1,2 תסתכל מסביב, תראה אנשים נשואים, ביניהם כאלה שאתה מכיר היטב. בעיקר כאלה שחיי הנישואין שלהם עושם רושם סביר. כולם יותר טובים ממך בתכונות האלה? אני מנחש שלא. אז אתה מספיק טוב כדי להתחתן, ותמשיך לנסות להשתפר. היושר שלך הוא נפלא, אבל אשתך לא צריכה בעל מושלם, והיא לא תמצא מישהו טוב יותר אם תתחבא.

כמובן השאלה שלך כן מראה שכדאי לשפר את הבטחון העצמי שלך - כדי להבין שאתה לא פחות טוב מאחרים. יש הרבה כלים לזה, לא יודע אילו מהם זמינים לך. ממליץ להתייעץ עם גורם שקרוב אליך ושאתה סומך עליו.

3 תחשוב (1) מה חשוב בבית שתקים, ומי יכולה להתאים לזה. (2) אילו תכונות אצל הסביבה שלך - גם הגברית - גורמות לך לתחושה טובה ואילו לההיפך (3) אילו תכונות אתה מעריך ואילו תכונות שנואות עליך

גם בזה, כמה שיותר מודעות עצמית ובטחון עצמי יעזרו. אז תמשיך לפתח את האישיות שלך. אשתך רק תרוויח, וגם אתה

יש כלים שונים איך להתמודד עם שמירת העיניים (אני בטוח שבהתייעצות עם גורמים שאתה מכיר תוכל להתוודע להרבה מהם - תה גם לא צריך לומר "יש לי בעיה עם שמירת העיניים", כולם מתמודדים עם זה. פשוט תשאל "אילו כלים יכולים לעזור לי להתמודד), חלקם דרך המחשבה שהן לא מעניינות אותך. זה כלי שאמור להיות חשוב גם לזוגיות.

4 גם כאן, מודעות עצמית ובטחון עצמי יעזרו.

תתחיל מאילו דברים אתה לא אוהב, ואילו דברים הם בסדר. עכשיו תעשה שיקול קר ("יש לי שתי ידיים שמאליות אז ל כדאי להיות נגר, אין ביקוש אז לא כדאי להיות מאלף לוויתנים, המשכורת נמוכה אז לא כדאי להיות מוכר עיתונים") ותחליט מה הכיוון שהכי מתאים לך. אני מכיר הרבה אנשים ששינוי קריירה גם בשלב הרבה יותר מאוחר מגיל 25, אז זה לא מקבע אותך לכל החיים.

אם אתה מוצא הזדמנות טובה לעבודה מזדמנת כלשהי זה טוב, אם אתה מוצא שיש הכשרה מקצועית או תואר שמעניינים אותך זה גם טוב. אם תשקיע זה יקדם אותך, כמעט לא משנה איזו השקעה תעשה

המון הצלחה

נמצאים במקום הנכון

והלוואי שכולם היו כמוך!

לכן לדעתי אתה כן יכול להתחיל.

וכמובן להמשיך לחדד ולשפר את מה שדרוש.. 

וגם לזכור שחלק ניכר מתהליך הלמידה נעשה תוך כדי תנועה.

בהצלחה!!

הלוואי שזה יפריע לכולם כמו שזה מפריע לו.

ולא, זה לא מובן מאליו..

זה לא נשמע לי הפשע הכי חמור לראות בנות פה ושם בלי להיות בקשר עם אף אחת ושהוא מודע לכך שהן מוצאות חן בעיניו. יכול להיות שכשהוא יהיה בקשר זה זה יעלם עצמו .

נשמע שיש לו מודעות עצמית גבוהה ואולי הוא גם ביקורתי מדי כלפי עצמו.

להתחתן זה לא דבר רע. לא צריך שהנפש תזעק שהיא צריכה את זה.

למה לא מספיקה ההבנה שהוא בגיל מתאים והוא בשל מספיק כדי לנהל חיי נישואין, והאפשרות שהוא יפגוש מישהי כזאת והם יפתחו ביניהם קרבה ברמה מספיקה, ובגלל הרצון המאד בסיסי לנהל חיים נורמטיביים הם יחליטו להתחתן?

