אין לי בעיה לבשל
שלא תביא מבשלת.

ההנחה של השאלה היא שזה תפקיד של האישה, ורק השאלה אם היא אמורה לעשות בעצמה או שבסדר שתביא מנקה (אגב, יש הלכה שמתייחסת בדיוק לשאלה הזו).

ובכן, אני מפקפק בכלל על ההנחה - זה תפקיד של שני בעלי הבית, אם הגבר רוצה שזה ייעשה שלא על ידי עוזרת שיתכבד וינקה/יבשל בעצמו (בהנחה שיש אפשרות כלכלית ושהאשה עובדת ולא עקרת בית שאז הגיוני שזה התפקיד שלה מכוח חלוקת התפקידים).

''יֵשׁ מְלָאכוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁהָאִשָּׁה עוֹשָׂה אוֹתָן לְבַעְלָהּ בִּזְמַן שֶׁהֵן עֲנִיִּים, וְאֵלּוּ הֵן: אוֹפָה אֶת הַפַּת בַּתַּנּוּר, וְעֶזְרָא תִּקֵּן שֶׁתִּהְיֶה אִשָּׁה מַשְׁכֶּמֶת וְאוֹפָה כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה הַפַּת מְצוּיָה לָעֲנִיִּים; וּמְבַשֶּׁלֶת אֶת הַתַּבְשִׁילִין, וּמְכַבֶּסֶת בְּגָדִים, וּמַטְחֶנֶת.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בַּעֲנִיִּים. אֲבָל אִם הִכְנִיסָה לוֹ שִׁפְחָה אַחַת אוֹ נְכָסִים שֶׁרְאוּיִין לִקְנוֹת מֵהֶן שִׁפְחָה אַחַת, אוֹ שֶׁהָיְתָה לוֹ שִׁפְחָה אַחַת, אוֹ שֶׁהָיָה לוֹ מָמוֹן כְּדֵי לִקְנוֹת שִׁפְחָה אַחַת - אֵינָהּ מַטְחֶנֶת, וְלֹא אוֹפָה, וְלֹא מְכַבֶּסֶת''

לצורך העניין - שפחה או נכסים לקנות שפחה זה המקבילה להכנסת כסף שמאפשרת לשלם לעוזרת בית בימינו ובמקרה כזה לפי ההלכה האישה לא צריכה לעשות את המלאכות האלו (ושוב - גם כאן ההנחה היא שזה תפקיד האישה בגלל שכך הייתה התרבות אז שהאישה לא עבדה אלא הייתה עקרת בית, מה שפחות רלוונטי היום).

הלכות אישות פרק כ"א.

השולחן ערוך פסק את זה גם באבן העזר סימן פ'.

אין שום חובה שדווקא האשה תבשל

אין שום בעיה עם מישהי שתעשה באופן מקצועי

או שהגבר יעשה

וכמובן עד כמה שזה לא פוגע באוירה בבית (אוכל של אמא, בכל זאת)

ומספיק אנשים היו מוצאים כל הזדמנות כדי לברוח הביתה בגלל האוכל

חוץ מבישולים..

נכנסים לחיים ואז רואים.

יש לבעלי חבר שטוען שהוא רוצה להיות עקר בית ואשתו תצא לעבוד...

זה פרט מאוד מאוד רחוק. והגיוני לגמרי.

אישה זה לא יצור שכל מטרתו נועד רק לילדים ואם לא אז הוא לא בסדר. הכל טוב.

אני חושבת שאמא טובה, בן היתר, זו אמא שטוב לה בחיים ואם מדובר בכך שתהייה יותר עם הילדים במקום לנקות ולבשל אז יש גם יתרון מאמא שכל הזמן עסוקה בעבודות הבית.

ו"לא מתלהבים משטויות"...

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!