ואל תגידו לי שאין כאלו, כי כמה מהחברות שלי ממש ככה.
ואפשר ממש לראות עליהן- את הבטן הקטנה, הגב הישר והזקוף, הקלילות...
לעומת הברווזה המתגלגלת...
לפני כמה זמן התרברבתי כאן שבגלל שהפעם הקשבנו לעצתו של הרב שלנו וחיכינו פרק זמן נכבד יותר, אז אנחנו הרבה יותר מוכנים להריון הזה.
זהו.שאתה אף פעם לא ממש מוכן. לפני אפשר לומר ולהצהיר הרבה מילים יפות, והאמת שהיתה לבעלי סבלנות די נכבדת עד עכשיו ובאמת שהשתפרנו...אבל אין מה לעשות...בסוף זה נגמר...
כמה אפשר לשמוע את אישתך רוטנת? כמה אפשר לשמוע על הלחץ דם? על שלא הרגשתי אותה היום, על הדליות, הבחילות, שבטוח מהו לא בסדר, בטוח, אני חייבת להגיע לבריאות האישה, הרגליים הכואבות, החולשה, העייפות, כואב לי כל הגוף (-מה זה כואב כל הגוף?? איפה בדיוק? ממה?...) ועוד ועוד
והוא כבר מרגיש איך את עצבנית בשמיים, ואז אוטומטית כל המגננות שלו ננעלות (זוכרות את אנטרפרייז? איך הם היו נועלים את הספינה בשיכבת מגן כדי למנוע פגיעה או זיהוי של חלליות אחרות? אז זו בערך ההרגשה...) וגם הוא כבר מתנהג כאילו חצי בהריון ולא מצליח לתפקד כראוי, כי במצב רגיל הבעל שלי ממש מתחשב ונחמד.
ואני כל הזמן תוהה אם פקידת הסעד כבר בדרך. כי הילדים...(עוד פעם שפכת על הריצפה? אמא שצועקת על ילד בן שנתיים, הגיוני,לא?)
ולי עוד פעם אין חשק לקום מהמיטה (פתאום אני תוהה לעצמי מה אני עושה בבית? עוד פעם לקום - לבשל- לנקות- לכבס? למה לא מצאתי לי איזו עבודה של לשבת כל היום??)
ואת הדיכאון מאיך שהבית נראה הכנסתי למצב סמוי, כי אמרתי לעצמי- די! הפעם כשאת בהריון את לא משתגעת, את יודעת מה הכוחות שלך והבית שלך לא חייב להראות טיפ טופ.
אז למה אצל השכנה שכבר בשמיני+שישה ילדים היא מצליחה לקום כל יום בשש ולשטוף את הבית?
(ואם את קוראת את זה עכשיו שכנתי היקרה, תדעי לך שזה ממש לא מוסרי)
אני גם כמו קיווי, נקטתי בשיטת הקיצורים, אבל לצערי גם הקיצורים שלה כבר קשים לי מדי, אז את הסלון והמטבח אני משתדלת לשמור סביר למקרה שהשכנה שבשמיני תכנס, והחדרים בפנים...
בלאגן בערך כמו אצלי.
. מוכר??
ותוסיפי ותבטיחי שמי שיהיה חמוד ויעזור, יקבל נשיקה 