בפועל זו אשליה, יפה ומטופחת ומנופחת כמו שרק היקום יכול למכור, אשליה של חיבוק ושל אכפתיות אבל באמת אין שם כלום חוץ מאיטרס מגעיל ואגואסיטי.
אנשים מבטיחים לך לא הפעם זה שונה לי באמת אכפת אני אעזור לך וכל האמון שאיבדתי יחזור וישתקם. הם מתכוונים לזה באמת באותו הרגע ואני מאמינה להם מאמינה להם שוב כמו טיפשה שלא יודעת בדיוק לאן השביל הזה מוביל.
אולי הרצון והכמיהה המטורפת הזאת לצאת מהלבד היא זאת שגורמת לנו להתחבר לכל דבר שזז גם לדברים שלא מתאימים גם לדברים שמראש הסיכוי איתם אבוד רק כדי לנסות אולי הפעם משהו ישתנה.. טעות.. ועל טעויות משלמים בכאב לב....
וכמה כבר אפשר לרסק משהו והוא כבר טחון עד דק ואנשים נכנסים לשם ועושחם כבתןך שלהם. נכנסים יוצאים שוברים משאירים אותי בודדה מרוסקת ושוב פעם לבד.
אני צריכה ללמוד לאהוב להיות לבד. ככה זה לא יכאב יותר, כנראה..