אוהל כחול
כיסאות כתר.
כריסטל
שתיה מתוקה,
מתוקה מידי.
בסוף השכונה.
וכאן אני מכתפת תיק,
מגהצת חולצה
מפעילה מוזיקה
שקטה.
בסוף השכונה
רכבנו פעם
ילדים
קטנים מידי
אבל
מי זוכר.
בכלל
בסוף השכונה
מיש מחפש מילים
ונחמה
תקווה
מבט לשעון
ושלום.
בסופהשכונה
בגיל שלי
יותר,
וכל יום
פחות.
בסופהשכונה,
אני שוכחת
מהר מידי
פוחדת
וכמה מילים
אני חונקת,
שותקת.
יצאתי לרוץ,
לחפש נחמה
אולי מסביב
לאותה השכונה