וואי לא ראיתי אותו שנים. יאו כמה שהוא..
"את מאמינה באלוהים?". (ידעתי שזה יגיע, ישבנו וצחקנו ונהנו שעות, אבל זה פשוט מתבקש.)
"כן". (ברור. )
"את מאמינה בעולם הבא?". (הוא לא מבין שזה באותה חבילה?)
"כן. אתה?".( בטח. מה נראה לך?! הוא גוי. הוא לא יהודי בכלל. אז מה אם הוא בן דוד שלך? לא קשור. הוא שעה הסביר לך כמה שהוא חולה על הצ'יזבורגר היומי שלו.)
"לא". (כמו שחשבתי.)
"למה?". (טוב נו, ניתן קצת צבע לשיחה...)
"לא יודע. אולי הוא שם ואולי לא." (איך אתה יכול להיות כזה לעזאזל??? נראה לי שאולי אנחנו לא באמת בני דודים. נו אמא גויה זה די משפיע כנראה.)
"אתה לא רוצה לבדוק את זה?". (נו פליז תגיד שיש לך הוכחות או מחקר כל שהוא לפחות.)
"לא. שמעי, אם הוא שם- מגניב. וואלה אחותי, זה מטורף. אשכרה. מקווה שטוב לו... ואם לא- מצחיק. השמיים ריקים. מגניב".( ...)
"וואלה , בכל מקרה, אני מאמינה שהוא קיים ומשפיע". (ניראלי..מה פתאום. הוא לא מערער אותך. את מאמינה וזהו. מה השטויות האלה??.)
"את חושבת שאם אני ידבר איתו הוא יקשיב?".( חמוד. ילד בן 16 שמתנהג כמו בן 3 בגן דתי סטנדרטי.)
"כן". (תכלס, הקשיב לי כמה פעמים....)
"יאו , אז שיזרוק לי..מ... אם אתה שם, ויטמין סי, חחחח". (לא מצחיק, מי יודע מה אמרת עכשיו.)
אתה בן 16.
אתה לא מבין.
אתה לא יהודי.
אין לי כח להביר לך.
אתה לא תבין.
אה, לא, אני לא אוכלת את הפיצה מלמטה כי מותר לי קודם כל חלב ואחר כך בשר.
אתה לא מצחיק.
עזוב.
ואני חשבתי שזה קורה רק לאנשים גדולים. ומבינים. ומספיק בטוחים בעצמם. פפפ.