הצפנה,
איזו מילה מוצפנת,מילה של פשמיכה.
פנינה יודעת להצפין אותי ממש טוב.
כולן שואלות אותי,תגידי,באמת קר לך עכשיו?!עדיין אמצע הקיץ!נכון שהחצב פרץ את האדמה מבפנים והנחליאלי גם בדרך לטעום מטיפות הגשם שנושקות לחלון אבל עדיין קיץ,למה להתכסות ברצועת צמר עשוייה חוטים חוטים בגווני ירוק זית ואדמה.
אז כן עולם,כן כיתה
תדעו שחם לי,תדעו שאני אדיוטית שמכסה את עצמי ברצועת צמר בסוף הקיץ.
עולם,תדע שפגעת בי.תדע שחשפת אותי.
תדע שאני אוהבת להצפין את עצמי ולכתוב
ולהצפין
ולכתוב
ולהצפין
ולכתוב
ולשתוק.
בום שתיקות.
בום שתיקות!
אדם נולד אדם נפטר.
איש הולך,איש רץ לקבר שקנה.
דמעות מלטפות כוכבים,כוכבים שורפים את הגוף.
כוכבי אדם שורפים את הגוף.
כוכבי אדם שורפים את הגוף.
האדם עולם קטן אבל אדם יכול להיות גם כוכב קטן.
כוכב קטן ומאיר את העולם החשוך של האיש שעומד לידו.
מאיר את החושך בעוצמה כה גדולה שנוגע שורפת שוברת ומנתצת(ונוטעת ובונה,סתם כי זה ההמשך של הפסוק מספר כלשהו בתנ"ך על נבואות הגאולה שבאות אחרי מילים של נבואות חורבן)(החיים שלי עדיין עומדים על המילים הראשונות בפסוק)(על מילות חורבן.)
כוכבים על פני האדמה-
אנשים זוהרים כמו כוכבים ומשליכים אותך אל הקבר שפערת לעצמך בתוך האדמה,עטופה בתכריכי פשמיכה,ככה הגוף שלך פחות יתגלה.
ככה תשאירי אותו איכשהו עדיין בחזקתך למרות שחרטתי על גופי
"להשם הארץ ומלואה,גופי בחזקת כולם עד שיעלה חזרה אליו למעלה".