עם פירוש+אחשלי.
סתם מתלהבת כי זה פעם ראשונה וכי סוף סוף אני מבינה מה זה הדבר הזה שכולם לומדים... עכשיו אני גם סוף סוף מבינה מה ההבדל בין סדר למסכת(איך לא ידעתי עד עכשיו? אין לי מושג|מובך|)

איזה עמוד?
כמה זמן זה לקח?

 

מגילה דף יח נראה לי
לא יודעת כמה זמן את העמוד עצמו,די קצת נראה לי..פשוט אח שלי עשה לי הסבר מקיף כזה על הגמרא בכללי כי הייתי ממש בורה בזה. איזה שעה לקח לנו בסך הכל.. עכשיו אני כבר מרגישה לגמרי מבינה😜

וזה בדיוק מה שהוא למד..

זה דף אגדתא,
הוא קללללללללללללל

 

מה זה אגדתא..?🙈🙈

יש דפים שהם יותר הלכתיים
ויש דפים שהם יותר סיפורים ודרשות יפות,

בהלכתיים בדרך כלל הארמית פשוטה אבל הרבה פעמים יש מהלכים שצריך להפעיל בשבילם את הראש,
להבין, איך זה מוכיח, לשאול למה לא להוכיח אחרת (ואז לראות שזו ההצעה בשורה הבאה),
להבין נגזרות, אם למדת מספיק אתה יכול להשוות בין גמרות וכו.

באגדתות הארמית בדרך כלל יותר קשה, כי, מי מדבר על כל מיני דברים כאלה? (הרבה פעמים מספרים על דברים שלא דנים בהם בדרך כלל) אבל זה סיפור, (גם על זה צריך להקשות ולנסות להבין אבל שוב, סיפורים)

טוב יש לי עוד לאן לשאוף🙄

שילמדו אגדתות, זה יותר אמוני בדרך כלל,
וזו עבודתן,
וזה יותר קל אז יוכלו יותר להתחבר

 

לפני שמתחילים ללמוד,כאילו?

יש לי כמה סימנים ודרך כן לדעת, בדרך כלל דפי אגדתות הם הרבה יותר רחבים לדוגמא

זה מגילה יח שלמדת

http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=11&daf=18&format=pdf

לעומת דף ב עמוד א

HebrewBooks.org -בבלי - מסכת מגילה דף ב עמוד א

זה נובע מהסיבה שעל אגדתות יש פחות תוספותים ולכן יש יותר גמרא בעמוד,
 

דרך לדעת מראש, יש ספר שנקרא עין יעקב, שהודפס פעם בשביל בעלי בתים, בו יש רק את האגדתות מכל מסכת, אז פשוט לראות איזה דף כתוב וללמוד שם, זהו,

שיואו זה כזה כיף ללמוד אתזה!

הנחתי תפילין פעם ראשונה ביום שישי חודש לפני בר המצווה,
בערב שבת כשהלכתי עם אבא בדרך חזרה מבית הכנסת, אמרתי לו, יואו, אני לא יכול לחכות ליום ראשון, כדי להניח תפילין, למה אי אפשר להניח תפילין בשבת.
אבא אמר לי, שתזכה שכל החיים ככה תתרגש מלהניח תפילין,
אז כמו שכתבת שנזכה ללמוד ככה תורה כל החיים.

 

אבל בעצם זה גם לא היה הלכה🤷‍♀️

עכשיו מובן

מה גם שדיברתי על ללמוד עם שוטנשטיין כך שהארמית לא מצטרפת לשקלול,
 

מול שמעתתא בעיון לאגדתא, שמעתתא קל יותר...

~אני מקווה~

ואני כן.

או שמא...

אז בואי פשוט נקווה שאנחנו לא מכירים והכל טוב.

הכוונה ל**** כמובן

אז בואי פשוט נקווה שהוא לא קורא פה.

למרות שהוא פעיל קצת בפייסבוק ושאר מרעין בישין

לי אין פייסבוק.
אז הוא מוזמן להיות פעיל שם כמה שהוא רוצה.

ניסיתי שבת אחת עם אחשלי

בקושי שורה ופרשתי

תנסי אולי את מה שאני למדתי..@דוס בדם אומר שזה קללל

לא זוכרת....

באחד הדפים הדי ראשונים

אם זה בברכות אדע בבא מציעא לא...

