ואו... שאלה קשה. לאיודעת.. בטח הייתי מסמיקה ומובכת ברמות. ותוך כדי מנסה לבחון אותו כמה שאפשר.. מבחינת אופי וכו...

צורחת 'שיקצהה, ייחוד'!

סתם. לא. מנסה להבין מה פגום בה/ו.

מותר לשאול למה דווקא על הפגמים?

לוידעת, מה שהיה באלי לעשות
היינו משחקים אולי. אוכלים. מדברים. צוחקים. בוכים. לוידעת, מה שמתחשק באותה סיטואציה

גם כן הבלחים האלה🙄

לא.

תלוי בזמן ובמקום , צוחקים , אוכלים מדברים לא ידוע באמת שאין לי מושג נחייה ונראה יום יובא וזה יקרה...

וואו, זה נשמע כמו חדר ייחוד

 

כנראה שואלת אותו כמה שיותר פרטים,
שישמשו לי אחר כך כבסיס לחקירת הקגב שאני אעשה עליו

אולי הייתי מנסה להכיר את האופי שלו, אבל בחצי שעה כמה כבר אפשר להכיר?

את זה אני אשאיר לאמא או לאחותי, הן יעשו את זה הכי טוב שאפשר

אמא, זה ממש מביך...

לאידת

כי א. ייחוד

ב. זה יפה שאתה יודע מי תהיה אשתי, אבל אני עוד לא יודע וכל עוד אני לא יודע לא בא בחשבון להיות איתה בחדר גם אם אין ייחוד

אני התיימרתי לדעת מי תהיה אשתך?

לא ברור למה בדיוק הכוונה. כשאנחנו מאורסים? שיש לי איזושהי ידיעה ברורה שזו אשתי למרות שלא דיברתי איתה אף פעם?

שלצורך העניין מחר מפגישים אותך עם אשתך לעתיד ונותנים לכם חצי שעה יחד. ועזוב רגע את בעיית הייחוד.

דיברתי איתה אי פעם או שזו פגישה ראשונה?

כנראה פגישה ראשונה בטרם עת

נחמד מצידך

למשך חצי שעה?

זה לא משנה שאני יודע שנהיה נשואים בסוף, אני לא מכיר אותה בכלל!

אבל לברוח?

בסוף בדייט הראשון שלנו הוא יגיד-היי את המוזרה שברחה ממני , אני חותך כאן!

סתם, תכלס ייחוד.

ואם זאת באמת אשתי היא אמורה להבין

שכבר פיתחתי תיאוריה באיזו ישיבה אתה לומד רק לפי התשובות שלך

אבל נשמע אותה באישי

בכללי...

באישי...

נשבע ביקר לו שתהיו עוד נשואים
לצורך הענין

אני נשאר בתשובתי לעיל

הייתי מדברת איתו, מה כבר כל הסיפור

שאנחנו עדיין לא נשואים?

בשלב צעיר שעדיין לא הגענו לחתונה ויש עוד כמה שנים לזה?

אחרי חתונה?

מביאה איתי תינוק, עגלה, ו"המדריך המלא להחלפת חיתולים בלי הרבה הסתבכויות."

שיהיה מוכן פיזית, רגשית, ורוחנית.

נכנסת לחדר

רואה אותו.

רוב הסיכויים שאבכה, אח"כ מתפוצצת מצחוק, עושה פדיחות כרגיל

אומרת שלום.

"שלום גם לך."

 

מבקשת שנצא מהחדר שלא יהיה ייחוד וגם כדי שאוכל לחשוב כמו בן-אדם.

יוצאת לגן סאקר, רואה את כל העולם ואשתו שמרכלים עלי שראו אותי מסתובבת עם בייניש.

בורחת למקום אחר יותר שקט ועם זאת שאין בו ייחוד.

 

מתיישבים על ספסל כלשהו/דשא

קולטת שנשאר לי רק רבע שעה, כי ברבע שעה הקודמת בכיתי כמו משוגעת וחיפשתי מקום בלי דוסים מפיצי שמועות.

נושמת עמוק

אומרת לו שאנחנו הולכים לעבוד קשה יחד. ששנינו מתכוננים לעבודת חיים שלימה של מידות ובניה

מכינה אותו שאני רוצה בית מיוחד וכלל-ישראלי.

ואז רק מקשיבה לו בלי להגיד כלום.

לסיום- תשמור על עצמך, תכין אותך אלי, מבטיחה שאני מכינה גם אותי אלייך.

ותלמד תורה!

להתראות.

 

עד כאן נפלאות הדמיון של רגע שלם.

פיתחתי את הסיטואציה יותר מידי, זה מה שכיף בלדמיין.

מגילת אסתר אשכרה

זה עוד מקוצר

ב"ה דמיון פורה..

אולי תהיי סופרת או משהו...

אם אכתוב ספרים זו תהיה סכנה לאומה בכללה, סתם. ימים יגידו(:

ושחבל על הזמן כי חיכיתי לו המון זמן ויאללה בוא נתחתן

אשכרה.

קפוץ לי