בכי בכי בכי.
עצוב לי בלב ככ.
באלי את אתמול בלילה עם הזושית הזאת וזהו,לשכוח את הרצינות והעצב.
לחיות בשמחה ועם חשופית על הרגל,אה,אולי גם עם הדוב,בלי וודקא תות ושן שוקולד כמו של אסי והרבה הרבה דשא לאכול,
שיהיה רק בטעם לימון אם אפשר.(בדיחות פנימיות לפנייכם,צפו חוסר הבנה.)
לישון בחמש וחצי אחרי אלף הבטחות שעכשיו,זהו!עפנו לישון נווו.
לקום בשבע עשרים ושמונה כשיש אוטובוס בשבע וחצי ואז לצאת בשמונה ורבע למרות שוולאדי מ*8787,
הבטיחה לך שהאוטובוס בדרך לפרוס גם עבורך שטיח אדום ולהוריד אותך בידית השער של בית הספר.
להגיע ולספר לה למה סיננתי.
למה סיננתי.
והיא כאבה את זה יותר מימני וחבל שאמרתי לה.
נתנה לי חיבוק,כאילו מהה.אופ.אני לא מסוגלת להמשיך לרצות אנשים,זה פשוט רע לי בנפש.
להיות עם פנינה הפשמיכה ולענות למורה להלכה שלא חם לי איתה,(נעים לי....)(פשוט אוהבת להיות מוצפנת.)(זה הכל ואל תישאלו שאלות.)
ולחזור לבית,לחדר המבולגן שנראה כמו בסיס עזה.הוא לא קיבל מימני חיבוק כבר שבוע וקצת.
אני שונאת את כל מה שמעורבל לי בבטן.
באלי מעיין או משו כזה.
אני רוצה לבכות.
אני רוצה להרגיש אלול.