קיצר את לא זוכרת...

לפני כמה שנים

טוב, בסדר

אני מתחברת יותר לתנ"ך מאשר זה...

טו מאצ' פור מי

@צ'יאל

סתם בשביל האקשן

אז @צ@צ'יאל , אם זה מה שאתה מתכוון להגיד-אז שאלתי את אבא שלי והוא אמר שמותר לי ללמוד גמרא.😅

עם מישהו שיודע איך לומדים ועם פירושים. הכל בסדר

אם אומרים את זה פעמיים זה לא הופך את זה לאמת.

רק אציין שבעם ישראל האיסור נתפש כל הדורות כדבר חמור מאוד, ויש דעות שעדיף שנשים תעבורנה על מצוות מחוסר ידע, מאשר ללמד אותן.

עשיתי שאלת רב. והתייעצתי רבות. אני אישית לא לומדת באופן קבוע, אבל יצא לי לשבת עם אבא שלי. זה שאתה אומר משפטים החלטיים גם לא אומר בהכרח שהאמת איתך באופן אבסולוטי

ואני לא אגיד לך איך לנהוג.

אבל לזלזל באיסור (ולכל הדעות יש איסור) כשעמ"י כל הדורות התייחס אליו ברצינות, נראה לי מאוד רע.

לזלזל בשום איסור, שכל אחד ינהג כפי שמדריכים אותו רבותיו. אני מניחה שגם רבנים גדולים שמעודדים לימוד תורה של נשים שבאמת רוצות ללמוד לעצמן לאחר שגדלו בתחומים אחרים מודעים גם לכל מה שאתה מודע

אלא אם כן אתה מחשיב כדעות רק כאלו שסוברות כמוך.

איסור.

יש מיעוט פוסקים שמצמצמים את האיסור רק ללמד, או רק לנשים קטנות, או רק אב לבתו.

אבל לכל הדעות יש איסור.

גם ר' שמואל אקוולטי. ועוד רבים, צדיקים וחכמים, שלא מוצאים היתר אלא סוברים שמלכתחילה אין איסור.

בכלל, נשאלת השאלה, למה גמרא לא ותנ"ך, למשל, כן? הרי "כל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות" נאמר במשנה, עוד לפני תקופת הגמרא.
נשאלת עוד שאלה, למה אסור ללמוד תיפלות? אפשר להגיד שזה מיותר, שזה בזבוז זמן, חסר ערך — אבל זה לא אסור.

אין לי עניין להכנס איתך לדיון. אני לא חושבת שזה יועיל במשהו. אבל חשוב לי לכתוב את זה, בשביל אותן נערות שרוצות ללמוד גמרא - או כל דבר - ומתסכל אותן שאסור. אז לא, תדעו שמותר. בעז"ה שרק נוסיף קדושה ולימוד

לא נכון. הרב ליכטנשטיין פשוט סבר שהלימוד חשוב למרות זאת, ולכן הוא הכרחי.

גם לר' שמואל אקוולטי יש איסור, גם אם מצומצם יותר.

 

האחרונים מוכיחים שהאיסור הוא דווקא על תורה שבע"פ, ולא על תנ"ך.

 

הפירוש של תיפלות הוא לא רק בזבוז זמן, זה גם כנוי לדברי עבירה (כמו שכתוב בשו"ע).

 

טוב, אם ככה פוסקים, אפשר למצוא היתר לכל דבר.

אתה טוען שהרב אמר לעבור על איסור כי הלימוד חשוב יותר?
לר' שמואל אקוולטי אין איסור באישה חשובה וכיום הן כולן נשים חשובות.

כשכמובן אתה שוכח נקודה חשובה. בן עזאי במשנה מעלה בתוקף את החיוב של אב ללמד ביתו תורה.

ושים לב שהעיצה כנגד התפלות היא על ללמד ביתו אבל אם היא לומדת לבד?

קל לשחק בתעתועי עיניים של פסיקת הלכה ולהגיד האחרונים אמרו ולהתעלם מאחרונים מרכזיים שהתירו. (שים לב שבחכמי עדות המזרח פשוט שבנות לומדות תורה והרבה).
קל לשחק בנלכה ולהתעלם מהמרכיב המציאותי כרגע אתה משחק נהדר פשוט לא לפי החוקים...

