הרבה זמן אני חושב, מנסה להבין מה קורה כאן באמת. ואז עולה לי מחשבה, מחשבה מפחידה, מפחידה מאוד. אבל אני תוהה אם אין בה משהו נכון..
בחירות תשע"ט, סבב שני. והמחנה הפוליטי של הציבור הדתי-לאומי? הוא עסוק בלהתבחבש עם עצמו. הבית היהודי והאיחוד הלאומי חותמים על ריצה משותפת, די בזריזות אפשר לומר. ואז מגיע החלק הקשה. יש עוד שתי מפלגות שרוב בוחריהם משתייכות באופן כזה או אחר לאידאולוגיה הציונית-דתית. לאחר הבחירות הקודמות, שכשלו מאוד (גם הימין המאוחד קיבל רק חמישה מנדטים. סכום זעום ביחס לכוחו..) הפוליטקאים מבינים ששתי מפלגות על ציבור אחד זה הימור מסוכן, וכעת יותר מכל פעם אחרת. מתחילים הנסיונות להתאחד.
אלא שאז מתחילות מריבות, השמצות, הכפשות, ועוד כהנה וכהנה מילים שהמשמעות שלהם היא אותה משמעות. ואני (ובטוחני שיש עוד רבים כמוני) שומע את הצעקות, ואת כל הבלאגן מסביב, ולא מבין כלום.. מה הולך כאן? הימין החדש רוצה כמות מסויימת בעשיריה הראשונה, אבל הבית יהודי-איחוד לאומי, רוצים אחרת. שליש, שליש, שליש. והדיונים ברדיו ובאינטרנט מלאים בכמה כל אחד לא בסדר, וכמה הוא רמאי וכו'.
ואני לא יודע למי להאמין.. מי צודק כאן?
הלאה, האיחוד עם עוצמה שהתנהל עד עכשיו באופן מנורי למדי, תופס את כל הכותרות. אבל גם כאן, מתחילות השמצות והכפשות אפילו יותר מעם הימין החדש. והרב רפי ובן גביר, וסמוטריץ'. כל אחד טוען שאיתו הצדק. כל אחד טוען שהשני שקרן (אומנם אף אחד לא אמר זאת בפרוש, אבל כך יותא מדבריהם).
ואני לא יודע למי להאמין.. מי צודק כאן?
זה לא מספיק, ואנשי הר-המור החליטו שהם מקימים מפלגה. מפלגה נורמלית. בלי אישה, בלי עולים להר הבית, בלי חילונים ובלי בנט (חלילה וכעס).
מה עושה הבחור הצעיר שבאורח פלאי ניתנה לו הזכות להצביע פעמיים תוך שנה וחצי מאז מלאו לו 18? חושב למי להצביע.
אחרי שעקבתי במה שקרה כאן בחצי שנה האחרונה, גליתי שיכל להיות סיכוי, אפילו הקטן ביותר שכל חברי הכנסת מהציבור המכונה שלנו, כולם או רובם, יש סיכוי מזערי שיש בהם מניע מוסתר מאחורי המשחק הפוליטי, מניע לא כשר במיוחד: אגו. לא חלילה שכל זה מה שמניע אותם, אבל יש בהם קצת מזה. כל אחד מגיע, מקים לו מפלגה, חושב שהציבור גדל ויש בו לפחות עשרים מנדטים בפוטנציאל, ואפשר לחלק בין כולם כדי שכולם יעברו. ולא היא. וסליחה אם זה נשמע למישהו רע. אותי זה מרתיע. גורם לי בחילה. המשחק הזה..
וכאן מגיע המחשבה המפחידה.
אולי אולי ועוד פעם אולי, ואני אומר זאת רק בדרך אפשר. אולי נצביע למי שאנחנו באמת מאמינים בו, נשאיר את אחוז החסימה בצד לרגע. מי שחושב כמו חזון- שיצביע עבור נעם, וכנ"ל על כל המפלגות. לא יעברו את אחוז החסימה? לא תוקם ממשלה ימנית? יכל להיות..
אבל זה אולי יצור שינוי תודעתי, שפעם אחת נבחרי הציבור היקרים יבינו, יבינו שהמשחקים האלה לא מעניינים אף אחד. אתה רוצה להקים מפלגה? אתה בוחר לא להתאחד? אין בעיה. תדע שבגללך לא תהיה ממשלת ימין..
זה מסוכן. מאוד מסוכן. הסיפור של אוסלו יכול לקרות שוב ח"ו. אבל עם כל זה, עולה בי לפעמים המחשבה הזאת. אולי צריך את השבירה הזאת? אולי זה מה שטוב לעמ"י?
