באלי לספר לעולם,להושיב אותו במעגל סביבי על מזרונים צבעוניים בשעה חמש בספריה העירונית
ופשוט להחזיק את ספר חיי.
כתיבה-גיטי.
איורים-כן,גם גיטי.
ולהתחיל:
שלום עולם,עולם שלום.
בוא,תקשיב לסיפור של הילדה הקטנה,זו שמוצפנת עמוק מתחת לשמיכת פוך עם ספל חם מלא דם. בלי סוכר.
אפילו לא חצי כפית סוכר. כי הילדה לא אוהבת סוכר.
בוא עולם,תשתיק רגע קולות רקע,בוא תקשיב איך הילדה התחילה לשתות משקאות ללא תוספת סוכר,כמו של זקנים.
אפילו סוכרזית היא לא מוכנה לשים,זה לא טוב.
"זה מתוק מידי ואת פיתחת רגישות למתוק",כך עונה לליבה,כשחפץ במנת סוכרזית מתוקה.
בוא תקשיב עולם,לילדה המתוקה,זאת עם תלתלים מקורזלים וזוג עייני פנינה בגוון ירוק המלאות תמימות ילדותית,
כזו שאפשר לטבוע בה עמוק ולצלול לרגעים טובים מידי.
אה, לה גם שתיי אוזניים,עטורות עגילים קטנים.
שתיי אוזניים ועגילים קטנים ויכולת שמיעת קולות
גם אם הם חלשים.
גם אם הם לא נועדו לשמיעתה.
היא אוהבת את המיטה,הילדה, היא תמיד מקבלת משם את שלל הקולות שנזרקים לחלל הבית.
אוהבת לשבת שם ולחייך אל הקירות ולחלום חלומות על אנשים גדולים ושדות ופרחים
-אולי יום אחד אהיה ציירת,אולי גם אחת שכותבת
יש לי מלאנתלאפים כשרונות,
אני אהובה על כולם ואני מתוקה. כולן רוצות להיות חברות שלי בכיתה ואפילו המורה שושנה משבחת אותי שהקריאה שלי טובה
ושאני כבר יודעת מלא תרגילים בחשבון-
בבת אחת היא נעתקת מסליל החלומות
אבא צועק.
על אמא.
מסכנה.
אבא רע.
-ילדה, ילדה שלי, אל תפחדי, עוד מעט הכל יירגע,טוב?-
הייתה מנסה להרגיע את עצמה.
ובלילה,
כשחלומות וכוכבים מתאחדים יחדיו לריקוד לילי לאור ירח, הילדה המתוקה שכבה במיטה עם הפוך והתלתלים.
חולמת, חולמת חלום רע ומסייט.
היום חלום גרוע במיוחד.
היום אבא צעק על אמא יותר מהרגיל.
היום יום חג לסיוטים.
-לא לאאא אל תשברו לי את אמא!אני מתחננת אמאא, תברחי מהר,הכל עומד להתפרק עלייך,אמאאאא,לכייי!
היי,תעזוב אותי כבר!מה אתה מפרק אותי היייי-
והילדה מפחדת לקום.
מפחדת לקום.
מפחדתלקומפחדתלקומפחדתלקום.
הבית מתפרק על ראשה,אבניי השיש וספריית ספרי הקודש של אבא הרע,
מאיימים להתהפך על ראשה המתולתל,המפוזר בקפידה.
והילדה חלמה
והילדה חולמת.
אמא לא לימדה איך נושמים כשמפחדים.
אמא שכחה שהיא מפחדת.