מציק לי

אחרי שאני יושנת בצהריים תמיד יש לי תופעות לוואי שלא קורות לי כשאני יושנת בלילה
לדוג
אני נהיית ממש רגישה לרעש, כל רעש קטן מרגיש לי כאילו הוא פי כמה ממה שהוא באמת, ואני יכולה לשמוע רעשים יותר רחוקים שאני לא שומעת בדרכ כמו את השכנים לפרטי פרטים

עוד אחת-
אני מוצאת דמיון בין אנשים ממש לא קשורים.
אני יכולה לראות משהי ואז לראות בה מינימום כפילה של משהי אחרת, וכשאני מספרת את זה לאנשים הם לא מבינים בכלל מאיפה אני רואה דמיון

הסיוט שלי

1. אני חייבת להתקלח כשאני נכנסת הביתה אחרי העבודה או כל מקום אחר שהייתו בו
2. אני חייבת לשטוף ידיים עם סבון כשאני נכנסת הביתה גם אם זה בית של מישו אחר
3. אני מחייבת את מי שרוצה לנגוע בסירים או בי גם לשטוף ידיים עם סבון
4. אני כותבת יומן
5. אני נרדמת מהר בדכ אבל מתעוררת מאור...
6. אני מתכתבת כאן בפורמים 🙂

אני עושה מיאו כמו חתולה אמיתית,
אני בלח,
אני אוהב לשיר, סתם ככה באמצע החיים, כנל לגבי המיאו,
אני מוכשר בלהציק לרבנים, (הם אוהבים את זה)(אני מקווה)
אני נהנה לשאול שאלות שנשמעות כמו כפירה, ואז מבינים למה התכוונתי,
אני מחפש כפילויות לשון כמעט תמיד, כמעט בכל דבר,
כשאני רואה שלט "סכנה" אני אומר, מה זה? סכנה? (עם כף ללא דגש במלרע, (אהרון הגבר בסאנג'יי וקרייג,(אל תשאלו)))
אני יודע ל הפוך את הלשון לשני הצדדים,
לעשות איתה פרח
להרחיב ולהצר אותה כשהיא בחוץ
להפוך את השפה התחתונה ואז היא נראית כמו לשון ואז להוציא את הלשון, זה מבהיל, ואם היא נשארת בחוץ זה נראה כמו שפתיים,
להזיז את הנחריים
והאוזניים
להרים כל גבה בנפרד.
נראה לי שאעצור כאן בנתיים.
 

התחלתי לשים לב לדברים דוסים מדי בי..
לא נרדם הרבה בנסיעות (חוץ ממצבי קיצון)

לכיפה יש פס כזה, של תפירה, אני חייב שהוא יהיה תמיד בדיוק באמצע מאחורה, כמובן שמה שלא יודעים לא כואב, אבל...
אני נהנה לדבר מדוקדק, שוא נא דגשים, כל ה 
אה וק גרונית!

צחקתי בתחנה

אחרת יציק לי.

יש עוד מלא...

מרשימת מחירונים של קופת חולים ועד ניירות של מס הכנסה שלא קשורים אליי בכלל.

 

אחר כך שואלים אותי מאיפה אני יודע הכל...

או לפחות זוכרת איפה לחפש את זה.

 

אם כן - זה מועיל.

 

אם לא...

גם מתי ואיפה קראתי או מי אמר לי את זה.
זה משגע אנשים

קשה לעצבן אותי (כלפי חוץ לפחות)

1-לבכות מדברים הזויים (פעם חשבתי על הרב קוק ופרצתי בבכי או שאכלתי משהו שהזכיר לי בית. לא מובן העניין )

2- לנתח סיטואציות ולהתעמק בהם.

3- לשיר במסדרון של האולפנה- לרוב ביידיש

4- לרוץ ולרקוד סתם מרוב שמחה

5- להתבונן בחפצים ולחשוב כמו מה הם נראים

(פעם התעמקתי באיזה מנורה והגעתי למסקנה שהיא דומה לסטייק, עלה ואוזן המן)

6- לדמיין סיטואציות ושיחות עם אנשים.