אני יודע שבשעת מעשה לא יהיה לי אומץ להצביע למפלגה שלא עוברת את אחוז החסימה.
אבל בכל זאת. אולי. אולי.
בחירות תשע"ט, סבב שני. והמחנה הפוליטי של הציבור הדתי-לאומי? הוא עסוק בלהתבחבש עם עצמו. הבית היהודי והאיחוד הלאומי חותמים על ריצה משותפת, די בזריזות אפשר לומר. ואז מגיע החלק הקשה. יש עוד שתי מפלגות שרוב בוחריהם משתייכות באופן כזה או אחר לאידאולוגיה הציונית-דתית. לאחר הבחירות הקודמות, שכשלו מאוד (גם הימין המאוחד קיבל רק חמישה מנדטים. סכום זעום ביחס לכוחו..) הפוליטקאים מבינים ששתי מפלגות על ציבור אחד זה הימור מסוכן, וכעת יותר מכל פעם אחרת. מתחילים הנסיונות להתאחד.
אלא שאז מתחילות מריבות, השמצות, הכפשות, ועוד כהנה וכהנה מילים שהמשמעות שלהם היא אותה משמעות. ואני (ובטוחני שיש עוד רבים כמוני) שומע את הצעקות, ואת כל הבלאגן מסביב, ולא מבין כלום.. מה הולך כאן? הימין החדש רוצה כמות מסויימת בעשיריה הראשונה, אבל הבית יהודי-איחוד לאומי, רוצים אחרת. שליש, שליש, שליש. והדיונים ברדיו ובאינטרנט מלאים בכמה כל אחד לא בסדר, וכמה הוא רמאי וכו'.
ואני לא יודע למי להאמין.. מי צודק כאן?
הלאה, האיחוד עם עוצמה שהתנהל עד עכשיו באופן מנורי למדי, תופס את כל הכותרות. אבל גם כאן, מתחילות השמצות והכפשות אפילו יותר מעם הימין החדש. והרב רפי ובן גביר, וסמוטריץ'. כל אחד טוען שאיתו הצדק. כל אחד טוען שהשני שקרן (אומנם אף אחד לא אמר זאת בפרוש, אבל כך יותא מדבריהם).
ואני לא יודע למי להאמין.. מי צודק כאן?
זה לא מספיק, ואנשי הר-המור החליטו שהם מקימים מפלגה. מפלגה נורמלית. בלי אישה, בלי עולים להר הבית, בלי חילונים ובלי בנט (חלילה וכעס).
מה עושה הבחור הצעיר שבאורח פלאי ניתנה לו הזכות להצביע פעמיים תוך שנה וחצי מאז מלאו לו 18? חושב למי להצביע.
אחרי שעקבתי במה שקרה כאן בחצי שנה האחרונה, גליתי שיכל להיות סיכוי, אפילו הקטן ביותר שכל חברי הכנסת מהציבור המכונה שלנו, כולם או רובם, יש סיכוי מזערי שיש בהם מניע מוסתר מאחורי המשחק הפוליטי, מניע לא כשר במיוחד: אגו. לא חלילה שכל זה מה שמניע אותם, אבל יש בהם קצת מזה. כל אחד מגיע, מקים לו מפלגה, חושב שהציבור גדל ויש בו לפחות עשרים מנדטים בפוטנציאל, ואפשר לחלק בין כולם כדי שכולם יעברו. ולא היא. וסליחה אם זה נשמע למישהו רע. אותי זה מרתיע. גורם לי בחילה. המשחק הזה..
וכאן מגיע המחשבה המפחידה.
אולי אולי ועוד פעם אולי, ואני אומר זאת רק בדרך אפשר. אולי נצביע למי שאנחנו באמת מאמינים בו, נשאיר את אחוז החסימה בצד לרגע. מי שחושב כמו חזון- שיצביע עבור נעם, וכנ"ל על כל המפלגות. לא יעברו את אחוז החסימה? לא תוקם ממשלה ימנית? יכל להיות..
אבל זה אולי יצור שינוי תודעתי, שפעם אחת נבחרי הציבור היקרים יבינו, יבינו שהמשחקים האלה לא מעניינים אף אחד. אתה רוצה להקים מפלגה? אתה בוחר לא להתאחד? אין בעיה. תדע שבגללך לא תהיה ממשלת ימין..
זה מסוכן. מאוד מסוכן. הסיפור של אוסלו יכול לקרות שוב ח"ו. אבל עם כל זה, עולה בי לפעמים המחשבה הזאת. אולי צריך את השבירה הזאת? אולי זה מה שטוב לעמ"י?
אני יודע שבשעת מעשה לא יהיה לי אומץ להצביע למפלגה שלא עוברת את אחוז החסימה.
אבל בכל זאת. אולי. אולי.