זה לא חייב להיות ככה, אבל ממה שאת כותבת בתגובה הזאת זה נשמע כאילו להתחתן זה *רק* אם יש לי רצון ברור להתחתן, וממילא אני מניח שגם השאר לדעתך דורש רצון ברור וחד.

אשמח שתרחיבי

יכול להיות זוג שיש ביניהם אהבה עזה, אבל הרצון שלהם להתחתן הוא רק בשביל "למסד את הקשר".

אהבה היא צורך ורגש טבעי ובסיסי, אבל היא צריכה "נאהב". וכדי לאהוב מישהי, צריך לדעת שהיא קיימת.

האופציה החלופית ל"רצון עז להתחתן" שאני דיברתי עליה היא לא "להתחתן כדי לא להיות שונה מכל החברים" אלא "אני לא סגור על מה התפקיד של חתונה בכל העסק, אבל אני מוכן ללכת על זה" ובשלב הבא "אני לא סגור על מה התפקיד של חתונה, אבל אם זה מה שישאיר אותי ואת __ ביחד כל החיים, אני הולך על זה". כלומר, הרצון להתחתן הוא רצון לנורמטיביות, למיסוד של הקשר, ואילו האהבה היא משהו שנבנה בין שני אנשים, לא *כדי* להיות נשואים, אלא שהנישואים משרתים את הקשר. נראה לי שזה גם מודל שיותר מתאים למה ש"אנשים בדור הזה רוצים" מאשר "רצון עז להקים בית ולהתחתן ועכשיו נמצא חומר אנושי טוב שאפשר להסתדר איתו"

בא בחור, רוצה לדעת איך מתחילים את כל העסק של להתחתן.

השאלה שלך - האם אתה בכלל רוצה להתחתן?

טוב, ברור שהוא רוצה. לכן הוא שואל. לכן ברור שהשאלה שלך היא "האם הרצון שלך עמוק וזועק ופנימי מספיק"

השאלה שלי - למה את דורשת ממנו רצון זועק להקים בית ולהיות נשוי? אין לו מושג מה זה! הוא הרגע צנח פנימה! הוא לא פגש בחורה בחיים שלו! השאלה היא לא אם יש לו רצון בוער, אלא אם יש לו בשלות מספיקה כדי שכאשר הוא יפגוש מישהי הוא יצליח לבנות איתה מערכת יחסים בריאה. 

התשובה שלך - אנשים רוצים להתחתן מאהבה

אני חוזר ושואל, איפה אמרתי שהוא לא מסוגל לאהוב או להיות נאהב?

ולכן אני אומר, לא צריך "רצון להתחתן". צריך בשלות ויכולת לקשר. כאשר יהיה קשר, יש מה לדבר על רצון להתחתן.

לעומת זה, יש מצב אחר, בו מישהו באמת חי רצון להתחתן, ולכן הוא פשוט צריך למצוא מישהי להתחתן איתה - כאן הוא מתחתן איתה בעיקר בגלל הרצון העמוק שלו להתחתן ולא בגלל שהוא אוהב *אותה*. היא בסך הכל ממלאת תפקיד ("חומר אנושי טוב").

לכן המודל של "רצון להתחתן" *סותר* במידה מסוימת את "להתחתן מתוך אהבה", לא מסייע

התשובה חוזרת להודעה הקודמת קודמת שלי.

בשלות ויכולת לקשר הן חשובות מאד מאד. אני מסכימה איתך בזה לגמרי.

הבעייה, שהן לא תמיד מספיקות כדי ליצור קשר שיוביל לחתונה. זה להשאיר את היכולת ליצור קשר עמוק מספיק, שיוביל לרצון להתחתן, מחוץ למעגל ההשפעה שלנו. 

אם היא תהיה מספיק נחמדה ומתאימה, ותהיה כימיה, אז יאללה גם נתחתן... יש שזוכים לבהירות וזרימה ברמה הזו. אחד לכמה מאות כנראה.

מה המנוע הפנימי שיגרום לך להתאמץ מספיק כדי שהקשר יתקדם ? לצאת מאיזור הנוחות כדי ליצור קשר נפשי? 

לא כתבת שהוא לא מסוגל לאהוב או להיות נאהב, בכלל לא התייחסת לאהבה כחלק מהרצון לחתונה. זה אולי מתאים לחסידים שמתראים  פעם אחת... 