7- אובססיה לכל מה שקשור לביינישים

8- להשקיע שעות בציור ובסוף לזרוק אותו

9-להיות ספרדיה מידי

10- להתבלח, לקשור כיסויי ראש ולשים מטפחות בבטן כאילו זה הריון.

11- להכנס למעיינות/ים כפי שאני ולהתייבש בשמש

12-לעמוד שעות מול מפת א"י ולנסות לזכור כמה שיותר מיקומים של ישובים בע"פ

13- לבהות במשך שעות באותו מקום ולהריץ מחשבות בראש

14-להתחיל 8 ספרים במקביל ובחיים לא לסיים אותם.

15-לרחף ולעשות דברים בנחת רוח יתירה

16-לדחות דברים בקטע קיצוני או לזרום בקטע קיצוני (הגשתי עבודה באיחור של חודשיים, לסגור איפה אני שנה הבאה חודש לפני, לדעת רק ביום שישי בצהריים איפה אני בשבת, ללמוד למבחן שעה לפני)

 

יש עוד המון- נסתפק בכך

לא יכולה לישון אם לא סיימתי את ההתכתבות בלילה טוב או את השיחת טלפון בביי.

קורא ולומד יותר מדי על המחתרות..

משגע אותי לראות דברים שמעוצבים עם פונטים בנאליים, בעיקר אריאל (שאומרים אותו arial ולא ariel)

כשאני רואה פרסומות אני מנסה להכנס לראש של הקופיריטר ולתת לו ציונים...

אני שומע המון פודקאסטים

ועוד... 😁

-לקום מוקדם

-כיף לי לקפל כביסה

-לא יכולה לראות אנשים סוגרים סוודר חצי.

-לא יכולה לשמוע תינוקים בוכים (אשכרה חיכיתי לאוטובוס ליד מעון ונכנסתי למעון להרגיע תינוק שצרח)

-עושה לי רעעעעע כשמדברים על כסף, במיוחד כזה שירד לטמיון

לא יכול עם תריסים מוגפים

כשיש לידי חרקים אני מושך באף

כל מילה שאומרים לידי מזכירה לי שיר 

 

יש עוד כהנה וכהנה בלי עין הרע...

 

 

1. שרה בכל מקום , בכל זמן, ובכל מצב. אם עוד 120 תלכו לתומכם בבית קברות ותשמעו זמזום מאחד הקברים, תדעו שזה הקבר שלי.

2. ללכת בחושך גמור ולתקוע את הזרת על שלל רהיטים שלא ידעתי שקימים.
3. להיות צודקת בכל וויכוח ולו הטיפשי ביותר.
4. להכנס למצבים נמלצים ולדבר במילים של בית מרקחת.
5. לצחוק מבדיחה של מישו שרב איתי , כן זה רע.
6. לצחוק בפנים של מישהו שצועק עלי.
7. להרדם באוטובוס בפה פתוח.
8. לישון אצל חברה ולדבר איתה סוג של מתוך שינה, אבל זאת גם שריטה שלה...
9. לבכות מבמבי.
10. חכו שאזכר..

אני רואה מלא יוטיוב, מלא.

שעון/צמיד על יד ימין זה בסדר. על יד שמאל זה בלתי נסבל
________
אני לא אוהבת דברים מתוקים מדי, כלומר קפה/תה עם סוכר זה נכנס בהגדרה של מתוק מדי.
________
יש לי שריטה עם תאריכי יום הולדת. עד כיתה י' זה היה שאם אני לא יודעת מתי יש למישהו יום הולדת אני לא מרגישה שאני מכירה אותו בכלל. וגם היום אם תגידו לי מתי היום הולדת שלכם אני לא אשכח את זה גם עוד עשר שנים.
_________
אני שונאת לראות סרטים. פשוט אין לי סבלנות לזה. זה תמיד משעמם מתישהו. ובכלל עדיף ספרים, זה זז מהר יותר.
________

מעכשיו בע"ה אני אזכור

אמרתי לך את זה פעם? את יודעת??