"עת לעשות לה' הפרו תורתך"

לא טענתי שאסור לשטתו (אשמח למקור למה שאמרת), אלא שלכל הדעות קיים איסור בלימוד (אפילו אם רק לבתו, או רק לקטנה).

 

ונפסק ההפך.

 

לרוב הפוסקים אין הבדל.

 

טוב.

"לטעום" דף.. עם הכוונה של אח שלך. מי שמעוניינת ללמוד בצורה יותר רצינית.. לדעתי צריכה לרכוש קודם ידע בסיסי בתנ"ך, הלכה, וללמוד טוב את המשניות של המסכת הרלוונטית

ומצליחים להבין את הגמרא, אז למה שהיא תעשה את זה?

כי בנים חייבים ללמוד גמרא. ואתה צודק שיש גם הרבה בנים שלא לומדים כמו שצריך.. ולא באמת מבינים לעומק. ואמרתי ידע בסיסי.. לא לשרוק פסוקים

אתה בוודאי יודע שכל פעם נחשפים לרבדים חדשים שלא מבינים בפעם הראשונה/שניה. ולבנים בדרך כלל יש ר"מים שישלימו להם את התמונה במקרה של חוסר ידע בסיסי שעלול לעוות הכל. לבנות אין את זה.

יותר טוב מבנות, ולמיטב ידעתי, הם דווקא כן מבינים טוב את הגמרא. גם בלי ללמוד את כל מה שכתבת.

למה צריך לדעת תנ"ך? איך ידעת תנ"ך קשורה להבנת גמרא?

ודוגמאות מהתנ"ך. מי שלא מבין פסוק מהנביא שמובא כראיה ומבין אותו בשיבוש מבין את כל הטענה בשיבוש. ואני לא אומרת שבנות מבינות פחות.

ידיעת תנ"ך היא בעיני חובה לבת, לפני פלפולים בגמרא

את כתבת שלפני שבת לומדת גמרא היא צריכה ללמוד תנ"ך הלכה ומשנה. מה שלדעתי לא נכון.

לדעתי גם בנים צריכים. ואמרתי ידע *בסיסי* לא דוקטורט. וברור שעם הכוונה. גם בנים לא נולדו יודעים, למדו אותם איך ללמוד ואיך לגשת לזה.

ועם הרב ובלי, הידע המקדים שאמרת מוסיף המון המון המון המון,
למרות שהוא לא חובה ואפשר "להבין" את הגמרא בפשט בלעדיו.

האם מישהו מכם לא מסכים?

אבל להישאר ברובד הבקיאות בלבד לא נותן כלום. גם כתבתי בהתחלה, מי שמעוניינת ללמוד ברצינות, משמע, להתעמק. בקיאות גם ילד בכיתה ג' בתלמוד תורה יודע ומקבל על זה טופי.

זה פותח פתח ללמוד גמרות אחרות בעיון,
לכן יש אנשים שלומדים בקיאות,
כי אחכ כשאתה בא ללמוד משהו בעיון פשוט,
ואוו זה מזכיר לי את הגמרא ב ואת הגמרא ב ואת וכו וכו

 

ישר קופצים לעיון כדי להרגיש גדולים.

אנשים רוצים להבין את הגמרא שהם לומדים, 
הם לא מבינים איך יכול להיות ש 
וש
אז הם פותחים רא"ש
מהרש"א
וכו 
הם רואים, אה! אני חשבתי על הקושיה של הרא"ש בראש!

ואז הם חושבים אולי אני אתחיל ללמוד כל הזמן את הרא"ש יש לו שאלות טובות.

זא, יש קשר, אבל הוא לא מחייב

למדתי את הגמרא בבא בתרא פרק ראשון והייתי בטוח שזה הסיפור של איוב

והצלחתי להבין. כמה מוזר...

בעיני הרבה לא. אתה כנראה מגיע מרקע ישיבתי, אז הכל נראה לך מובן מאליו, זה ידע שיש לך אותו כנראה.

של חכמולוגיות שפתחו גמרא, בלי להבין פסוק פשוט ביותר, ששיבש להן את כל ההבנה. ואחר כך "אוי! למה התנא הזה אמר ככה!" הוא לא אמר ככה. את הבנת ככה. זה הכל. נסכים שלא להסכים.

