שרכוּת
היא לא מצרך
שיש לו מקום על גבי
המדפים בבית המרקחת
של החיים.
כזו שלא בעלת ערך
נדחקת אי שם במגירה
החמישית
התחתונה
ואין דורש לה.
אבל רכוּת לא באמת
צריכה איזושהי הכרה
היא שם
למי שצריך איזו נחמה.
בבית מרחקת עשויה להצטייר
כעוד כדור, סירופ או אולי טבלית.
אבל למעשה יש לה
גם איזו צורה אנושית.
כמו למשל
יד
כשצריך היא מלטפת
עוטפת
אוספת.
היא גם
אוזן
מהסה אוזנייה
נמצאת לשמוע
וגם את הדמעות לגמוע
ובוודאי איך שכחתי
היא גם עין
במבטה הרחום
נותנת היא להרגיש
לא לבד שם
בצרות של היקום.
אז רכוּת יקרה
את החשיבות בך
מי כמוני מכירה
ומי שלא משכיל לדעת
כמה אור יקרות לך
כנראה שלא יוּצר הוא
מהחומר המיוחד ההוא
שקורצת ממנו
את.