ההורים שלי גרים באחד מהישובים בנימין לא מקום שנחשב למאוד מסוכן אבל כל נסיעה שלי לשם לפני אני ממש חווה חרדה מאוד גדולה לפני מהכיוון הביטחוני.. ברמה של חלומות מפחידים נורא עם תרחישים של פיגועים ואני מתעוררת ממש כמו בהתקף חרדה דופק מהיר יובש בפה וכו.. אבל זה בשליטה הכוונה שלא מרגיש לי שזה ברמה קיצונית. בנוסף כשנמצאת שם אז אני ממש לא ישנה מהפחד כל רשרוש קטן מקפיץ אותי ועכשיו שאני מניקה וקמה הרבה בלילה זה עוד יוצר נורא כי כל התעוררות מלווה בקושי עצום להירדם חזרה. לא דיברתי על זה עם ההורים אני לא בקשר שמרגיש לי קרוב ככה לדבר על משהו נורא אישי וגם כי היצה לי תקופה לא פשוטה איתם בעבר למרות שאני מאוד אוהבת אותם אם לא דיברתי עם אמא שלי יומיים ממש חסר לי. אני גם קצת מתביישת שמרגישה ככה כאילו לא גרתי שם יוצר מחצי חיים לפני שהתחתנתי.
כרגע מצמצמת נסיעות גם כי קשה לי נסיעות עם מס ילדים וגם החרדה הזו לא מעודדת אותי לנסוע. בעלי לא יודע מהפחד שלי כי הוא עצמו מאוד חושש מהנסיעות כי לא גדל בכלל באזור כזה. אז אני לא רוצה לספר לו שאני ככה פוחדת ולהגדיל אצלו את הפחד. הוא יודע ברמה כללית שאני חוששת גם אבל לא עד כמה זה תופס אותי חזק.
קשה לי נורא ומתלבטת אם לדבר על הנושא עם אמא שלי שתדע לפחות שיש את החשש הזה? ובכלל איך אפשר לנסוע ככה? אני חוזרת מהם מותשת אחרי שישי שבת ואם זה כמה ימים אז בכלל.. ואגב ביום אני הרבה פחות חרדה אני לגמרי בסדר עם להיות שם.. רק הלילות קשים נורא
כרגע מצמצמת נסיעות גם כי קשה לי נסיעות עם מס ילדים וגם החרדה הזו לא מעודדת אותי לנסוע. בעלי לא יודע מהפחד שלי כי הוא עצמו מאוד חושש מהנסיעות כי לא גדל בכלל באזור כזה. אז אני לא רוצה לספר לו שאני ככה פוחדת ולהגדיל אצלו את הפחד. הוא יודע ברמה כללית שאני חוששת גם אבל לא עד כמה זה תופס אותי חזק.
קשה לי נורא ומתלבטת אם לדבר על הנושא עם אמא שלי שתדע לפחות שיש את החשש הזה? ובכלל איך אפשר לנסוע ככה? אני חוזרת מהם מותשת אחרי שישי שבת ואם זה כמה ימים אז בכלל.. ואגב ביום אני הרבה פחות חרדה אני לגמרי בסדר עם להיות שם.. רק הלילות קשים נורא
בהצלחה!