כל הרגשות,
כל התהיות
מצפים ממני להרבה כל כך,
ולא מציעים כלום בתמורה
ואיפה עובר הגבול בכלל?
בין התגוננות למתקפה
כל מה שיכול היה להסתבך, הסתבך.
ועכשיו נשאר רק לפרק את הקשרים
ומה אם לא נותר כח?
זכרונות מציפים אותי,
מסתובבים סביבי במעגל מאשים
רדפתי אחרי אנשים,
לחינם.
ויתרתי על אנשים רבים כל כך,
רק כי חשבתי שאין לי צורך בהם
סימנתי מטרות בפזיזות מדי,
והשגתי אותן במהירות מדי
העבר הסתים,
ההווה אינו ניתן לתיקון
והעתיד נשען מדי הרבה על העבר,
האפשרי לשנות משהו?
עצמתי עינים,
רציתי רק לדעת שהכל נגמר
אבל בתוכי ידעתי שהכל רק התחיל.
תגידו אם קראתם את זה, תודה.
כל התהיות
מצפים ממני להרבה כל כך,
ולא מציעים כלום בתמורה
ואיפה עובר הגבול בכלל?
בין התגוננות למתקפה
כל מה שיכול היה להסתבך, הסתבך.
ועכשיו נשאר רק לפרק את הקשרים
ומה אם לא נותר כח?
זכרונות מציפים אותי,
מסתובבים סביבי במעגל מאשים
רדפתי אחרי אנשים,
לחינם.
ויתרתי על אנשים רבים כל כך,
רק כי חשבתי שאין לי צורך בהם
סימנתי מטרות בפזיזות מדי,
והשגתי אותן במהירות מדי
העבר הסתים,
ההווה אינו ניתן לתיקון
והעתיד נשען מדי הרבה על העבר,
האפשרי לשנות משהו?
עצמתי עינים,
רציתי רק לדעת שהכל נגמר
אבל בתוכי ידעתי שהכל רק התחיל.
תגידו אם קראתם את זה, תודה.