אומרים לה מה שרואים משם לא רואים מכאן
תלויה באוויר, רוקדת כמו בובה לצליל מכוון

בסוף כל יום היא לבדה הזמן עובר כבר לא ילדה
והיא מודה איך החיים שלה בכלל לא בעדה
אמרה שלום ולא תודה והתפטרה מהעבודה
לקחה לה תיק קטן ארזה את התקוות במזוודה
כי בספרים שהיא קוראת היו לה כמה גיבורות
שלא פחדו לרוץ גם כשהשביל היה מלא בורות
והעולם נותן לה קרב קשה אבל היא תנצח
כי לומדים לפרוץ דלתות כשלא נותנים לך מפתח

ובינתיים מצב ביניים אין שום דבר בטוח
פורשת מפרשים
היא מחכה לרוח אין לה זמן לנוח
וזה ככה כבר שנים

ואומרים לה מה שרואים משם לא רואים מכאן
תלויה באוויר, רוקדת כמו בובה לצליל מכוון
הם אומרים...
כל הדרכים הן מובילות אותה רחוק אך לאן

כל החיים עוברים מולה כמו סרט
כשהיא מסתכלת דרך החלון של הרכבת
מרוכזת רק בעצמה
אישה קטנה עולם גדול אז מה
היא יודעת שההצלחה תבוא עם הזמן
לא להישבר לברוח
לא להישאר לשכוח
לא להיזכר, לומדים לשחות אם לא רוצים לטבוע
והעולם מפנה לה את הגב אבל היא תתגבר
כשהחיים עוצרים צריך ללמוד לרוץ יותר מהר

ובינתיים מצב ביניים אין שום דבר בטוח
פורשת מפרשים
היא מחכה לרוח אין לה זמן לנוח
וזה ככה כבר שנים

ואומרים לה מה שרואים משם לא רואים מכאן
תלויה באוויר, רוקדת כמו בובה לצליל מכוון
הם אומרים...
כל הדרכים הן מובילות אותה רחוק אך לאן