ומי שמתחתן רק כי היא ממלאת תפקיד, "טייטל " של נשוי, זה לא מחזיק מים... גם מי שהרצון בוער בו, לא יתחתן עם כל אחת שתבוא - העיקר להיות נשוי. אתה מוזמן לשאול פה את אלו שממש רוצים / רוצות מה יגרום להם להתחתן... 

אסכם, אתה רואה את התהליך כמאד טכני ופשוט. והרצון להתחתן יגיע מתוך דייטים טובים. 

אני אומרת שדייטים טובים הם עניין של מיינדסט , ועבודה. 

החלק של המזל הוא קטן וחבל לבנות עליו את הסיכוי להתחתן. 

וכן, אני קצת מוטה בגלל האופי הלא-שגרתי שלי ואני לפעמים שוכח שאנשים רגילים הם מוזרים

1. התעסקות לא בריאה במיניות באה מתוך חוסר יציבות נפשי. בת/בן זוג לא בהכרח מביא יציבות נפשית אבל הרבה פעמים זה מביא יציבות. אם זה נעשה נכון. תנסה להשתפר. אל תתיאש. ותוך כדי תצא. אם אתה רואה שאתה נופל תוך כדי שאתה יוצא עם מישהי וזה ממש לא לעניין. זאת לא חתונה קטולית אתה יכול להפרד אם זה אכן נפילה רצינית. אני מאמין שאתה רוצה שתהיה לך זוגיות טובה. זה הדבר שהכי חשוב לאדם בחיים. תשתפר.

2. תוך כדי. אף אחד לא נברא מושלם. גם לזאת שמולך יש חסרונות. אבל... אם אתה אומר על "היסוד הזה אני לא רוצה לבנות בית!" תראה איך אתה משתפר. תתחיל לקחת אחריות. תתחיל לצבור בטחון. קאוצ'ר זה יכול להיות רעיון טוב - אם אתה רוצה אני יכול לשלוח לך בפרטי מספר.

3. תברר עם עצמך מה הדברים שהכי חשובים לך. סוד - יופי זה דבר שנמצא בסוף. מבחינת האמת ממה שאנו צריכים. חייב שהוא יהיה אבל זה בסוף.

4. אם זה מפריע למי שיוצאת איתך זה בעיה. לא כולן דורשות את זה בגיל כזה. תחשוב.

ב"ה אנחנו זוכים (לפעמים בעל כרחינו) לעבור תהליכים משמעותיים בחיים. בהצלחה!

תודה על הפידבק |(החיובי והשלילי כאחד|)

צודקת במאה אחוז. תודה על החידוד.

הדברים יכולים להשמע לשני פנים ולא תמיד יש לי כוח לכתוב באופן שמסביר מורכבות ומחדד.

שכתבתי שלזכור שגם לצד השני יש חסרונות התכוונתי לא באופן ספציפי לצד השני אלא לכולם יש וכולנו מתמודדים עם חולשות ולכן אנו יודעים להכיר בכך שגם הזולת מתמודד עם חסרונות. ובשבילך - 

התמודדות עם חסרונות אין פירושה כניעה. לכן עם הוא חושב על עצמו שהוא נכנע מול החסרונות שיחפש גם מישהי שנכנעת. אם הוא מחפש מישהי שמתמודדת עם חסרות שגם יתמודד עם חסרונותיו ולא יכנע להם.

כשמודעים לזה שגם לצד השני יש חסרונות, קל יותר לחשוף את הצד החלש שלנו, שזה דבר בסיסי בשביל שהקשר יהיה חזק

אבל את צודקת שכמובן לא צריך להתמקד בשאלה *מה* הם החסרונות, כי זה מסיט את המבט מהמעלות

וכשמתמקדים במעלות, אנחנו מנסים לבנות את אותו דבר אצלנו, ממש לא לגיטימציה לחסרונות של עצמנו (אולי עושים את זה, אבל לא מה שצריך לעשות, כמו שאת אומרת) אלא להרגיש בנוח איתם, לקבל את עצמנו.

(התייחסתי למה שאת כותבת, אני רואה שגם הכותב מתייחס למה שהוא כתב בעצמו)

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.