רינה הכי חיה בעולם. אני כותבת את זה ונשברת
איפה את, רינה
למה דיבורים על עולם טוב יותר אמורים לנחם מישהו. שירים שמדברים על ילדים שרצים אלייך גורמים לי להתפרק. זה לא פייר. הייתי בדרך לכותל והסתובבתי בחדות. אני לא רוצה לדבר איתך. אני לא רוצה. תפסיק להרוג לי אנשים
שבת הייתה ארוכה והמודעות שלי לא נחה גם כשניסיתי לישון ודפקה לי תמונות מההלוויה וניסתה לגרד כל זיכרון שהעזתי לשכוח מהפנים היפות שלה. ראיתי תמונות שלה בווינט ופתאום צחקתי. איך היא נראית שם כמו עוד כותרת אבל היא הייתה חיים ככ גדולים. לא מתחברת לתיאורי המלאך. היא היתה ילדה. ככ יפה וככ חיה ואני לא יכולה לחיות בארץ הזאת יותר. אשמה מוזרה דופקת בי, שיכולתי להזהיר אותה. זה באמת ככ מוזר, כי לא יכולתי. אבל אשמה צורחת בי.
רינה, אני מחכה שתבואי לחדר אוכל ותצחקי שם עם חברות שלך. אני לא מאמינה שבאמת הלכת. אני לא מסוגלת להיות צינור יותר לקלישאות של אבל. בואי כבר. בבקשה

