וכל מה שמאחור מתהפך,
עולה בלהבות,
מושמד,
ואתה הולך,
והרוח קלילה ונושבת,
ואתה לא מסתכל אחורה,
לאימה הזו, לריח, לשקיעה של העבר,
אבל הוא איתך, בפנים, אתה יודע,
הוא ישאר שם תמיד,
להזכיר, שהוא פעם היה קיים,
נוכח, חי, שלם עם עצמו,
בתקופה שהייתם חברים,
בתקופה שעדיין לא השחזתם סכינים,
לא נשבעתם להיות אוייבים,
אוייבים של כל מה שלא אתם,
זו הייתה תקופה שהייתם מאוהבים,
עד ששמעתם תרועת קרב,
ובעניים אדומות בורקות -
הסתובבתם בשניה,
עמדתם אחד מול השני בהנצחות,
וידעתם שרק אחד יוצא חי,
השני ימות.