(הפורום טרמחיות מלא אוצרות נפלאים...)

לאאא

לא נורא, גם שלי

גם ככה מביך 

ומתנה

(אני מסתפק בכפית סוכר על כוס גדולה יחסית).

 

לגבי ימי הולדת - יש לי יומן בשביל דברים כאלה.

למשל, זוכרת שמשפט מסויים מספר היה בעמוד הימני למעלה או בבגרויות- זוכרת שהתשובה לשאלה חמש היתה באיזשהו עמוד שמאלי במיקודית שלוש שורות לפני הסוף (אבל לא זוכרת את התשובה:-/)

תנסי

כשאני מחפש מימרא אני לפעמים עובר ככה על מסכתות שלמות, מחפש רק בשלוש שורות בדף

למרות שלרוב אני אזכור מה נאמר ולא מי אמר. ואז אפשר לעבור על סדר שלם כדי למצוא (טוב, לרוב הזיכרון שלי מצומצם יותר, אבל עדיין, זה יכול להיות בסגנון זה כנראה בשורה השמינית מלמטה בעמוד בנזיר או נדרים או ר"ה)

השאר מביכות מידי

שונא דג

קשה לי להירדם אם מישהו מסתכל עלי(גם אם הוא ישן והפנים שלו מופנות אלי)

לא סובל שמישהו נרדם עלי ברכב..

אוהב לשיר כשאחרים לא רוצים שאני ישיר..

יש לי כיפה ממש קטנה ואני שם בה 2 סיכות פלא

אם יש למישהו לכלוך על הפנים זה מחרפן אותי..ואם זה רב זה בכלל מתסכל

אם הכיפה של אחרים טיפה מקופלת אני משתגע מזה,זה מסיח את הדעת רצח

יש לי קשב וריכוז אבל לא מאובחן.(אין לי כח ללכת לאיבחון)

 

 

 

 

ככה כותבים את זה?

פשוט זה משתנה בדברים..

אני בהכל

והאמת לא נראלי זה אוסידי

לא אין לי אוסידי..

אין לך ocd..


אם השריטות שלך מפריעות לך בתפקוד יומיומי תקין אפשר לטפל בזה. אם לא אז לא..
רק באמת אל תבהל

לא לא מפריע..

אני חושב שocd זה גם אם זה לא משפיע על התפקוד. נגיד לי נראה לי שיש לי קצת ocd.
אבל סיכוי גדול שאני טועה

אם זה לא מפריע לך, זה לא הפרעה טורדנית כפייתית, כי הפרעה זה משהו שמפריע

ההפרעה מתאפיינת בחרדה טיפשית כביכול מלא לבצע את הפעולות הכפייתיות



אם יש בעיה שמפריעה לך, כדאי לטפל, בלי קשר לשם של זה. אם זה לא מפריע אז זה לא מצריך טיפול

אין בהם שום כפייתיות.

אבל כאן הסברת מה זה ואז הבנתי כמה זה לא קשור

זה נקרא ocd רק בשלב מתקדם, כזה שמפריע בצורה משמעותית

אני לא זוכרת שמות!
אני יכולה לראות בן אדם, לזכור עליו הכל פשוט הכל, מה הוא חבש, איך הוא נראה, את כל מה שאי פעם שמעתי עליו, ולא את השם..
לוקח לי זמן עד שאני מקשרת שמות, ואז אני כבר לא שוכחת.
אבל בפעמים הראשונות זה די קשה לי.

כשאני הולכת ברחוב ויש משהו שמגיע מלמעלה (שלט, עץ, סככה), אני מרימה יד וקופצת כדי לבדוק אם אני מצליחה לגעת בו.
לא מסוגלת להפסיק עם ההרגל המגונה הזה.

לא ידוע אם נחשב כשריטה רישמית אבל כמה פעמים רציתי ללכת עם חצאית שצבעתי את כולה בצבעי שמן

ופשוט עצרו אותי מהרעיון המחריד.

זה בעזרתו יתברך ובהשתדלותי יתממש ממש בקרוב.

קרם ידיים לפני השינה חובה
כנ"ל כוס מים
וגם לקנח אף
יצאתי זקנה

מחייכת לעצמי כל הזמן מזיכרונות או תוך כדי התכתבות
ואז תמיד שואלים אותי "מה מה" ואין לי הסבר

עושה הליכה תוך כדי האזנה למוזיקה ומדמיינת כאילו אני באיזה סצנה של סרט או באיזה קליפ
וכאילו שאחרים ברחוב גם...

לא יושבים לי על המיטה
והכרית שלי היא שלי ורק שלי

קליקים ברגליים
זהו לעכשיו

יכולה לישון רק עם חושך מוחלט ושקט

הייתה לי מורה כזאת...

אם אני עושה משהו שהוא ללמוד או לישון,אני שר,תמיד
נגיד בדרך לאנשהו או באופניים.
אם אני שוכב במיטה ואז קם,יש לי שחור בעיניים איזה 2 שניות.

אני יכול לבהות בבן אדם או בנקודה הרבה זמן,ואם בוהים בי אני בוהה בחזרה כדי שלא יסתכלו עלי.

במדרכות נגיד שהכל אפור ויש פסים ורודים או כאלה,אני לא אדרוך על הורוד,או על קצה של משבצת.

אני רואה דף,אני חייב להסתכל בו ולקרוא קצת.

אם אני עושה משהו,ומדברים איתי אני לא מרוכז וחוזר על מה שאמרו,דוג'-אני באוטובוס לומד,ואמא מתקשרת,ואז בסוף השיחה אמא אומרת נסיעה טובה,ואני גם אומר נסיעה טובה.

אני אוהב לשים על מלח על אוכל,תמיד והרבה.

אני לא יכול לראות ספר שמונח עקום על סטנדר.

נהנתי מאוד לקרוא את התגובות,שרשור יפה

פרפקציוניסטית בטירוף.
כילו, יכול להיות מבולגן רצח, אבל אם אסדר זה יהיה חייב להיות מתוקתק. כנל נניח עבודות הגשה שלי- מסודר מסודר (קרה לי בבגרות שלא אהבתי איך שיצא, אז פשוט כתבתי את כל הבגרות שוב.), שהכל יתחיל מאותנה שורה יכזה.
אני כותבת במחברת הכל, ואז מפספסת שיעור ולא מספיקה להשלים, אז אני לא יודעת כמה דפים להשאיר, ומאותו יום אין יותר סיכומים.
אני לא סומכת על סיכומים של אף אחד אחר, זזה ממש בעיה כי לי אין, אז לרוב אני אקרא גם באינטרנט כמה, וגם אצלם מכמה חברות.
אני חייבת שהכל יהיה סימטרי. חוסר סימטריה מתסכל אותי. נניח החלון שלי בחדר הוא לא בדיוק במרכז הקיר ולפני החתונה כשסידרנו את המיטה שמנו אותה בקיר של החלון ושה היה שהיא תהיה או סימטרית לחלון או סימטרית לקיר, אבל לא גם וגם, אז סובבנו אותה לקיר אחר.
אני מדברת המון, המון, המון, אבל אם אני נכנסת למקום מפוצץ אנשים אני משתתקת (עכשיו קצת םחות כי בכל זאת 3 שנים עם חדר אוכל מפוצץ... אבל
פעם זה היה קיצוני.)
מצבי כפית הזויים.
אמ.לא יודעת עוד, אבל יש.

מחבקת חזק
לא יכולה בלי מחליק ואיילנר
הולכת באולפנה בדרך הכי ארוכה מהחדר לכיתה
אף פעם לא נמצאת שיעור שלם בכיתה
משתגעת שמזייפים לידי וחונקת את מי שמעיז להגיד לי שאני מזייפת
קיצור..יש יש הרבה.
מי שיזהה אותי עכשיו מקבל פרס

אשכרה.

קפוץ לי