מדברת רק על מה שראיתי, והרבה בנות קופצות לזה בלי רקע בסיסי מתאים. אגב, יצא לי לדבר עם ר"מ גמרא בישיבת הסדר שאמר לי, שהמון חבר'ה שמגיעים מישיבות תיכוניות אזוריות רגילות, מגיעים עם חוסר הבנה על דברים בסיסיים ועם הרבה שיבושים למרות שבבגרות בגמרא הם הוציאו ציון לא רע. ונראה להם שהם מבינים.

אלא את הגמרא הזו,

מה גם שהם למדו גמרא אחת, ולא הרבה, אז ודאי שיש שגיאות

 

בעז"ה כן ירבו

בהתחלה הייתי עושה די הרבה סיומי מסכת, עם הזמן, הפסקתי, על מסכתות שלמדתי בצבא עשיתי, וגם בסיום הש"ס עשיתי, ואחד מהסיפורים האהובים עלי ומאוד רלוונטים גם במקרה הזה - שגם סיפרתי אותו בסיומים אלו ואחרים זה הסיפור הבא:

(ללמוד גמרא זה כיף אחד גדול, זה ממכר. לילות שלמים אפשר לשבת ולא לקום מהכיסא רק כי רוצים להמשיך ולקרוא עוד ועוד ועוד, הבעיה היא שזה קשה לחיות את אותו כיף של לימוד לאורך כל פעם, זו תחושה נדירה, התרוממות חד פעמית או לכל הפחות, מאוד נדירה. המלצתי היא שתיקחי את הרגע הזה שעשית שמהו קדוש (לא במובן הטרנסצנדנטי של הקדושה אלא מעשה חשוב מאוד) ותשמרי אותו לעצמך ומדי פעם תחזרי אליו ותתגעגעי לרגע. זה ישתלם לרצות עוד

 

"מספרים על הפוסק הדגול רבי משה פיינשטיין זצ"ל, שבשכנותו התגוררה במשך שנים רבות משפחה שאיננה שומרת תורה ומצוות. לימים, אחד מבני המשפחה חזר בתשובה, וגילה לתדהמתו שהשכן הזקן והחביב הוא אחד מגדולי ישראל המפורסמים בעולם כולו.
בעקבות לימוד התורה של הבן, נחשף גם אבי המשפחה לתורה, והתחנן שילמדוהו גמרא. האב היה כבר יהודי זקן, וכידוע קשה בגיל מבוגר לקלוט מיומנויות חדשות, לפיכך התקשה האב מאד בלימוד הגמרא. כך עמל האב במשך שנים על הבנת כל שורה וכל מילה, עד אשר זכה לסיים... דף (!) גמרא שלם.
במהלך שנות לימודו, שמע האב על המושג 'סיום מסכת'. כשסיים את הדף הבודד, שמח האב שמחה גדולה, וביקש אף הוא מבנו לארגן לו 'סיום'. נבוך הבן מהבקשה הייחודית, שהרי 'סיום' עורכים על מסכת שלימה ולא על דף בודד. פנה הבן לשכן הגדול רבי משה פיינשטיין, שיפסוק מה לעשות עם הבקשה הייחודית.
פסק רבי משה פיינשטיין, שאכן האב יכול לעשות סיום על הדף הבודד, כי בשבילו זהו אכן השלמת פרק של מאמץ גדול. (הסיפור בנוי על רקע הלכתי – עיין בספרו של רבי משה פיינשטיין, 'אגרות משה', ח"א סימן קנז, שכל מצווה שנמשכה איזה זמן יש לעשות בסיומה שמחה. לכן גם סיום של ספר תנ"ך שהשקיע בו זמן ולמדו עם אחד המפרשים, צריך לעשות לו 'סיום', וזו שמחת מצווה וסעודת מצווה. וסיום זה הוא רק כשעמל על כך, ולא כשלמד ספר זה במהירות בתוך כמה שעות. ו'סיום' כזה יכול גם לפטור את המסיים עצמו מתענית בכורות בערב פסח – עיין פסקי תשובות על סימן תע).
התרגש ושמח רבי משה פיינשטיין בלימודו של אותו זקן, עד שבא בעצמו והשתתף בסיום המיוחד. ובאותו הלילה, לאחר ה'סיום'... השיב האב הזקן את נשמתו לבוראה. 'סיום', תרתי משמע!"

אשכרה.