כמה שמדברים על גיל ההתבגרות

בהתחלה, הרבה פעמים, יש הרבה חיכוכים, כי הבניה העצמית גם היא מבולבלת, בלחץ כזה, (דיברתי על זה עם ראש הישיבה מספר פעמים, הוא אמר שהלחץ יכול לנבוע מכמה מקומות, אחת האפשרויות שאין תורת אבא להתרפק שאם יש שאלה אז לא יודעים וכו וכו) לאט לאט גם עבודת ד' נהיית יותר רגועה, יותר בנחת, וכך גם היחסים עם ההורים, הם מעכלים את זה, שאהיה אברך, שזה מה שטוב לי, הם משלימים עם זה.

הבעי'ה היא שמעצם טבעי אני כזאת...בתוך בני ישראל

דיברתי עם הרב, אמר לי עזות דקדושה, התחלתי לרעוד מפחד, איך, איך, זה כ"כ מנוגד לי, לומר לא עכשיו אני אברך, כן, אני אתפלל, לא, לא ככה, וכו, וזה הדבר הנכון לעשות אבל קשה ככ

האמת שנראה לי כתבתי פעם בפורוםדוס בדם

חברים שלי טוענים שהמשפט: "מה זה טקט" ממש מאפיין אותי,
אני עושה מה שנכון לא אכפת לי מכלום, אני אומר מה שנכון, לא מבין מה יש להיפגע, (כן כן צריך לעבוד על זה)
חבר שלי צחק עליי שאני טוב בלהציק לרבנים,
זה פשוט כי אני חוצפן, וואי השאלות ששאלתי רבנים,
שאלתי את הרם על חינוך שלום בית ועוד ועוד, והוא ממש לא כזה,
צחקו עלי שאני השגתי ממנו הכי הרבה יחס אישי בהיסטוריה.

אשריךבתוך בני ישראל

נו נו, הלוואי על כולנו לדעת כשצריך, הבעי'ה היא כשאין איזון, עכשיו, נכון שבסופו של דבר אני לא אמנע מתפילה או משהו כי ההורים שלי אמרו לא עכשיו, אבל ההתנגדות עצמה, קשה לי, זה כואב, הלוואי שהכל הי'ה פשוט מקובל

צוחקים עלי שאם גבר עושה לי שלום ברחוב, אז כנראה שאמרתי את שמו של מו"ר והוא הופיע, זא, יש עניין כזה שכל פעם שאני אומרת שהוא צפוי להגיע תוך פרק זמן מסוים (בין עשר שניות לחמש דקות, לרוב) הוא מופיע איכשהו, לפחות כך הי'ה באמצע השיחה שלי ביום העיון של החידון, או בדוכן, וכו, והרב מקפיד להקדים שלום, אז

עשית לי פלאשבקיםדוס בדם

|לא מגיב| המחאה שלך מחכה לך;) לילה טוב.בתוך בני ישראל

תודה, לילטדוס בדם

עלה שלכת

לפני שנה הייתי בטוחה שסיימתי את גיל ההתבגרות כבר לפני שנתיים, בגיל 13, הכל היה על מי מנוחות. הייתי בטוחה שאני יודעת מה אני מי אני וכו'

ואז הגיעה השנה
וטאק פתאום אין לי מושג מי אני
טאק אין לי מושג מה אני
טאק הורמונים