איזה עמוד?
כמה זמן זה לקח?

זה דף אגדתא,
הוא קללללללללללללל

יש דפים שהם יותר הלכתיים
ויש דפים שהם יותר סיפורים ודרשות יפות,

בהלכתיים בדרך כלל הארמית פשוטה אבל הרבה פעמים יש מהלכים שצריך להפעיל בשבילם את הראש,
להבין, איך זה מוכיח, לשאול למה לא להוכיח אחרת (ואז לראות שזו ההצעה בשורה הבאה),
להבין נגזרות, אם למדת מספיק אתה יכול להשוות בין גמרות וכו.

באגדתות הארמית בדרך כלל יותר קשה, כי, מי מדבר על כל מיני דברים כאלה? (הרבה פעמים מספרים על דברים שלא דנים בהם בדרך כלל) אבל זה סיפור, (גם על זה צריך להקשות ולנסות להבין אבל שוב, סיפורים)

שילמדו אגדתות, זה יותר אמוני בדרך כלל,
וזו עבודתן,
וזה יותר קל אז יוכלו יותר להתחבר

יש לי כמה סימנים ודרך כן לדעת, בדרך כלל דפי אגדתות הם הרבה יותר רחבים לדוגמא

זה מגילה יח שלמדת

http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=11&daf=18&format=pdf

לעומת דף ב עמוד א

HebrewBooks.org -בבלי - מסכת מגילה דף ב עמוד א

זה נובע מהסיבה שעל אגדתות יש פחות תוספותים ולכן יש יותר גמרא בעמוד,
 

דרך לדעת מראש, יש ספר שנקרא עין יעקב, שהודפס פעם בשביל בעלי בתים, בו יש רק את האגדתות מכל מסכת, אז פשוט לראות איזה דף כתוב וללמוד שם, זהו,

הנחתי תפילין פעם ראשונה ביום שישי חודש לפני בר המצווה,
בערב שבת כשהלכתי עם אבא בדרך חזרה מבית הכנסת, אמרתי לו, יואו, אני לא יכול לחכות ליום ראשון, כדי להניח תפילין, למה אי אפשר להניח תפילין בשבת.
אבא אמר לי, שתזכה שכל החיים ככה תתרגש מלהניח תפילין,
אז כמו שכתבת שנזכה ללמוד ככה תורה כל החיים.

מה גם שדיברתי על ללמוד עם שוטנשטיין כך שהארמית לא מצטרפת לשקלול,
 

ניסיתי שבת אחת עם אחשלי

בקושי שורה ופרשתי

לא זוכרת....

באחד הדפים הדי ראשונים

אם זה בברכות אדע בבא מציעא לא...

קיצר את לא זוכרת...

לפני כמה שנים

טוב, בסדר

אני מתחברת יותר לתנ"ך מאשר זה...

טו מאצ' פור מי

אם אומרים את זה פעמיים זה לא הופך את זה לאמת.

רק אציין שבעם ישראל האיסור נתפש כל הדורות כדבר חמור מאוד, ויש דעות שעדיף שנשים תעבורנה על מצוות מחוסר ידע, מאשר ללמד אותן.

ואני לא אגיד לך איך לנהוג.

אבל לזלזל באיסור (ולכל הדעות יש איסור) כשעמ"י כל הדורות התייחס אליו ברצינות, נראה לי מאוד רע.

איסור.

יש מיעוט פוסקים שמצמצמים את האיסור רק ללמד, או רק לנשים קטנות, או רק אב לבתו.

אבל לכל הדעות יש איסור.

לא נכון. הרב ליכטנשטיין פשוט סבר שהלימוד חשוב למרות זאת, ולכן הוא הכרחי.

גם לר' שמואל אקוולטי יש איסור, גם אם מצומצם יותר.

האחרונים מוכיחים שהאיסור הוא דווקא על תורה שבע"פ, ולא על תנ"ך.

הפירוש של תיפלות הוא לא רק בזבוז זמן, זה גם כנוי לדברי עבירה (כמו שכתוב בשו"ע).

טוב, אם ככה פוסקים, אפשר למצוא היתר לכל דבר.

"עת לעשות לה' הפרו תורתך"

לא טענתי שאסור לשטתו (אשמח למקור למה שאמרת), אלא שלכל הדעות קיים איסור בלימוד (אפילו אם רק לבתו, או רק לקטנה).

ונפסק ההפך.

לרוב הפוסקים אין הבדל.

טוב.

ועם הרב ובלי, הידע המקדים שאמרת מוסיף המון המון המון המון,
למרות שהוא לא חובה ואפשר "להבין" את הגמרא בפשט בלעדיו.

