7 שנים של נסיון בתחום מאת השם יתברך.
3 גרידות
2 הסטרסקופיות ניתוחיות להוצאת שאריות והדבקויות
שנה של שיחות פסיכולוג
ואין ספור דמעות וחורים, בלב..שהפך למסננת.
מודה לה' על הילדים שישנם, שום דבר לא ברור מאליו.
תודה לך ה'
ושתדע
שאני רוצה עוד
אבל הכעס הזה
האשמה
המצפון
ושוב הכעס
למה לפורום הזה אני נמנעת להיכנס?
למה אני לא מעבירה יום בלי להיכנס להריון ולידה?
למה אני זו שתמיד נתנדבת לשמור על תינוקות במשפחה ועושה זאת בשמחה כי אני משוגעת עליהם
למה אני לא בוכה על זה יום יום וממשיכה לכאורה בשגרה
למה אני לא רוצה ללכת לרופאים לבדוק עוד משו(אחרי שכבר בררנו הכל אצל הטובים ביותר ואמרו לנו לנסות שוב)
למה אני אשמה בכל מי שמפיל מסביבי לאחרוהה?(אשמה ללא יסוד במוח)
למה אני רוצה הריון מאוווד אבל מאוד לא רוצה?
עכשיו
כשהמלך בשדה
אני מבקשת ממך
האר פניך אלי
ואל כולנו
לקחתי ציטוטק בשבוע שעבר ביום רביעי.. שבוע סביב 8... הגעתי למיון אחרי שהעובר והשק יצאו ונשארה רק שארית קטנה שבשבילה הציטוטק. בשבת עלה לי החום ל39 עם רעידות. נסעתי למיון ושם לא היה נראה שיש חשד לזיהום ברחם או משהו שקשור להפלה או לציטוטק. קרה אולי למישהי משהו דומה? אני קצת תלויה באוויר... מאז לא עלה לי החום.. 