שבין מקדש הקניות, הלא הוא הקניון הגדול שמעולם לא אהבתי.
למקום שאותו אני לא אוהב קצת פחות, בית החולים בילינסון.
250 מטר בין שמחה עטופה בפלסטיק מצועצע ובכרטיסי אשראי מגוהצים, לבין הצד השני של הקיום (הכושל) האנושי שמלא בצפצופי מכונות ובצפצופי אינפוזיה.
ועכשיו מצאתי לי מקום בבית קפה. לא כי בא לי לשבת לדייט או עם חבר, פשוט כי צריך לאכול משהו. אם לא אוכלים אז מתים.
אני אבוא חשבון עם מצביעי נעם ווינטר על מה שהם מבשלים לנו.
אז הוא היה עובר
הוא קיבל כמעט 2.5 אחוז מהקולות
גם ככה הוא לא היה עובר.
ואני דווקא תומך שכל מפלגה תתמקד בעצמה ולא בחסרונות של המפלגות האחרות.
הוא קיבל רק 1.6 אחוזים.
יפה יפה. אבל לא בשבילי.
האמת היא שהוא היה ממלכתי
לפחות זה
חבל
פחד אלוהים להעיר לבני נוער.
שלא ידקרו אותי עם הסכינים שלהם.
מה עושים עם כל הבוטים הללו?
דווקא אני רוצה ללמוד מהתגובות של אנשים ברשת.