האם מישהו מכם לא מסכים?

זה פותח פתח ללמוד גמרות אחרות בעיון,
לכן יש אנשים שלומדים בקיאות,
כי אחכ כשאתה בא ללמוד משהו בעיון פשוט,
ואוו זה מזכיר לי את הגמרא ב ואת הגמרא ב ואת וכו וכו

אנשים רוצים להבין את הגמרא שהם לומדים, 
הם לא מבינים איך יכול להיות ש 
וש
אז הם פותחים רא"ש
מהרש"א
וכו 
הם רואים, אה! אני חשבתי על הקושיה של הרא"ש בראש!

ואז הם חושבים אולי אני אתחיל ללמוד כל הזמן את הרא"ש יש לו שאלות טובות.

אלא את הגמרא הזו,

מה גם שהם למדו גמרא אחת, ולא הרבה, אז ודאי שיש שגיאות

בהתחלה הייתי עושה די הרבה סיומי מסכת, עם הזמן, הפסקתי, על מסכתות שלמדתי בצבא עשיתי, וגם בסיום הש"ס עשיתי, ואחד מהסיפורים האהובים עלי ומאוד רלוונטים גם במקרה הזה - שגם סיפרתי אותו בסיומים אלו ואחרים זה הסיפור הבא:

(ללמוד גמרא זה כיף אחד גדול, זה ממכר. לילות שלמים אפשר לשבת ולא לקום מהכיסא רק כי רוצים להמשיך ולקרוא עוד ועוד ועוד, הבעיה היא שזה קשה לחיות את אותו כיף של לימוד לאורך כל פעם, זו תחושה נדירה, התרוממות חד פעמית או לכל הפחות, מאוד נדירה. המלצתי היא שתיקחי את הרגע הזה שעשית שמהו קדוש (לא במובן הטרנסצנדנטי של הקדושה אלא מעשה חשוב מאוד) ותשמרי אותו לעצמך ומדי פעם תחזרי אליו ותתגעגעי לרגע. זה ישתלם לרצות עוד

"מספרים על הפוסק הדגול רבי משה פיינשטיין זצ"ל, שבשכנותו התגוררה במשך שנים רבות משפחה שאיננה שומרת תורה ומצוות. לימים, אחד מבני המשפחה חזר בתשובה, וגילה לתדהמתו שהשכן הזקן והחביב הוא אחד מגדולי ישראל המפורסמים בעולם כולו.
בעקבות לימוד התורה של הבן, נחשף גם אבי המשפחה לתורה, והתחנן שילמדוהו גמרא. האב היה כבר יהודי זקן, וכידוע קשה בגיל מבוגר לקלוט מיומנויות חדשות, לפיכך התקשה האב מאד בלימוד הגמרא. כך עמל האב במשך שנים על הבנת כל שורה וכל מילה, עד אשר זכה לסיים... דף (!) גמרא שלם.
במהלך שנות לימודו, שמע האב על המושג 'סיום מסכת'. כשסיים את הדף הבודד, שמח האב שמחה גדולה, וביקש אף הוא מבנו לארגן לו 'סיום'. נבוך הבן מהבקשה הייחודית, שהרי 'סיום' עורכים על מסכת שלימה ולא על דף בודד. פנה הבן לשכן הגדול רבי משה פיינשטיין, שיפסוק מה לעשות עם הבקשה הייחודית.
פסק רבי משה פיינשטיין, שאכן האב יכול לעשות סיום על הדף הבודד, כי בשבילו זהו אכן השלמת פרק של מאמץ גדול. (הסיפור בנוי על רקע הלכתי – עיין בספרו של רבי משה פיינשטיין, 'אגרות משה', ח"א סימן קנז, שכל מצווה שנמשכה איזה זמן יש לעשות בסיומה שמחה. לכן גם סיום של ספר תנ"ך שהשקיע בו זמן ולמדו עם אחד המפרשים, צריך לעשות לו 'סיום', וזו שמחת מצווה וסעודת מצווה. וסיום זה הוא רק כשעמל על כך, ולא כשלמד ספר זה במהירות בתוך כמה שעות. ו'סיום' כזה יכול גם לפטור את המסיים עצמו מתענית בכורות בערב פסח – עיין פסקי תשובות על סימן תע).
התרגש ושמח רבי משה פיינשטיין בלימודו של אותו זקן, עד שבא בעצמו והשתתף בסיום המיוחד. ובאותו הלילה, לאחר ה'סיום'... השיב האב הזקן את נשמתו לבוראה. 'סיום', תרתי משמע!"

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים