אנשים מתאבדים
אנשים קופצים,נופלים כמו כוכבים במדבר ישר לקבר שהכינו לעצמם,
על הדרך מתרצים את הבריחה מהעולם-לעולם האמת,בגלל חרם שקר קטנטן כלשהו .
ילד נולד,
ילד חי.
ילד בן עשר בתוך כיתה עם מלא עולמות של אנשים, עם מלא אנשים של עולמות,עולמות שחורים ומחרימים.
ילד בן עשר נולד.
ילד בן עשר נלקח בעל כורחו לתוך מעגל החרם,הפרוז'קטורים של ההופעה מופנים אל גבו,התלבושות גם כן חובקות את הגופים של כולם והוא צריך להציג בתפקיד המוחרם,זה שגורם לסוף הסיפור להיות הפעם לא טוב.רק הפעם לא טוב.אולי.
ילדים נולדים עם חיוך מרוח כמו ירח של תחילת חודש עברי.
ילדים נולדים עם עיניים בצבע כמו ים פרטי ומיוחד או בצבע יערות הג'ונגל בזימבבואה.
ילדים גדלים.
נהיים יותר גדולים ואיתם הרובוט האישי גדל ויש אינסטגרם גדול לילד גדול.
אין כבר ווצאפ כי שכחו מזמן איך שואלים מה נשמע.
והם שם,קבורים בתוך עצמם,נכנסים ונכנעים ללשונות של אחרים.
קבורים עם בלורית וסמארטפון ונעליים בצבע של ערק ששתו אתמול בפאב פה מעבר לכביש.
קבורים עם חולצה ממותגת באדום ונשמה שזועקת בקדושה-תנו לי את החופש,תמתגו אותי גם!
פרסמו לכולם שאני מהחברה המובילה של אבא שבשמיים.
ואין.
אין.
לא שומעים כי ילדים צורחים גוללל על כדור בצבע לבן שחור של איזו קבוצה ששונאת את מכבי חיפה.
לא שומעים כי הווליום באוזניות הוגבר וצריכים לרוץ מהר מהר שלא יגלו ושלא ידעו שילד בן עשר התאבד היום מחרם.
לא שומעים כי הלעיסות של ההמבורגר עם שכבות הגבינה שנוטפת מעל כמו שלולית דם יבשה,לא נותנות לשמוע את הנשמה שזועקת.
ואז הנשמה בוכה.
ואז הנשמה מקבלת חרם.
ואז הילד מרחם ולוקח את הנשמה שלו,מעלה אותה לקומה שלישית מהר מהר מהר,
בום בום
בום בום בום
עוד לעלות מהר מהר עוד מדרגות עוד
בוםבםוםוםםבםבםוםוםום
ממלמל שמע ישראל שלמד פעם בגן עם חנה
ומעיף אותה חזרה לבית שלה בשמיים.
........
ואז יש שקט.
ואז אומרים ברוך דיין האמת לעולם של שקר.
ואז מבטיחים לחנך את הילדים לספר לאנשי אמת ולא לקבור את הסודות בתוך מכונת כתיבה שנמצאת תמיד מול הפנים שהידיים והלב כבר נשלטים על ידה מרצון.
.
ואז רוצים שוב את הילד בן העשר.