סרטים.יהודי מרמ"ג
אם לא ראית את זה!נצח לנצח!!!
הייתי מאוד ממליצה לראות..
משו מיוחד
אני לא חדשההרהמורניק

למה כ"כ משעמם פה?????

כולם כבר התבגרו ועברו לצמ"עאיגנוטוס פברל

או לשטו"ל

לא ככה - נהיה יבש כי לא מצטרפים חדשים במקום אלוGini
שהתבגרו ועברו לפורומים של הגילאים היותר גדולים 
כולנו יבשים 🙁🙁Gini
וואלה!! אני גםההרהמורניק
אני חדשההודיה לה':)אחרונה
למה באמת
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הספר:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

את יכולה להפסיק להספיםנקדימון

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.


 

אולי די כבר?!

נשמע סיפור מענייןקעלעברימבאראחרונה
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

הנוער הדתי לאומי לאן הוא הולך בצבא ?אביגיל מלאך

האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?

הציבור הדתי לאומי - מגיע לכל היחידות והתפקידיםזמירות

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

..יהודי חסידיאחרונה

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

הפצות!!יהודי חסידי

ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.

 הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.

 

בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf

 

יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.

 

 

כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

 

אשמח לתגובות....

וואודומיה תהילה
מדהים!
קצת תמונות מהפעילותיהודי חסידי

וקצת תמונות מהאירוע בבניני האומהיהודי חסידי
סיפוריהודי חסידיאחרונה

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

 

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

מחפשים בני נוער לכתבהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

תודה  

כתבה לנוער על שמירת נגיעהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון 

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

 

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

 

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

 

תודה  

חיפוש קוראים לסיפור על נער מתבגר מאחורי מסך הברזלאורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 

אולי יעניין אותך